ולדימיר ארנולד
 | |
| לידה | 12 ביוני 1937 |
|---|---|
| פטירה | 3 ביוני 2010 (בגיל 72) |
| ענף מדעי | מתמטיקה |
| מקום מגורים | רוסיה |
| פרסים והוקרה | חתן פרס וולף לשנת 2001 |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות במספר תחומים לרבות: תורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות | |
ולדימיר ארנולד (רוסית: Владимир Игоревич Арнольд; 12 ביוני 1937 - 3 ביוני 2010), היה מתמטיקאי רוסי. ידוע בעיקר בזכות משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות גם בתורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות. בשנת 1957 הציג את הפתרון לבעיה השלוש-עשרה של הילברט.
ביוגרפיה
נולד ב-12 ביוני 1937 באודסה, אז בברית המועצות. אימו הייתה יהודיה.[1]
כבר בגיל 20, כתלמידו של אנדריי קולמוגורוב באוניברסיטת מוסקבה הצליח להוכיח שכל פונקציה רציפה בעלת מספר משתנים, ניתן להציג כהרכבה של מספר סופי של פונקציות בשני משתנים ובכך לפתור את הבעיה ה-13 של הילברט.
את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה הוא השלים בשנת 1959, ובין 1965 ו-1986 שימש שם כפרופסור. עבר לעבוד במכון סטקלוב למתמטיקה והתקבל כחבר באקדמיה הרוסית למדעים בשנת 1990.
זוקפים לזכותו של ארנולד את הפיכת הטופולוגיה הסימפלקטית לענף נפרד. השערת ארנולד על מספר נקודות השבת של סימפלקטומורפיזמים המילטוניים דחפה לפיתוח הומולוגיית פלור.
ארנולד ידוע בסגנון כתיבה בהיר. הוא הצליח לשלב הסברים אינטואיטיביים בנושאים מתמטיים, ובכך יצר סגנון הוראה מיוחד. בהרבה מהספרים שהוא כתב, הוא הצליח להסביר נושאים מתמטיים בעזרת גישה גאומטרית, לדוגמה למשוואות דיפרנציאליות רגילות. יש הטוענים כי השיטה של ארנולד מסבירה את העקרונות של התאוריה, אבל לא מספקת הוכחה של ממש.
ארנולד היה מבקר חריף של המגמה להפשטה במתמטיקה, זו המיוצגת בעיקר על ידי אסכולת בורבאקי. עבד עד יום מותו ב-(2010), כמרצה במכון סטקלוב במוסקבה, ובאוניברסיטת דופין פריז.
נכון ל-2006, היה לארנולד את מדד הציטוטים הגבוה ביותר בין המדענים הרוסיים וה-h-index שלו עומד על 40. בין תלמידיו הבולטים ניתן לציין את אלכסנדר גיבנטל וויקטור ואסילייב.
ארנולד נפטר ב-3 ביוני 2010 בפריז, ממחלת דלקת הצפק (peritonitis), ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-73.
פרסים והנצחה
- פרס לנין בשנת 1965 יחד עם אנדריי קולמוגורוב
- פרס קראפורד במתמטיקה בשנת 1982 יחד עם לואיס נירנברג
- פרס הארווי בשנת 1994
- פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית בשנת 2001
- פרס וולף במתמטיקה בשנת 2001
- פרס הפדרציה הרוסית בשנת 2007
- פרס שאו במתמטיקה בשנת 2008
האסטרואיד 10031 Vladarnolda, נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
- עמוד הבית של ולדימיר אנולד
- הדף האישי של ולדימיר ארנולד
- קורות חיים קצרים של ארנולד
- על לימוד מתמטיקה, טקסט המדבר על גישתו של ארנולד להוראת המתמטיקה
- תלמידו של ולדימיר ארנולד מספר על האדם והמתמטיקאי
- גנאלוגיה מתמטית של ולדימיר ארנולד, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
הערות שוליים
- ^ Vladimir Arnold Dies at 72; Pioneering Mathematician, ניו יורק טיימס, 11 ביוני 2010
| 23 הבעיות של הילברט | ||
|---|---|---|
| דויד הילברט | ||
| בעיות פתורות (פותרים) | השערת הרצף (גדל, כהן) • הבעיה השנייה של הילברט (גדל, גנצן) • השלישית (דן) • השביעית (גלפונד, שניידר) • העשירית • השלוש-עשרה (ארנולד) • הארבע-עשרה (נגטה) • השבע-עשרה (ארטין) • התשע-עשרה (דה ג'יורג'י, נאש) • העשרים • העשרים ואחת • העשרים ושתיים | |
| בעיות פתורות חלקית (פותרים) | הבעיה הרביעית של הילברט • החמישית (גליסון) • התשיעית (ארטין) • האחת-עשרה (הסה) • החמש-עשרה • השמונה-עשרה | |
| בעיות פתוחות | הבעיה השישית של הילברט • השמינית • השתים עשרה • השש-עשרה • העשרים ושלוש | |
| בעיות המילניום של מכון קליי • בעיות לנדאו | ||