וולודימיר קוביוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. וולודימיר קוביוביץ' (באוקראינית: Володи́мир Миха́йлович; נולד ב-23 בספטמבר 1900, נובי סונץ', ממלכת גליציה ולודומריה - מת ב-2 בנובמבר 1985, פריז, צרפת) היה גאוגרף אנתרופולוגי בפולין שלפני המלחמה, פוליטיקאי לאומני אוקראיני בתקופת המלחמה ואינטלקטואל מהגר לאחר המלחמה, בעל רקע אוקראיני-פולני.[1][2]

במהלך המלחמה קוביוביץ' עמד בראש ועדה חברתית וכלכלית. בשנת 1943 ייסד דיוויזיית ואפן אס אס - דיוויזיית הגרנדירים ה-14.[3][4][5][6] קוביוביץ' היה תומך של OUN-M, סיעתו של אנדריי מלניק בארגון הלאומנים האוקראינים.[7][2] לאחר התמוטטות גרמניה הנאצית התיישב קוביוביץ' בצרפת. הוא היה עורך ראשי באנציקלופדיה של אוקראינה והמזכיר הכללי של החברה המדעית על שם שבצ'נקו.[8] קוביוביץ' תמך בפרויקטים נוספים של הפזורה האוקראינית.[8]

ראשית חייו

קוביוביץ' במדי קצין ארטילריה של צבא גליציה האוקראיני, 1918

אביו מיכאילו היה יווני-קתולי ממוצא אוקראיני. אמו הייתה מריה דוברובולסקה, קתולית ממוצא פולני.[2] הוא הוטבל לכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית וכפי שאמר, הפך אוטומטית לרותני אבל גדל בסביבה פולנית-אוקראינית מעורבת ודיבר אוקראינית ופולנית.[2] בגיל 13 קרא את ספרו של מיכאילו הרושבסקי "היסטוריה של אוקראינה-רוס". בין גיל 15 ל-18 למד קרטוגרפיה, הוא קרא ספרים של הנריק סנקביץ' בפולנית ויצירות אחרות בגרמנית.[2] בשנת 1918 נרשם לדוקטורט באוניברסיטה היגלונית בקרקוב, אך מלחמת העולם הראשונה וגיוסו לצבא גליציה האוקראיני קטעו את לימודיו.[2] הוא חזר הביתה בחופשת מחלה עם טיפוס לפני תום מלחמת פולין-אוקראינה וב-1919 חידש את לימודיו באוניברסיטה היגלונית. ב-1923 סיים דוקטורט והגן בהצלחה על ההביליטציה (מבחן דוקטורט) ב-9 במאי 1928.[9] בשנת 1932 הפך לחבר בחברה המדעית על שם שבצ'נקו בלבוב.[2] מ-1928 עד 1939[דרוש מקור] באוניברסיטה היגלונית כמרצה ושיתף פעולה עם מוסדות אקדמיים שונים. כהוקרה קיבל מלגה מהמשרד הפולני לשירותי דת וחינוך ציבורי למסעו לצ'כוסלובקיה ורומניה. הוא גם קיבל חופש מתפקידיו באוניברסיטה.[2]

בשנת 1939, נדחתה כהונה נוספת תחת לחץ פוליטי של משרד המלחמה הפולני. ב-1940 מונה לפרופסור באוניברסיטה החופשית האוקראינית בפראג.[10]

לפני 1939, יצירותיו התרכזו בגאוגרפיה ובדמוגרפיה של הרי הקרפטים, במיוחד במזרח הבסקידים, המאוכלסים בעיקר במיעוט דובר אוקראינית. הוא פקפק בסטטיסטיקה הפולנית בנוגע להרכב האתני של הרפובליקה הפולנית בין המלחמות וטען שהמספרים הרשמיים של האוקראינים הוקטנו. הוא היה עורך ומחבר שותף של "האטלס החלוצי של אוקראינה והארצות הסמוכות" (1937) ושל "הגאוגרפיה בשפה האוקראינית החלוצית באותה מידה של אוקראינה והארצות השכנות" (1938, 1943). [נדרש מקור]

