ניקולאי יודניץ'
 | |
| גנרל ניקולאי יודניץ' | |
| לידה |
18 ביולי 1862 מוסקבה, רוסיה |
|---|---|
| פטירה | 5 באוקטובר 1933 (בגיל 71) |
| השתייכות |
 האימפריה הרוסית |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד המערכה בקווקז, מפקד הצבא הלבן הצפוני | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית | |
ניקולאי ניקולאייביץ' יודניץ' (ברוסית: Николай Николаевич Юденич; 18 ביולי 1862 - 5 באוקטובר 1933) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה. במלחמת האזרחים הרוסית היה ממנהיגי הצבא הלבן שנלחם בקומוניסטים.
צעירותו והתקדמותו
יודניץ' נולד במוסקבה לאביו שהיה פקיד בבית המלוכה הרוסי. יודניץ' סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי אלכסנדרובסקי ב-1881 ואת לימודיו באקדמיה לקצינים ב-1887. הוא שירת ברגימנט משמר הראש בליטא בשנים 1889–1890. ב-1892 עבר לשרת במחוז טורקסטן וקודם לדרגת לויטננט קולונל באותה שנה. הוא יצא עם חיל המשלוח להרי פמיר ב-1894 וקודם לדרגת קולונל ב-1896. מספטמבר 1900 שירת במטה בריגדת חיל הרגלים הראשונה שבטורקסטן. ב-1902 התמנה למפקד רגימנט הרגלים ה-18 עליו פיקד גם במלחמת רוסיה-יפן שהתרחשה בשנים 1904–1905. הוא נפצע בזרועו בקרב סנדפו ובצווארו בקרב מוקדן. בסיום המלחמה קודם לדרגת מייג'ור גנרל. ב-1907 פיקד על חיל האספקה בקווקז, קודם ב-1912 ללויטננט גנרל ושירת כראש המטה הצבאי בקאזאן ולאחר מכן בקווקז.
במלחמת העולם הראשונה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה שירת יודניץ' כראש המטה של הארמייה הרוסית הקווקזית שניצחה בקרב סריקמיש את כוחותיו של אנוור פאשה במסגרת המערכה בקווקז. ב-1915 קודם לדרגת גנרל של חיל הרגלים והחליף את אילריון דשקוב-וורונצוב כמפקד המערכה בקווקז. יודניץ' תקף את העות'מאנים בשטחם באזור ימת ואן וצר על העיר ואן. הוא כבש את העיר, אך נאלץ לסגת לאחר חודשיים. באותה תקופה הודח ניקולאי ניקולאייביץ' הבן מתפקידו כמפקד העליון של הצבא ועבר לפקד על אזור הקווקז. הוא נתן ליודניץ' יד חופשית בניהול המערכה, והוא ניצל זאת כדי לכבוש שוב את ואן ולהקים שם מחדש את מִנְהל מערב ארמניה ב-1916. הלחימה באזור זה נמשכה ללא תוצאות חד משמעיות למשך 14 החודשים הבאים. הוא הוביל את הרוסים במתקפת ארזורום בה הם כבשו את העיר והחזיקו בה עד סוף המלחמה. על פעולותיו בקרב זה זכה לעיטור מסדר ג'ורג' ה"קדוש" מדרגה שנייה.
בעקבות מהפכת פברואר מונה יודניץ' למפקד המערכה בקווקז, אך ממשלת המעבר הרוסית הדיחה אותו מתפקידו לאחר כמה חודשים באשמת אי ציות לפקודות, ובהוראתו הישירה של אלכסנדר קרנסקי פוטר מהצבא. בעקבות כך עקר יודניץ' מטביליסי לפטרוגרד שם תמך במהפכת קורנילקוב.
בצבא הלבן
בעקבות מהפכת אוקטובר הסתתר יודניץ' מפני הבולשביקים בביתו של חבר ותיק מתחילת שירותו הצבאי. ב-1919 נמלט לפינלנד שם הצטרף ל"ועדה הרוסית" שהקימה את הצבא הלבן במטרה להלחם בבולשביקים ולהחזיר את המלוכה על כנה. באותה שנה נפגש בסטוקהולם עם דיפלומטים בריטים, צרפתים ואמריקנים בניסיון כושל לארגן צבא סיוע שילחם בבולשיביקים.
ביוני 1919 נסע לטאלין שם נפגש עם גנרל אלכסנדר רודזיאנקו שפיקד על הצבא האסטוני במלחמת העצמאות שלו כנגד הצבא האדום, ומונה לשלישו. באוגוסט מונה יודניץ' למפקד הצבא הלבן ובמשך החודשיים הבאים אימן את צבאו שכלל 17,000 חיילים, 53 תותחים ו-6 טנקים. באוקטובר ניצל את התרכזות הצבא האדום בחזיתות רחוקות והחל במתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד. הוא כבש את קינגיספ וב-19 באוקטובר הגיע לפאתי פטרוגרד, אך לא הצליח לאבטח את מסילת הרכבת ממוסקבה, בה נשלחה תגבורת "אדומה" כדי למנוע את נפילת העיר. בחודש נובמבר הצליח הצבא האדום ללחוץ את יודניץ' חזרה לשטחי אסטוניה. ממשלת אסטוניה שהייתה במגעים עם הצבא האדום להכרה בעצמאותה, פרקה את חיילי הצבא הלבן מנשקם ופירקה למעשה את כוחותיו של יודניץ'.
ב-28 בינואר 1920 עצרה המשטרה האסטונית בסיועם של קצינים רוסים את יודניץ' כשניסה להימלט למערב אירופה ובידו כספי הצבא הלבן (בערך 227,000 לירה שטרלינג, 250,000 מרקים אסטוניים ו-110 מיליון מרקים פיניים). הכסף הוחרם וחולק לחיילי הצבא הלבן המפורק כמשכורת אחרונה.
לאחר לחץ של דימפלומטים בריטים וצרפתים, שוחרר יודניץ' מהכלא ועבר לצרפת. ב-13 השנים הבאות לא מילא שום תפקיד חשוב בקרב קהילת הגולים הלבנים. הוא מת בסנט לורן על הואר שליד ניס בריביירה הצרפתית ב-5 באוקטובר 1933.
קישורים חיצוניים
