ויליאם מקונל
 | |||||||
| ויליאם מקונל | |||||||
| לידה | קומרס, מישיגן, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מוסקו, איידהו, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם ג'ון מקונל | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | מוסקו, איידהו, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם ג'ון מקונל (באנגלית: William John McConnell; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיידהו, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איידהו השלישי בשנים 1893–1897. קודם לכן הוא היה אחד משני הסנאטורים הראשונים שייצגו את איידהו בסנאט של ארצות הברית החל מכינונה כמדינה בדצמבר 1890 ועד מרץ 1891.
ראשית חייו
ויליאם מקונל נולד בקומרס שבמישיגן והתחנך בבתי ספר ציבוריים. הוא יצא מערבה כנהג קטר רכבות משא והגיע לקליפורניה. שם הוא עסק בכל עבודה שיכול היה להשיג: כורה, פקיד בחנות, בוקר ומורה. ב-1862 הוא עבר לאורגון, שם הוא לימד בבית ספר ובשנה שלאחר מכן יצא בעקבות הבהלה לזהב שם.
ככל הנראה בשל ניסיונו בקליפורניה, זיהה מקונל את ההזדמנות בדרכו לשדות הזהב ליד איידהו סיטי. במקום להצטרף להמוני מחפשי הזהב הוא טען בעלות, יחד עם שניים אחרים, על אדמת חקלאות טובה ליד הורסשו בנד. הם חפרו את תעלת ההשקיה הראשונה לאורך נהר פאייט והחלו לגדל ירקות. שנה לאחר מכן הוא הוביל שיירת בהמות משא עם תוצרתם דרך ההרים אל פלייסרוויל ומכר אותה במחירים טובים.
טריטוריית איידהו הוקמה שנה קודם לכן, ואכיפת החוק בה כמעט ולא הייתה קיימת. כאשר מקונל ושאר המתיישבים לאורך נהר פאייט החלו לאבד את סוסיהם ואת פרדיהם לגנבים, עמד מקונל בראש מהלך הארגון של ועדת הכוננות של האזור. בעוד שהם לא הצליחו לשים קץ לפשע באזור, ועבודת הוועדה לא הפחיתה אותה כלל, לחקלאים לא היו יותר בעיות עם גנבי סוסים. לימים פרסם מקונל את תולדות התקופה ותיאר באריכות את עבודתם. הוא לא התנצל על דבר שעשה, אלא פשוט תיאר את מה שהוא ראה כצורך חיוני. בשל פעילותו זו, ב-1865 הוא מונה כסגן המרשל של ארצות הברית בטריטוריה. בתום שנתיים בתפקיד זה הוא שב לקליפורניה.
ב-1867 נשא מקונל לאישה את לואיזה בראון, ובנם הראשון נולד בקליפורניה, שם הייתה בבעלותו חנות כלבו והוא עסק גם בגידול בקר. ב-1871 עברה המשפחה לאורגון, שם הם התיישבו בסופו של דבר במחוז יאמהיל. גם שם הייתה בבעלותו של מקונל חנות כלבו והוא גידל בקר. ב-1882 הוא נבחר לסנאט של המדינה וגם נבחר כנשיא הסנאט.
שובו לאיידהו
בערך ב-1879 החל מקונל להשקיע בעיירה המתפתחת מוסקו שבאיידהו, וב-1884 הוא עבר עם משפחתו לשם. חנות הכלבו שהוא פתח עם שותף במוסקו נחשבה במשך שנים לטובה באזור. כאשר התארגנה ועידת החוקה לקראת הפיכתה של איידהו למדינה בארצות הברית, ייצג מקונל את מחוז לאטה.
לאחר כינונה של איידהו כמדינה ב-3 ביולי 1890, נבחר מקונל כאחד משני הסנאטורים שלה. הוא כיהן כסנאטור תקופת כהונה קצרה, שנועדה לסנכרן את מועדי הבחירות במדינה עם מועדי הבחירות הכלל-ארציים. באותה עת נבחרו למעשה שלושה סנאטורים מטעם המדינה: מקונל, פרד דובואה וויליאם קלאגט. על הסנאט הוטל לבחור מי יכהן לצד מקונל, והם בחרו בדובואה.
