פליקס דזרז'ינסקי
פליקס אדמוּנדוֹביץ' דזרז'ינסקי (פולנית: Feliks Dzierżyński; רוסית: Фе́ликс Эдму́ндович Дзержи́нский; בלארוסית: Фэ́лікс Эдму́ндавіч Дзяржы́нскі; 11 בספטמבר 1877 - 20 ביולי 1926) היה מהפכן סובייטי ממוצא פולני. הקים, בתמיכתו של לנין את הצ'קה ששינה את שמו לאחר מכן לק.ג.ב.
קורות חיים
נולד בבלארוס של היום, באחוזה סמוכה לעיירה איוויינייץ, באזור שהיה שייך לאימפריה הרוסית, למשפחת אצולה זעירה (שלאכטה) פולנית.
נשלח ללמוד בווילנה, וסולק מבית הספר בעוון "פעילות מהפכנית". ב-1885 הצטרף למפלגה הסוציאלית הליטאית, בילה תקופות מה בבתי כלא, ונשלח אף לסיביר, אולם הצליח להמלט לברלין. בתחילת דרכו הפוליטית השתייך דווקא למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפולנית אך ב-1903 הוביל לאיחודה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. במהפכת 1905 חזר לרוסיה, לאחר כישלון המהפכה נשפט למאסר, השתחרר ב-1912, ונכלא בשנית בגין פעילות מהפכנית. ב-1917 שוחרר מהכלא והצטרף מיד לפעילויות המפלגה הבולשביקית. בגין פעילותו במפלגה קיבל את הכינוי "פליקס איש הברזל".
ראש הצ'קה ושר כלכלי
ב-20 בדצמבר 1917 מונה לעמד בראש הצ'קה (הוועדה המיוחדת הכלל-רוסית למלחמה בפעולות אנטי מהפכניות ובחבלה). שמו של הארגון שונה מספר פעמים (גפא"ו, נקו"ד) ומשנות החמישים הוא נקרא ק.ג.ב.. בתפקיד זה פעל דזרז'ינסקי בקשיחות ובאלימות רבה נגד מי שהוא ראה כ'אויבי המהפכה'. אלימות זאת עתידה לעצב את אופיה של המשטרה החשאית בברית המועצות בשנים הבאות. בתפקידו זה התעמת דזרז'ינסקי עם "הקומיסר העממי לענייני משפט" (שר המשפטים) של הממשלה הסובייטית דאז יצחק שטינברג, ממנהיגי המפלגה הסוציאל רבולוציונית. נושא העימות היה יחסו של שטינברג לזכויות האדם ושלטון החוק בברית המועצות. בין דזרז'ינסקי ללנין התגלעו חילוקי דעות סביב חוזה ברסט-ליטובסק שכן דזרז'ינסקי התנגד להסכם זה אך השנים המשיכו לעבוד יחדיו.
בשנת 1921 מונה דזרז'ינסקי על ידי לנין לשר הרכבות על מנת להכניס סדר בכאוס ששרר בתחום זה בברית המועצות באותה העת. נראה ששיטות העבודה ששימשו אותו בצ'קה שימשו אותו גם בהשלטת סדר ומשמעת במערך הרכבות הרוסי. המיליארדר היהודי ארמנד האמר מספר באוטוביוגרפיה שלו סיפור ששמע מכתב עיתון הניו יורק טיימס במוסקבה וולטר דורנטי על ביקור של דזרז'ינסקי בעיר אומסק שבסיביר. באותה העת, שנת 1922, היה רעב כבד באזור הוולגה. היה חשד שבסיביר היה דווקא שפע של תבואה אך משום מה היא אינה משונעת מערבה. לאחר שהתברר לו שרשלנות בקרב מנהלי תחנת הרכבת היא שאחראית לחוסר היעילות בתנועת הרכבות. הוא כנס את עובדי התחנה ומנהליה ולאחר משפט שדה הוציא להורג שנים ממנהלי התחנה.
"בסדר גמור" אמר דזרז'ינסקי לבסוף. "אני מבין את מצב העניינים כאן והוא ישתנה". הוא פנה בפתאומיות אל הפקיד הבכיר של המחלקה. "צעד קדימה" הוא אמר "וגם אתה". והצביע על העוזר הבכיר. "אתם אשמים במצב". הוא אמר. "אתם אחראים למשרד הזה, ואתם תיענשו על כישלונכם באספקת מזון לבני עמנו הגוועים ברעב באזור הוולגה". "הוציאו אותם לחצר". הוא אמר לשומריו "ותירו בהם". "וכעת" אמר דזרז'ינסקי כשהדי היריות מפלחים את דממת המוות, "יהיה זה לקח ואזהרה לכל השאר. בעתיד לא תהיו אף פעם בטוחים אם מברק בקשר לקרון על מסילה צדדית לא בא ממני או מאחד מעוזרי"
— [1]
בשנת 1924 הוא מונה לעמוד בראש מועצה שתפקידה היה לפקח על כל הפעילות הכלכלית בברית המועצות. לפי ההיסטוריון ריצ'רד אוברי היה זה דזרז'ינסקי שעם מותו של לנין דחף לחנוט את גופתו של לנין להציגה במוזוליאום. כוונתו בכך הייתה שבני העם הסובייטי יוכלו לחזות בלנין כהתגלמות סמלית של המהפכה הסובייטית[2].
בשנת 1926 מת דזרז'ינסקי מהתקף לב.
אחרי מותו
המשטר הסובייטי הנציח את זכרו של דזרז'ינסקי בקריאת הכיכר שמחוץ לבניין לוביאנקה (ששימש בתקופת ברית השלטון הסובייטי כמטה המשטרה החשאית בברית המועצות) על שמו ובהצבת פסל בדמותו באותה כיכר. בחודש אוגוסט 1991, מיד לאחר כישלון הפיכת ינאייב נגד מיכאיל גורבאצ'וב, הופל הפסל על ידי מפגינים והועבר לגן הפסלים במוסקבה.
במרץ 2006 הוצב במינסק בירת בלארוס פסל של דזרז'ינסקי הדומה לפסל שנהרס במוסקבה. הייתה זאת יוזמה של המשטרה החשאית הבלארוסית שעדיין נקראת בשם ק.ג.ב.. במחוז מינסק נמצאת גם העיר דזיארז'ינסק הקרויה על שמו של דזרז'ינסקי. ברוסיה נקראת על שמו העיר התעשייתית דזרז'ינסק במחוז ניז'ני נובגורוד ועיר נוספת עם שם זהה נמצאת באוקראינה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
23218168פליקס דזרז'ינסקי