ויליאם סמואל ג'ונסון

ויליאם סמואל ג'ונסון
William Samuel Johnson

לידה	סטרפורד, מושבת קונטיקט, אמריקה הבריטית
פטירה	סטרפורד, קונטיקט, ארצות הברית

ויליאם סמואל ג'ונסון (באנגלית: William Samuel Johnson‏; 7 באוקטובר 1727 – 14 בנובמבר 1819) היה אב מייסד ומדינאי אמריקאי. הוא היה האיש היחיד שהשתתף בכל ארבעת הקונגרסים האמריקאים המייסדים: קונגרס חוק הבולים ב-1765, הקונגרס הקונטיננטלי בשנים 1785–1787, ועידת החוקה של ארצות הברית ב-1787, שם היה יושב ראש ועדת הסגנון שניסחה את הניסוח האחרון של חוקת ארצות הברית, וכסנאטור מקונטיקט בקונגרס הראשון של ארצות הברית בשנים 1789–1791. הוא גם כיהן כנשיא השלישי של אוניברסיטת קולומביה (שנודעה אז כקולומביה קולג').

ביוגרפיה

ראשית חייו

סמל ויליאם סמואל ג'ונסון

ויליאם סמואל ג'ונסון נולד בסטרטפורד, קונטיקט, ב-7 באוקטובר 1727, לסמואל ג'ונסון, כומר אנגליקני ידוע, מחנך, ולאחר מכן נשיא קינגס קולג', ואשתו הראשונה של ג'ונסון, צ'ריטי פלויד ניקול. ג'ונסון קיבל את השכלתו היסודית מאביו שניהל תלמידי פנימייה קטנה באקדמיית סטרטפורד. לאחר מכן סיים את לימודיו במכללת ייל ב-1744, וזכה במלגת ג'ורג' ברקלי. הוא המשיך לקבל תואר שני מייל ב-1747 ותואר של כבוד מהרווארד באותה שנה. מאוחר יותר הוא קיבל תואר שני לשם כבוד מקינגס קולג' ב-1761 ותואר דוקטור למשפטים מאוקספורד ב-1766.

קריירה

למרות שאביו דחק בו להיכנס לכמורה, ג'ונסון החליט במקום זאת להמשיך בקריירה משפטית. הוא רכש השכלה עצמית במשפטים, פיתח במהירות קהל לקוחות חשוב ויצר קשרים עסקיים מעבר לגבולות המושבה המקומית שלו ונועץ בו לעיתים קרובות בנושאים משפטיים בין-מושבות. הוא גם החזיק בוועדה במיליציה הקולוניאלית של קונטיקט במשך למעלה מ-20 שנה, כשהוא עלה מצוער לדרגת קולונל. הוא כיהן בבית התחתון (1761 ו-1765) ובבית העליון (1766 ו-1771–1775) של בית המחוקקים של קונטיקט.

ג'ונסון נמשך לראשונה לעניין הפטריוטי בגלל מה שהוא ומקורביו ראו בהתערבות בלתי מוצדקת של הפרלמנט בממשלת המושבות. בתקופה זו הוא היה רדיקלי משהו, וכתב על "שלשלאות וכבלים", "בולים ועבדות" ו"החוקים הקטלניים המאוחרים" שיצמצמו את אמריקה ל"מחוזות רומאים בתקופת הקיסר". הוא החל לכרות בריתות עם בני החירות של קונטיקט ולפעול נגד בחירתו מחדש של המושל הלויאליסט תומאס פיץ'.

הוא נבחר לאחד משלושה צירים מקונטיקט לקונגרס חוק הבולים, שם ב-1765 כיהן בוועדה המגדירה את זכויות הקולוניסטים הבריטיים בטענה בזכותן של המושבות להחליט על מדיניות המס בעצמן. לפי הביוגרף שלו בירדסלי, ג'ונסון "היה רוח מנחה ושולטת באספה". הוא חיבר את הדו"ח המכונן של הוועדה בקונגרס לזכויות קולוניה, שהתפתח להצהרת חוק הבולים של זכויות ותלונות, שהגרסה הסופית שלו נמצאת בידו. הוא גם היה בוועדה שחיברה את העצומה למלך.

