ויקטור סרז'
 | |
| שם לידה | Ви́ктор Льво́вич Киба́льчич |
|---|---|
ויקטור סרז' (ברוסית: Ви́ктор Льво́вич Киба́льчич, בצרפתית: Victor Serge; 30 בדצמבר 1890 - 17 בנובמבר 1947) היה מהפכן, אנרכיסטי שעבר לקומוניזם, עיתונאי פובליציסט ועורך עיתונים, סופר, מתרגם וחבר באופוזיציה השמאלית, מבקר של הסטליניזם.
קורות חייו
ויקטור סרז' נולד בבריסל, בלגיה, במשפחת גולים רוסים עניים, ממתנגדי המשטר הצארי באימפריה הרוסית. משפחתו התפרקה כשהיה בן 15 ומכאן והלאה עמד ברשות עצמו. הוא הצטרף למפלגה הסוציאליסטית בבלגיה, אך הם היו מתונים מדי לטעמו, לכן עבר לאנרכיזם. ב-1908 החל לפרסם מאמרים תחת שם העט Le Rétif בכתב העת Le Révolté.
התקופה הצרפתית
ב-1909 גורש מבלגיה, עבר לצרפת, התיישב בפריז ולמד את מקצוע הדפוס. הוא היה לחסיד של אנרכיזם אינדיבידואליסטי ואילגליזם ופרסם מאמרים בכתב העת L'Anarchie. ב-1910, לאחר פילוג בתנועה האנרכיסטית, עורך כתב העת עזב וסרז' התמנה להיות העורך של L'Anarchie. ב-1912, לאחר פשיטה על משרדי מערכת העיתון, נמצאו שני אקדחים ועל בסיס זה נעצר יחד עם חבריו האנרכיסטים ונשפטו, חלק מחבריו נידונו למוות וסרז' עצמו נידון לחמש שנות מאסר בבדידות באשמת הסתה לפשע במאמרים שכתב תחת שם העט Valentin. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בבית כלא וחזה את פרוץ המהפכה הרוסית. הוא השתחרר מהכלא ב-1917 ועבר לגור בספרד, שלא הייתה מעורבת במלחמה. בספרד השתמש לראשונה בשם "ויקטור סרז'" כשפרסם מאמר בעיתון Tierra y Libertad.
חייו בברית המועצות
לאחר מהפכת פברואר החליט לנסוע לרוסיה ולשם כך שב לצרפת והתחיל ללמוד את תולדות האמנות. הוא נעצר ללא משפט משום שבחזרתו לצרפת הפר את הבטחתו לשלטונות לא לשוב אליה. הוא נשאר במעצר יותר משנה ועסק בדיונים פוליטיים עם עצירים אחרים. ב-1919, בהתערבות הצלב האדום הדני נעשתה עסקת חילופים עם ברית המועצות, שבמסגרתה נשלחו סרז' ואחרים לברית המועצות ובתמורה שוחרר הסוכן החשאי הבריטי בריוס לוקהרט (Bruce Lockhart). על הספינה, שהובילה אותו לברית המועצות, הכיר את ליובה רוסקוב, שבמהרה הייתה לרעייתו. עם הגעתו לברית המועצות, הצטרף סרז' למפלגה הקומוניסטית הבולשביקית. בהיותו בסנקט פטרבורג גויס להגנה נגד מתקפתו של ניקולאי יודניץ'. את חוויותיו מהתקופה כתב סרז' בספר "העיר בסכנה" (La Ville en danger).
סרז' עבד עבור מקסים גורקי והועסק על ידי גריגורי זינובייב. הוא פעל כעיתונאי, כמתרגם, כמגיה וכמזכיר. הוא כתב מאמרים עבור העיתונות הקומוניסטית הבינלאומית, מאמרים שהתפרסמו ב-L'Humanité (האנושות) וב-Die Rote Fahne (הדגל האדום). הוא כתב מסה על השיטות המשטרתיות בתקופת הצאר בשם Les Coulisses d'une Sûreté générale, שהתבססה על פתיחת ארכיוני אוכרנה.
