ויקטוריאנו ורטה
לידה | קולוטלאן, חליסקו, מקסיקו | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | אל פאסו, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | ללא שיוך פוליטי | ||||||
|
חוֹסֶה וִיקְטוֹרְיָאנוֹ וּרְטָהּ מַרְקֵס (בספרדית: José Victoriano Huerta Márquez, 22 בדצמבר 1850 - 13 בינואר 1916) היה איש צבא מקסיקני ונשיא מקסיקו בשנים 1913–1914. הוא החל את שירותו הצבאי תחת שלטונו של פורפיריו דיאס. עם פרוץ המהפכה המקסיקנית עבר ורטה לצדו של פרנסיסקו מדרו ומאוחר יותר שימש כראש המאבק מול צבאו המורד של אמיליאנו סאפאטה, אך מתחת לפני השטח המשיך לשמור אמונים לדיאס.
מאחורי הקלעים הוא רקח מזימה יחד עם הנרי וילסון, שגריר ארצות הברית במקסיקו, להוריד את מדרו מהשלטון. כאשר פרצה מרידה של נאמני דיאס כנגד מדרו דאג ורטה לרציחתו של מדרו ותפש את מוסרות השלטון. משטרו של ורטה היה משטר צבאי רודני. נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, קרא לורטה לקיים בחירות דמוקרטיות, ולאחר שזה סירב החזיר וילסון את השגריר לארצות הברית ושלח צבא לכבוש את וראקרוס, עיר הנמל החשובה ביותר במקסיקו. כבר לפני אובדן התמיכה של ארצות הברית נוצר במקסיקו אי-שקט שנבע מכך שרעיונות המהפכה עדיין פעפעו בקרב הציבור הרחב.
ונוסטיאנו קאראנסה הכין תוכנית מגירה פוליטית להדחת ורטה וכינון חוקה למדינה, ומיד לאחר החזרת השגריר ניצלו המהפכנים את חולשתו והתאחדו בראשות קאראנסה. הצטרפו למהפכה המחודשת מנהיגים בולטים של המהפכה כמו פנצ'ו וייה, אמיליאנו ספאטה, אלווארו אוברגון והגנרל פבלו גונסאלס (אנ'). לאחר שורה של קרבות מפתח שבהם נחל כישלון, התפטר ורטה מהשלטון ביולי 1914. מחליפו הזמני היה פרנסיסקו קרבחאל, עורך דין במקצועו, שפיקח על העברה מסודרת במידת האפשר של השלטון.
ביוגרפיה
חוסה ויקטוריאנו ורטה מרקס נולד בשנת 1850 בחליסקו, והיה בן להורים אינדיאנים. ורטה התאמן במכללה הצבאית צ'פולטפק ובסופו של דבר עלה לדרגת גנרל בצבא המקסיקני בתקופת שלטונו הרודנית של פורפיריו דיאס. אף על פי שורטה העריץ את דיאס, הוא תמך בעת פרוץ המהפכה המקסיקנית ביורשו הליברלי, פרנסיסקו מדרו. ממשלתו של מדרו, אמנם הייתה אמורה במקור להעביר את חזון הרפורמות הליברליות, אך בפועל הותירה את האוליגרכיה כמו שהיא ולא הצליחה להביא לפשרה בין בעלי הקרקעות ועובדיהן. חולשת הממשלה הוביל לפריצת התקוממויות נוספות, הפעם נגד פרנסיסקו מדרו ונגד המוסד של הצבא המקסיקני ששמר על סמכות והשפעה בפוליטיקה.