מלחמת העולם השנייה

קוביוביץ' היה תומך של OUN-M (סיעתו של אנדריי מלניק בארגון הלאומנים האוקראינים).[7][2] הוא שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית.[11][8][12] באפריל 1941 ביקש מהנס פרנק ליצור בחסות גרמניה הנאצית אזור אוקראיני מטוהר מבחינה אתנית במסגרת הגנרלגוברנמן, מדינה אוטונומית שבו לא יורשו לגור פולנים ויהודים.[8][13][5][11]

באביב 1940 פעלו ברשות הנס פרנק ועדות לעזרה עצמית אוקראינית שאוישו על ידי ה-OUN. הן הקימו בקרקוב מבנה מתאם בשם "הוועדה המרכזית האוקראינית" - UCC. קוביוביץ' נבחר לעמוד בראשה. ה-UCC היה ארגון רווחה סוציאלי אוקראיני מורשה, היחיד מסוגו בשטחים הפולניים הכבושים בידי הנאצים, עם מנדט לטפל בקשישים, חולים וחסרי בית, ולדאוג לרווחתם של העובדים האוקראינים שנשלחו לגרמניה מהגנרלגוברנמן.[14] כחלק מפעילותו פרסם הארגון חומרים אנטישמיים בעיתונות משתפת הפעולה.[15][16][17][5] ב-1943 עבד קוביוביץ' בשיתוף פעולה עם איש האס אס אוטו וכטר בארגון הוואפן אס אס של גליציה.[18][3][4][5][6] ב-2 במאי 1943 הכריז בפומבי על נכונותו להרים נשק והכריז על עצמו מוכן להצטרף לוואפן-אס-אס האוקראיני החדש שהוקם.[5]

לאורך כל המלחמה, קוביוביץ' השתמש במגעיו עם הגרמנים כדי להגן על האוכלוסייה המערבית האוקראינית מפני המדיניות הנאצית. ב-1943, כשאיכרים אוקראינים באזור זמושץ' הואשמו בהתנגדות, פנה קוביוביץ' בהצלחה להנס פרנק כדי למנוע פעולות תגמול. [19] בפעמים אחרות, הוא הסתפק בכתיבת מחאה לשלטונות גרמניה על הטרור הגרמנים כלפי האוכלוסייה האזרחית האוקראינית, טרור שכלל התעללות בציבור, הרג שרירותי וירי המוני. חלק מהחומר הזה הובא מאוחר יותר כראיה במשפטי נירנברג. [20]

לפי מקורות אוקראינים, קוביוביץ' ניסה להשתמש בעמדתו הרשמית כדי לשפר את המתיחות בין האוקראינים והפולנים בגליציה על ידי קריאה להפסקת הסכסוך המחתרתי המזוין בין שני הצדדים ב-1944. מקורות אלה גם מייחסים לו הצלת כשלוש מאות איש, רובם יהודים, ממעצר בידי הנאצים.[21]

כשהצבא האדום התקרב, ב-1944, נמלטו קוביוביץ' והוועד המרכזי האוקראיני מפולין הכבושה לגרמניה.[11]

הגירה

עם כניעת גרמניה הנאצית היה קוביוביץ' באזור הכיבוש האמריקאי, משם עבר לצרפת. בגרמניה ארגן מחדש את החברה המדעית על שם שבצ'נקו כמוסד מהגרים. הוא היה המזכיר הכללי שלה בין 1947 ל-1963, ומ-1952 - נשיא הסניף האירופאי שלה. [דרוש מקור]

בגלות הפך קוביוביץ' לעורך הראשי של האנציקלופדיה ללימודי אוקראינה בשפה האוקראינית (Entsyklopedia ukrainoznavstva, עשרה כרכים 1949–1984), הפרויקט המדעי הגדול ביותר של מהגרים אוקראינים במהלך המלחמה הקרה. הפרויקט שיקף את דעותיו האוקראינופיליות החזקות של קוביוביץ' עצמו, ונועד לשמר את המורשת הלאומית האוקראינית, שלהתרשמותו הייתה מוזנחת ומושפלת תחת השלטון הסובייטי. התרגום לאנגלית של הסקירה, Ukraine: A Concise Encyclopædia, פורסם בשני כרכים בשנים 1963–1971. מהדורה מתוקנת ומורחבת בשפה האנגלית של החלק האלפביתי בן עשרה הכרכים הופיעה תחת הכותרת "אנציקלופדיה של אוקראינה" בקנדה בשנות השמונים והתשעים לאחר מותו של קוביוביץ', והיא מועלית כעת לרשת.