סרז' הביע ביקורת על הטיפול במרד קרונשטאדט ועל הטרור האדום, שהוביל פליקס דזרז'ינסקי. ב-1923 סרז' חבר לאופוזיציה השמאלית, שכללה את לאון טרוצקי, קארל ראדק, אדולף יופה, אלכסנדרה קולונטאי, אלכסנדר שליאפניקוב. בהמשך חברו אליהם גם זינוביאב ולב קמנייב. סרז' ביקר גם את מדיניות החוץ הסטליניסטית ואת תוצאותיה העגומות, במיוחד עבור המפלגה הקומוניסטית הסינית. בעקבות הביקורת סבל סרז' מהדרה עד כדי קושי להתפרנס. הוא ביקש רשות להגר מברית המועצות, אך סורב. ב-1927–1928 הכיר את פנאיט איסטרטי, שבא לברית המועצות לחגיגות העשור למהפכה והתיידד איתו. הוא שיתף את איסטרטי בצרות שהיו למשפחת רוסקוב, משפחת אשתו ומכך שאב איסטרטי החומר למאמרו על "פרשת רוסקוב". סרז' העביר לאיסטרטי כתב יד, שפורסם על ידו בצרפת כחלק מהטרילוגיה "אל להבה אחרת" ("Vers l'autre flamme"). החלק של סרז' פורסם ללא ציון שמו, מחשש לתגובת הממסד הסובייטי.
ב-1933 נשפט לשלוש שנות הגליה בהרי אורל, בעיר אורנבורג. ידידיו מהשמאל הצרפתי, הבלגי והספרדי הקימו קול מחאה והודות לכך נשאר בחיים, אף על פי שהמשטרה החשאית הסובייטית השיגה נגדו הצהרה של גיסתו, אניטה רוסקובה, אשר קשרה אותו להתארגנות בראשות לאון טרוצקי.
השיבה לצרפת וההימלטות למקסיקו
בצרפת הייתה התארגנות של אנשי שמאל בהנהגת העיתונאית מדליין פז, שלחצה לשחרורו של סרז' ולאחר שרומן רולן שוחח בנושא זה עם סטלין עצמו, שוחרר סרז' ונשללה אזרחותו הסובייטית. בקשתו של סרז' לקבלת ויזה לצרפת נדחתה על ידי פייר לאוואל, אך הודות לאמיל ונדרוולדה הצליח לקבל ויזה לבלגיה ועזב את ברית המועצות לפני תחילת משפטי מוסקבה. יציאתו של סרז' מברית המועצות הצילה אותו מגל הטיהורים, אך חלק מבני משפחתו נשטפו בגל הזה, אחותו, חמותו, גיסתו ושניים מגיסיו מתו בכלא הסובייטי.
בהמשך עבר סרז' לצרפת, שם פרסם שני ספרים על הקומוניזם הסובייטי, "מלנין עד סטלין" ו"גורלה של מהפכה" וספר שירה, "התנגדות". עם פלישת גרמניה הנאצית לצרפת במלחמת העולם השנייה מצא מקלט במרסיי ובהמשך הפליג למקסיקו יחד עם בנו, ולדי.
סרז' המשיך לכתוב ספרים גם בשהותו במקסיקו. מצבו הכלכלי היה גרוע וכאשר נפטר במקסיקו סיטי, ב-17 בנובמבר 1947, מהתקף לב, ידידיו עשו מגבית, כדי לכסות את הוצאות קבורתו.
לאחר מותו פורסמו בארצות הברית הספרים האחרונים שכתב במקסיקו.
ספרו בתרגום עברי
- פרשת טולאייב: רומאן; תירגמו: ח' אברבאיה, נ' רבן, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'); ספרית ילקוט (בשיתוף עם מועצת פועלי חיפה – ועדת התרבות), תשט"ו 1955. (עמ' 5–213 בתרגום ח. אברבאיה, ו-214–356 בתרגום נ. רבן)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Victor Serge באתר Spartacus Educational (באנגלית)
- The Dissident Marxism of Victor Serge (באנגלית)
- ויקטור סרז' קישורים לכתבים של ויקטור סרז' באתר של ארכיב האינטרנט של המרקסיסטים (l'Archive Internet des Marxistes), המגזר הצרפתי. (בצרפתית)
34046326ויקטור סרז'