אמיליאנו ספאטה החל במרידה עממית של עובדי אדמות אשר במהלכה השתלטו תומכיו על מטעי הסוכר הענקיים של מורלוס, המדינה העשירה ביותר במקסיקו. ורטה נשלח להפיל את ההתקוממות העממית עוד בתקופת ממשלת הביניים של פרנסיסקו לאון דה לה בארה (משל באופן זמני בין בריחתו של דיאס לגלות ובחירתו של מדרו לנשיא). צבאו של ורטה שרף כפרים וישובים ורדף אחר תושבים אשר תמכו בתנועה של ספאטה. בהמשך נשלח ורטה לטפל במרידה נוספת נגד ממשלת מדרו, הפעם בצפון מקסיקו, שהונהגה בידי המהפכן פסקאל אורוזקו. פסקאל ארגן צבא מהפכני סדיר בצ'יוואווה ובעוד ורטה נשלח בראש כוחותיו להפיל את המרידה, הוא נתמך בידי מיליציה מקומית שהייתה בפיקודו של פנצ'ו וייה.
ורטה הציע חנינה לכל המעורבים בניסיון המהפכני תחת פסקאל, מה שהוביל להחלשת המורל של כוחותיו אשר נחלשו על כל מקרה עקב מחסור בכסף עבור מימון ואספקה. נכון ל-1912 ורטה הפיל את המרידה של פסקאל בצ'יוואווה ולפתע ניתן לו מוניטין של גיבור לאומי. בערך באותה העת החל הנשיא מדרו להתדיין עם גורמים סוציאליסטים עירוניים, מהלך שהוביל רבים מתומכיו לחשוד בפעילותו והוביל את השגריר האמריקאי במקסיקו סיטי, הנרי וילסון, להתחיל לדון עם אחיינו של דיאס, פליקס דיאס, בנוגע להפיכת-נגד להפלת ממשלתו של מדרו. ורטה, שהיה מעורב בקשר הפיכת-הנגד המתוכנן, משר על אמונו של הנשיא מדרו וזה האחרון מינה אותו למפקד המוצב הצבאי במקסיקו סיטי.
ב-9 בפברואר פרצו "עשרת הימים הטראגיים" במקסיקו סיטי עם ניסיון הפיכת-הנגד הצבאית של הגנרלים פליקס דיאס וברנרדו רייס. ורטה נותר נאמן תחילה למדרו וממשלתו הלגיטימית ונאבק במורדים, ב-11 בפברואר החל בהפצצה ארטילרית כבדה של הבירה, שהובילה לפגיעה בארמון הנשיאותי. מאחורי הקלעים ורטה תמך בשגריר האמריקאי ובהפיכה עוד מתחילתה וב-17 בפברואר הוכיח את צבעו לנשיא מדרו, זאת לאחר שהחליש את הכוחות הנאמנים לממשלה שהיו תחת פיקודו. ב-18 בפברואר התפטר מדרו מהנשיאות ופדרו לסקוראין מונה לנשיא לאורך זמן של פחות משעה לפני שהוחלף בורטה, שמונה לנשיא מקסיקו ה-35. ורטה הוציא להורג את מדרו וסגנו לשעבר ולמעשה השיב את הממשל האוליגרכי של דיאס.