בגלותו בצרפת נחשב קוביוביץ' מלומד אוקראיני בולט. הוא זכה להתייחסותו של האינטלקטואל הפולני יז'י גיידרויץ', תושב פריז, שציין באוטוביוגרפיה שלו שקוביוביץ' התנהג בכבוד במהלך המלחמה ("Zachował się świetnie"). ב-1991, לאחר שאוקראינה הכריזה על עצמאות מברית המועצות, החלו חוקרים באוקראינה להדפיס מחדש את יצירותיו המרכזיות של קוביוביץ', במיוחד האנציקלופדיות שלו, מה שהפך אותן זמינות לקהל קוראים רחב יותר במדינת הולדתו.[דרוש מקור]

בשנותיו האחרונות פרסם קוביוביץ' שלושה כרכי זיכרונות המתארים את קורותיו בפולין בין המלחמות ובמהלך מלחמת העולם השנייה, ואת חייו כמהגר בגרמניה ובצרפת במהלך המלחמה הקרה. הרחב שבהם היה כרך בשפה האוקראינית שכותרתו "אני בן 85" (פריז ומינכן, 1985).

מורשת מודרנית

קוביוביץ' על פריט דואר אוקראיני.

לאחר התמוטטות ברית המועצות, קו התעמולה הסובייטי העוין כלפי קוביוביץ' הוחלף בקו לאומני. יצירותיו, כולל האנציקלופדיות שלו, פורסמו באוקראינה בתפוצה רחבה. בשנת 2000 הונפקה מעטפה מוחתמת מראש על ידי דואר אוקראיניה לכבוד יום השנה המאה להולדתו.[22]

באפריל 2023, רוב האנשים שהשתתפו בהצבעה בנוגע לשינוי השם של רחוב פשבלסקי (Вулиця Пржевальського) בקייב הצביעו בעד שינוי שם הרחוב וקריאתו על שם קוביוביץ'.[22][23] עם זאת, בעקבות תלונה של שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, ראש עיריית קייב, ויטלי קליצ'קו, התערב באופן אישי ומנע את שינוי שם הרחוב.[24]