מושל איידהו
תקופת כהונתו של מקונל בסנאט הסתיימה במרץ 1891 והוא החליט להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל המדינה. בבחירות שהתקיימו בנובמבר 1892, במהפך פוליטי מדינתי, ששיקף מהפך דומה ברמה הארצית, הוא זכה ב-40.6 אחוזים של הקולות, כאשר שאר 58 האחוזים התפצלו בין מועמד המפלגה הדמוקרטית לבין מועמד המפלגה הפופוליסטית. מועמד מפלגת האיסור זכה בכ-1.3 חוזים. כאשר הוא התמודד בבחירות הבאות, היה שיעור הקולות שהצביעו למקונל דומה, 41.5 אחוזים, כששאר הקולות התפצלו שוב בין הדמוקרטים לפופוליסטים.[1] לאחר הבחירות הראשונות סיים מקונל את מעורבותו בחנות במוסקו ועבר לבירת המדינה בויסי. שם, ב-1895, נישאה בתו מרי (מיימי) לעורך הדין ויליאם בורה, שכיהן שש תקופות כהונה בסנאט של ארצות הברית בשנים 1907–1940.[2] מרי נפטרה ב-1976 בגיל המופלג של 105.[3]
יחד עם ויליס סוויט, פעל מקונל להקמת אוניברסיטת איידהו במוסקו.[4]
השבעתו של מקונל ב-1893 כמושל שנבחר בקולות של מיעוט הבוחרים, לא הקלה על כהונתו. כמדינה שהתקבלה זמן קצר קודם לכן לאיחוד, היה על איידהו לעמול על כמה פרטים בנוגע לממשל שלה. בשל כך בעיות לא מעטות היו מונחות על שולחנו של מקונל.
בתקופת ממשלו ביטלה איידהו את שבועת הנאמנות, שכתוצאה ממנה נשללה זכות הבחירה מהמצביעים המורמונים. ב-1896 הייתה איידהו למדינה הרביעית בארצות הברית שהעניקה זכות בחירה לנשים. המדינה גם הקימה את התשתית שהייתה נחוצה לניהול מיזמי השקיה, כפי שהתאפשר על פי חוק קרי (אנ'). כמה שנים יעברו עד שתושלם המערכת בשלמותה, אך במסגרת החוק הייתה איידהו לסיפור הצלחה ייחודי.
במהלך תקופת כהונתו של מקונל כמושל, יחד עם כל האומה, סבלה איידהו מתקופת השפל שנקראה הפאניקה של 1893 (אנ'), כאשר חברות רכבות מרכזיות ויותר מ-500 בנקים קרסו. המשבר הכלכלי החריף באופן טבעי את העימות בין האיגודים המקצועיים לבין החברות העסקיות, בעיקר במכרות הכסף באזור קור דאלן שבצפון איידהו. המשבר באיידהו החמיר עם ביטול חוק רכישת הכסף של שרמן, והממשלה הפדרלית כבר לא נדרשה לרכוש כמות חודשית מוגדרת של כסף. קריסת התעריפים שהתחוללה כתוצאה מכך הזיקה לחברות הכרייה, וכתוצאה מכך לפיטורים ולקיצוצים בשכר. אי-השקט שנוצר כתוצאה מכך, והתפרצויות האלימות, הובילו את מקונל לאיים בשימוש בכוחות צבאיים כדי לשמור על השקט.
לאחר פרישתו
מקונל לא התמודד על תקופת כהונה שלישית כמושל, ככל הנראה בשל העובדה שהוא הבין שהזרם המרכזי של המפלגה הרפובליקנית עמד להפסיד באופן נרחב. מקונל עצמו היה תומך של הטבעה ללא הגבלה של מטבעות כסף, אך סירב לפרוש מהמפלגה רק על סמך מחלוקת בסוגיה אחת.
למזלו של מקונל, ניצח הנשיא הרפובליקני, ויליאם מקינלי, בקלות את המועמד הדמוקרטי-פופוליסטי ויליאם ג'נינגס ברייאן. כגמול על נאמנותו למפלגתו, הוא קיבל מינוי בלשכה לענייני אינדיאנים, תפקיד בו הוא שימש עד 1901, בהמשך הוא שימש כמפקח בשירות ההגירה מ-1909 ועד למותו.
ויליאם מקונול נפטר במוסקו ב-30 במרץ 1925. בטקס האשכבה שלו, שנערך באולם של אוניברסיטת איידהו, השתתפו רבים מבכירי המדינה. הוא קבור יחד עם רעייתו לואיזה בבית הקברות של מוסקו.
קישורים חיצוניים
- ויליאם מקונל באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם מקונל באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ויליאם מקונל באתר The Political Graveyard (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Our Campaigns - ID- Governor
- ^ "Mrs. Borah not able to attend". Spokane Daily Chronicle. Washington. April 3, 1925. p. 14.
- ^ "Mrs. Borah dies". Spokesman-Review. Spokane, Washington. Associated Press. January 16, 1976. p. 7
- ^ "Law professor provides provocative Idaho history". Moscow-Pullman Daily News. Idaho-Washington. November 17, 1994. p. 8C.
33969678ויליאם מקונל