ההצהרה, העתירות והלחץ מצד סוחרים בלונדון אילצו את הפרלמנט לבטל את חוק הבולים ב-1766. אבל באותה שנה, קונטיקט התמודדה עם בעיה חדשה עם תיק משפטי מעורער בן שבעים שנה הכולל אדמות של האינדיאנים המוהגנים. הבריטים רצו להשתמש בתיק כעילה לביטול האמנה המלכותית של קונטיקט משנת 1662. ג'ונסון הסכים להפוך לסוכן קולוניאלי מיוחד כדי להילחם בתיק. ג'ונסון עזב את משפחתו, את הקריירה הפוליטית שלו ואת הפרקטיקה המשפטית שלו כדי לטעון בלונדון למען האמנה של קונטיקט, שם הוא חי מ-1767 עד 1771.

המהפכה האמריקאית

דיוקן מאת גילברט סטיוארט

בעודו סוכן קולוניאלי ביקר בחריפות את המדיניות הבריטית כלפי המושבות. ניסיונו בבריטניה שכנע אותו שמדיניותה של בריטניה עוצבה יותר על ידי בורות בתנאים האמריקניים, לא באמצעות תכנון מרושעת של ממשלה מרושעת, כפי שטענו פטריוטים רבים. ככל שהפטריוטים נעשו קיצוניים יותר בדרישותיהם, ג'ונסון התקשה להתחייב בלב שלם למטרה. למרות שהאמין שהמדיניות הבריטית אינה חכמה, הוא התקשה לנתק את קשריו שלו עם מדינת האם. כחוקר בעל שם בינלאומי, היו לו חברים רבים בבריטניה ובקרב הלויאליסטים הבריטים והאמריקאים. הסופר האנגלי סמואל ג'ונסון אמר עליו: "מכל אלה שתאונות החיים השונות הובאו לידיעתי, יש כמעט מי שאת ההיכרות שלו רציתי יותר לטפח משלך". הוא גם היה קשור לבריטניה בקשרים דתיים ומקצועיים. הוא נהנה מקשרים הדוקים עם הכנסייה האנגליקנית באנגליה ועם קהילת המלומדים באוקספורד, שהעניקה לו תואר כבוד ב-1766.

מחשש מהשלכות העצמאות הן על המושבות והן על מדינת האם, ג'ונסון ביקש להימנע מקיצוניות ולהגיע לפשרה על ההבדלים הפוליטיים הבולטים בין הגיבורים. עם זאת, תיק המשפט שלו נגד ממשלת בריטניה, שאמור היה להימשך כמה חודשים, נמשך במשך חמש שנים, שבמהלכן הוא נעדר ממשפחתו, איבד את לקוחות משרד עורכי הדין שלו, וקיבל מעט תודות, מעט הוקרה וסבל. ביקורת על הקשר שלו עם הבריטים. הוא חזר הביתה בסוף 1771, בדיוק בזמן לבלות שלושה חודשים עם אביו לפני מותו. הוא מונה לחבר בית המשפט העליון של המושבה (1772–1774).

הוא נבחר כציר בשנת 1774 לקונגרס הקונטיננטלי אך דחה את הכבוד לטובת בן חסותו רוג'ר שרמן. אספת קונטיקט, לאחר קרבות לקסינגטון וקנקורד, בשל התנגדויותיו האישיות החריפות, שלחה אותו לביקור מסוכן גם דרך המיליציה הפטריוטית של מסצ'וסטס וגם דרך קווי הצבא הבריטי בבוסטון למפקד הבריטי גנרל תומאס גייג' כדי לנהל משא ומתן על סיום הלחימה על ידי לערוך שלום נפרד עם הבריטים. הוא הצליח, אבל כשחזר שוב מעבר לקווים לקונטיקט, הוא גילה שחברי האספה שינו את דעתם, הצביעו בעד מלחמה, ואז התפזרו, ולא השאירו הוראות לג'ונסון. גם לאחר הכרזת העצמאות, הוא האמין שהמהפכה האמריקאית אינה הכרחית וכי עצמאות תהיה רעה לכל הנוגעים בדבר. הוא פרש מהאסיפה, ומעיסוקו בעריכת הדין. ביולי 1779, לאחר שהפשיטה של טריון על קו החוף של קונטיקט שרפה את העיירות פיירפילד ונורווק, הפצירו בו האזרחים המבוהלים של סטרטפורד להתערב עם הגנרל טיירון ולהציל את עיירתם. הוא סירב לבצע עוד משימה מסוכנת לה הוא התנגד, אך זומנה פגישה בעיר והתקבלו החלטות המתעקשות עליו לבקר את טיירון. ועדה מונתה ללוות אותו, ועיתון מנוי שמרמז שג'ונסון תמך במאמץ השלום הודפס ללא אישורו של ג'ונסון. העיתון נתפס על ידי אויביו הפוליטיים, מה שהוביל למעצרו בגין תקשורת עם האויב, אך האישומים בוטלו במהרה.