מקורות חיצוניים

  • Kubijovyč, Volodymyr, ed. (1963). Ukraine: A Concise Encyclopædia. Toronto: University of Toronto Press. ISBN 0-8020-3105-6.
  • "Kubijovyc, Volodymyr". Encyclopedia of Ukraine. Vol. II. Toronto: University of Toronto Press. 1988. p. 697.
  • Shablii, Oleh (1996). Volodymyr Kubiiovych: Entsyklopediia zhyttia i tvorennia (Volodymyr Kubiyovych: Encyclopedia of Life and Creativity) (באוקראינית). Paris-Lviv: Feniks. A sympathetic and detailed account of his life and work in Ukrainian written by a professional geographer.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Markiewicz, Paweł (2021). Unlikely Allies: Nazi German and Ukrainian Nationalist Collaboration in the General Government During World War II (באנגלית). Purdue University Press. ISBN 978-1-61249-680-1. Volodymyr Kubiiovych ... top Ukrainian collaborator in occupied Poland ... a prewar academic and ardent nationalist ... hoped for the emergence of an autonomous Ukrainian region within the borders of the General Government or an ethnographic state closely associated with the Third Reich.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Markiewicz, Pawel (2016). "Volodymyr Kubijovych's Ethnographic Ukraine: Theory into Practice on the Western Okraiiny". Jahrbücher für Geschichte Osteuropas. 64 (2): 228–259. doi:10.25162/jgo-2016-0008. ISSN 0021-4019. He was born ...into a mixed ethnic and religious family - his father Mykhailo, a Greek-Catholic of Ukrainian extraction; his mother Maria Dobrowolska, a Catholic of Polish extraction...Throughout the wartime period, he remained sympathetic and loyal to the original OUN, represented by Andri Melnyk.
  3. ^ 3.0 3.1 Bartov, Omer (2020-06-11). Voices on War and Genocide: Three Accounts of the World Wars in a Galician Town (באנגלית). Berghahn Books. pp. 187 and 188. ISBN 978-1-78920-719-4. Yesterday Professor and head of the collaborationist Ukrainian Central Committee, Volodymyr Kubiyovych, Colonel and founder in 1943 of the Waffen-SS "Galicia" Division, Alfred
  4. ^ 4.0 4.1 Logusz, Michael O. (1997). Galicia Division: The Waffen-SS 14th Grenadier Division 1943-1945 (באנגלית). Schiffer Pub. ISBN 978-0-7643-0081-3.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Rudling, Per Anders (2012-07-01). "'They Defended Ukraine': The 14. Waffen-Grenadier-Division der SS (Galizische Nr. 1) Revisited". The Journal of Slavic Military Studies. 25 (3): 329–368. doi:10.1080/13518046.2012.705633. ISSN 1351-8046. In organizing Waffen-SS Galizien, Wächter worked closely with Volodymyr Kubijovyc, an enthusiastic proponent of ethnic cleansing. In April 1941 he requested that Hans Frank set up an ethnically pure Ukrainian enclave in the General Government, free from Jews and Poles. Kubijovyc benefited from Aryanization of Jewish property and published anti-Semitic materials in the collaborationist press...In contact with majority society the veterans generally omitted their background in the Waffen-SS. Within their community, however, it was regarded as merit. Among the more prominent alumni were Volodymyr Kubijovyc, who after the war came to edit the Encyclopedia of Ukraine
  6. ^ 6.0 6.1 Melnyk, Michael James (2017-05-17). The History of the Galician Division of the Waffen SS: On the Eastern Front: April 1943 to July 1944 (באנגלית). Fonthill Media.
  7. ^ 7.0 7.1 Ryszard Torzecki, Kwestia ukraińska w polityce III Rzeszy 1933-1945 (The Ukrainian question in the politics of the Third Reich 1933-1945) Warsaw 1972, page 236.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Rossoliński-Liebe, Grzegorz (2014). Stepan Bandera: The Life and Afterlife of a Ukrainian Nationalist. ibidem Press. pp. 452, 226. ISBN 978-3-8382-0686-8. The head of this important academic project (Encyclopedia of Ukraine) was Volodymyr Kubiiovych, one of the major Ukrainian collaborators with the Nazis, and who, after the Second World War, became the Secretary General of the Shevchenko Scientific Society.(page 452)..In April 1941, Kubiiovych asked Hans Frank, head of the General Government, to set up an ethnically pure Ukrainian enclave there, free from Jews and Poles (Page 226)
  9. ^ AUJ, WF I 121: Włodzimierz Kubijowicz, Habilitacja: Jagiellonian University - Faculty of Philosophy Protocol of Colloquium regarding Habilitation of dr. Włodzimierz Kubijowicz, 9 May 1928; MWRiOP, document 16 August 1928.
  10. ^ Кубiйович Володмир. [W:] Енциклопедія історії України: Т. 5, page 442.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Markiewicz, Paweł (2021). Unlikely Allies: Nazi German and Ukrainian Nationalist Collaboration in the General Government During World War II (באנגלית). Purdue University Press. ISBN 978-1-61249-680-1. Volodymyr Kubiiovych ... top Ukrainian collaborator in occupied Poland ... a prewar academic and ardent nationalist ... hoped for the emergence of an autonomous Ukrainian region within the borders of the General Government or an ethnographic state closely associated with the Third Reich.