” | יש לי הכבוד להודיע לך שהפלתי את הממשלה הזו. הכוחות המזוינים תומכים בי, ומעתה שלום ושגשוג ישלטו. | “ |
– ויקטוריאנו ורטה אל השגריר הנרי וילסון ונשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט. |
ורטה מיהר להקים קבינט ממשלתי חדש ושלח את צבאו להתמודד אל מול ספאטה ותנועתו המהפכנית של "צבא השחרור של הדרום" (Ejército Libertador del Sur). הצבא הפדרלי בפיקודו של ורטה לא היה מסוגל להביס את תנועת ה'ספאטיסטים', אשר נעזרה בלוחמת גרילה בהרים, הגבעות ויערות הגשם טרופיים שבדרום מקסיקו. בצפון גם כן התעוררו שתי תנועות שהתנגדו למשטר הרודני המחודש של ורטה: מושל קואווילה ונוסטיאנו קאראנסה ששיתף פעולה עם הגנרל הסוציאל-פרוגרסיבי אלווארו אוברגון, וברית מהפכנים, עריקים מהצבא ורבים אחרים בצפון-מערב מקסיקו, בהנהגתו של פנצ'ו וייה. כוחותיו של וייה היו הסכנה העיקרית לממשלו של ורטה שכן שלטו על צ'יוואווה וסונורה והרכיבו את "הדיוויזיה הצפונית" (División del Norte) אשר קנתה נשק מגורמים אמריקאים פרטיים ואף סחרה בנפט עם אילי הון אמריקאים בטקסס. תחת פיקודו של ורטה, הצבא הפדרלי המקסיקני עשה שימוש בטקטיקת אדמה חרוכה נגד לוחמי הגרילה, מה שהוביל להצטרפותם של אזרחים נוספים להתנגדות לממשלה ולתמיכה במורדים השונים. ביוני 1914 השיגה הדיוויזיה הצפונית ניצחון מכריע כאשר כבשה את העיר סקטקס מידי הצבא הפדרלי של ורטה וממשלתו.
לנוכח העובדה שצבאו של פנצ'ו וייה איבד שליטה על אזור גבול ארצות הברית–מקסיקו, ארצות הברית התערבה במהפכה המקסיקנית בטענה כי הייתה זאת פעילות נגד גנבים שחצו את הגבול. מטרתו של הנשיא האמריקאי וודרו וילסון הייתה לקבוע את גורל המאבק המהפכני ולהסדיר ממשלה פרו-אמריקאית במקסיקו סיטי כמו גם לשמור על אינטרסים כלכליים של משקיעים אמריקאים שברחו ממקסיקו עם פרוץ המהפכה. צי ארצות הברית כבש את עיר הנמל וראקרוס לחופי האוקיינוס האטלנטי ובתגובה האוכלוסייה האזרחית בעיר תקפו את הכוחות האמריקאים במקום. הצי האמריקאי החל בהפצצה של העיר בתגובה לכך. מעבר לסדרת פשיטות ומתקפות שהצבא האמריקאי ביצע מעבר לגבול, הגיע הממשל בוושינגטון די. סי. למסקנה כי אין ביכולתו בסופו של דבר לקבוע את גורל המאבק. ההתערבות האמריקאית עם זאת הובילה לברית בין ה'ספאטיסטים', הדיוויזיה הצפונית של וייה וה'חוקתיים' בראשות קאראנסה בקואווילה.
בהמשך, הברית הובילה לאיחוד כוחות בין החוקתיים והדיוויזיה הצפונית ולניצחון מכריע על הצבא הפדרלי הממשלתי של ורטה בקרב על טוראון. לאחר הקרב, הצבא הפדרלי החל לקרוס לנוכח המאבק הממושך רב החזיתות. ורטה, בהבינו כי הרוחות פונות נגדו, התפטר מתפקידו והוחלף בידי הנשיא הזמני פרנסיסקו קרבחאל. עם התפטרותו של ורטה ובריחתו לגלות, החלו הגורמים המורדים במירוץ אל עבר מקסיקו סיטי. הגנרל החוקתי אוברגון היה הראשון להגיע, ובכך מונה קאראנסה לנשיא מקסיקו החדש במקום קרבחאל. ורטה תחילה ברח לג'מייקה, בהמשך עבר בין הממלכה המאוחדת וממלכת ספרד, עד שלבסוף עבר לארצות הברית באפריל 1915. בעוברו לניו מקסיקו, תכנן ורטה לבצע הפיכה נוספת להשבת השלטון בתמיכת הקיסרות הגרמנית. אף על פי כן, הוא נעצר בידי רשויות השלטון האמריקאיות ונשלח למאסר צבאי. ורטה נפטר במעצר בתחילת 1916, ייתכן והורעל במכוון.
קישורים חיצוניים
- ויקטוריאנו ורטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ויקטוריאנו ורטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
31778971ויקטוריאנו ורטה