אומה חדשה

לאחר שהושגה העצמאות, ג'ונסון הרגיש חופשי להשתתף בממשלת האומה החדשה. הוא חידש את עיסוקו במקצועו, וזמן מה לאחר הכרזת השלום הוחזר לתפקידו הישן כחבר הבית העליון של העצרת הכללית, שם שימש גם כיועץ משפטי של קונטיקט במסגרת מחלוקת עם פנסילבניה על ארצות המערב (1779-80). הוא מונה כציר בקונגרס הקונטיננטלי של הקונפדרציה (1785–1787). השפעתו שם הוכרה על ידי בני דורו. ג'רמיה וואדסוורת' כתב עליו לחבר, "לדוקטור ג'ונסון יש, אני מאמין, הרבה יותר השפעה מאשר לך או ממני. הנציגים הדרומיים אוהבים אותו מאוד". בשנת 1785, רפובליקת ורמונט העניקה לג'ונסון עיירה בקינגס קולג' לשעבר, בהוקרה על ייצוג האינטרסים של ורמונט לפני הקונגרס הקונטיננטלי. העיירה ג'ונסון, ורמונט; ג'ונסון סטייט קולג' לשעבר; ורחוב ג'ונסון במדיסון, ויסקונסין, נושאים את שמו.

אמנה חוקתית

בשנת 1787, ג'ונסון מילא תפקיד מרכזי כאחד הנציגים של אמנת פילדלפיה. לנאומיו הרהוטים בנושא הייצוג היה משקל רב במהלך הדיון. הוא פנה לממשלה פדרלית חזקה שתגן על זכויותיהן של קונטיקט ושאר המדינות הקטנות מפני חדירה של שכניהם החזקים יותר. הוא תמך בתוכנית ניו ג'רזי, שקראה לייצוג שווה של המדינות בבית המחוקקים הלאומי.

באופן כללי, הוא העדיף את הרחבת הסמכות הפדרלית. הוא טען כי הסמכות השיפוטית "צריכה להתרחב גם לצדק וגם למשפט" (המלים "בחוק וביושר" אומצו לבקשתו). הוא הכחיש שיכולה להיות בגידה נגד מדינה נפרדת מאחר שהריבונות היא "באיחוד". הוא התנגד לאיסור על כל חקיקה שלמפרע, שהפך מעשה לעבירה פלילית רטרואקטיבית, משום שסבר שאיסור כזה מרמז על "חשד פסול של בית המחוקקים הלאומי".

ג'ונסון היה בעל השפעה אפילו בשלבים האחרונים של גיבוש החוקה. הוא נתן את תמיכתו המלאה לפשרה של קונטיקט, אשר בישרה את הפשרה הגדולה הסופית, עם בית מחוקקים לאומי עם סנאט שסיפק ייצוג שווה לכל המדינות ובית נבחרים המבוסס על אוכלוסייה. הוא גם כיהן ועמד בראש ועדת הסגנון בת חמישה חברים, שחיברה את הטופס הסופי של המסמך.

ג'ונסון מת בביתו בסטרפורד, קונטיקט ב-14 בנובמבר 1819, והוא בן 92 שנים.

בספרה משנת 1966, Miracle at Philadelphia, קתרין דרינקר בואן מכנה את ג'ונסון "האיש המושלם לעמוד בראש ארבעת המאסטרים הללו של טיעונים ואסטרטגיה פוליטית [כלומר חברי הוועדה אלכסנדר המילטון, גוברנר מוריס, ג'יימס מדיסון ורופוס קינג]... נוכחותו בוועדה בטח הייתה מרגיעה התנהגותו השקטה של הדוקטור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם סמואל ג'ונסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39468364ויליאם סמואל ג'ונסון