  12. ^ Hale, Christopher (2011-04-11). Hitler's Foreign Executioners: Europe's Dirty Secret (באנגלית). The History Press. p. 20. ISBN 978-0-7524-6393-3. ...with Ukrainians including Professor Kubijovych, the leading Ukrainian collaborator with the German occupiers.
  13. ^ Gross, Jan T. (1979). Polish Society Under German Occupation (באנגלית). p. 186. ISBN 978-0-691-65691-5.
  14. ^ Subtelny, Orest (2009-11-10). Ukraine: A History, Fourth Edition (באנגלית). University of Toronto Press. ISBN 978-1-4426-9728-7. In spring 1940, with the acquiescence of Frank, these committees formed a coordinating body in Cracow called the Ukrainian Central Committee (UCC) and elected Volodymyr Kubijovyè, a well-known geographer, as its head. The UCC was a Ukrainian social-welfare agency whose mandate was to look after the sick, the aged, and homeless children, to care for public health and education, to help prisoners of war, and to represent the interests of the Ukrainian workers from the General Government who were sent to Germany.
  15. ^ Bitunjac, Martina; Schoeps, Julius H. (2021-06-21). Complicated Complicity: European Collaboration with Nazi Germany during World War II (באנגלית). Walter de Gruyter GmbH & Co KG. p. 94. ISBN 978-3-11-067118-6. The Ukrainian Central Committee was the only officially sanctioned Ukrainian political and community organization in the Generalgouvernement, i.e. territory which came under German control already in the fall of 1939...Ukrainian support for the intended SS Division, thus, for example, from the Ukrainian Central Committee, a nonpolitical, but influential social welfare and economic organization headed by Volodymyr Kubiyovych.
  16. ^ Subtelny, Orest (2009-11-10). Ukraine: A History, Fourth Edition (באנגלית). University of Toronto Press. ISBN 978-1-4426-9728-7. In spring 1940, with the acquiescence of Hans Frank, these committees formed a coordinating body in Cracow called the Ukrainian Central Committee (UCC) and elected Volodymyr Kubijovych, a well-known geographer, as its head. The UCC was a Ukrainian social-welfare agency whose mandate was to look after the sick, the aged, and homeless children, to care for public health and education, to help prisoners of war, and to represent the interests of the Ukrainian workers from the General Government who were sent to Germany. The Germans made it very clear that the UCC was not to have any political prerogatives whatsoever.
  17. ^ Bankier, David; Gutman, Israel (2009). Nazi Europe and the Final Solution (באנגלית). Berghahn Books. p. 266. ISBN 978-1-84545-410-4. During this period the Ukrainian Committee, headed by Volodymyr Kubijovyc, took on a pronounced anti-Jewish position.
  18. ^ Rudling, Per Anders (ביולי–בספטמבר 2012). "'They Defended Ukraine': The 14. Waffen-Grenadier-Division der SS (Galizische Nr. 1) Revisited". Journal of Slavic Military Studies. 25 (3): 339–359. doi:10.1080/13518046.2012.705633. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Yekelchyk, Serhy (2007-03-29). Ukraine: Birth of a Modern Nation (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 978-0-19-029413-7. Using his German connections, Kubijovyč tried to protect the Ukrainian interests in the General Government. In 1943, he successfully intervened with Governor General Hans Frank to stop the killing of Ukrainian peasants in the Zamosc region for their alleged resistance.
  20. ^ "Translation of Document 1526-PS: Prof. Dr. Wolodymyr Kubijowytsch, Chairman of the Ukrainian Main Committee, to the Governor General, Reich Minister Dr. Frank (Cracow, February 1943)", Nazi Conspiracy and Aggression, vol. 4, Washington, DC: United States Government Printing Office, 1946, pp. 79–93
  21. ^ Pidkova, Ihor; Shust, R. M.; Bondarenko, K. (1993–1999), "Кубійович Володимир", Довідник з історії України, vol. 2, Kyïv, ISBN 5-7707-8552-7
  22. ^ 22.0 22.1 Silkoff, Shira (11 באפריל 2023). "Kyiv to name street for Ukrainian Nazi collaborator after public vote". The Jerusalem Post. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Kyiv could name street after former Ukrainian Nazi collaborator and SS official". i24NEWS (באנגלית). 11 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Grant, Anthony (11 באפריל 2023). "Kyiv's Mayor Quashes City's Strange Attempt To Rename Street After a Ukrainian Nazi Collaborator". The New York Sun (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36229048וולודימיר קוביוביץ'

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=וולודימיר_קוביוביץ%27&oldid=2264521"