ויזיגותים
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
הוויזיגותים הם אחת משתי הקבוצות המרכזיות שמהם היו מורכבים הגותים, יחד עם האוסטרוגותים. פרט לעובדה בסיסית זו, כמעט כל פרט לגבי טבעם ומקורם המדויק של הוויזיגותים, כמו גם מקור ומשמעות שמם, שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. רוב ההיסטוריה העתיקה של הגותים עד להתיישבותם באזור הדנובה והים השחור, בסמיכות לאימפריה הרומית, ידועים לנו מתוך הספר "גטיקה" של יורדנס, היסטוריון רומי בן המאה ה-6. הוא מספר שמקור הגותים הוא בסקנדזיה, כלומר באזור דרום סקנדינביה של ימינו.[1] על פי יורדנס, לאחר הגעתם והשתקעותם בסקיתיה באזור הים השחור, התחלקו הגותים לשתי קבוצות, ה"אוסטרוגותים", כלומר הגותים המזרחים וה"ויזיגותים" – הגותים המערביים.[2] עם זאת, חוקרים מודרניים רבים אינם מקבלים את סיפורו של יורדנס כמהימן היסטורית.[3] למשל, הם טוענים כי השם "ויזיגותים" היא המצאה של ההיסטוריון הרומי קסיודורוס, עליו התבסס יורדנס בספרו, וששמם המקורי היה ה"וזי" או "ויזי", שמשמעותו "האציל" או "הטוב".[4]
עד המאה ה-20 מקובל היה לזהות בין ה"וויזיגותים" של יורדנס וה"טרווינגי" של מרקלינוס, היסטוריון רומי אחר בן המאה ה-4. מרקליונס חילק את הגותים ל"טרווינגי" ו"גראוטונגי" וקבוצות אלו זוהו עם הוויזיגותים והאוסטרוגותים בהתאמה.[5] אך עם פיתוחן של שיטות חדשות לחשיבה על אתניות וזיהוי אתני במאה ה-20, זיהוי זה הוטל בספק על ידי מספר חוקרים.[6]
לעומת תפיסה זו של הוויזיגותים כקבוצה שהתגבשה עוד בתקופת התיישבות הגותים בסקיתיה, מעמידים חוקרים מודרניים תאוריות אחרות, לפיהן התגבשו הוויזיגותים בשלב מאוחר יותר, ככל הנראה בתקופה שבין הכניסה של הגותים לאימפריה הרומית בשנת 376, לבין הקמת הממלכה הוויזיגותית בדרום צרפת ובספרד בעשורים הראשונים של המאה ה-5.
ישנם חוקרים הטוענים שלא ניתן לזהות כלל בין הטרווינגים והוויזיגותים, ויש לראות בוויזיגותים קבוצה שנוצרה במאה ה-4 או אפילו ה-5. על פי חוקרים אלו, אין לראות את המונח ויזיגותי לכתחילה ככינוי אתני, אלא ככינוי לאיגוד של שבטים, שהורכב בעיקר משבטים גותים. כמו כן, הכינוי התייחס בעיקר למשפחות האצולה שהנהיגו את העם, ופחות לעם עצמו שייתכן והיה מורכב מקבוצות אתניות שונות, וכלל קבוצות שאינן גותיות ואפילו קבוצות שאינן גרמאניות. יש אף הטוענים שהוויזיגותים נוצרו רק כצבא תחת שלטון אלאריק, ואין לראות בהם קבוצה אתנית מובחנת לפני הגירתם למערב אירופה.[7]
היסטוריה
היסטוריה קדומה
ההיסטוריה הקדומה של הגותים שרויה בערפל, אך מה שברור הוא שכבר בראשית המאה ה-3 לספירה שכנו שבטי הגותים בעמק הדנובה התחתון וביצעו פשיטות על יישובים רומיים באזור הבלקן.[8] בתקופה זו, שארכה עד תחילת המאה ה-4, היו השבטים הגותיים והאימפריה הרומית במצב מלחמה תמידי אלו באלו. הקבוצה המרכזית בהם נלחמו הרומאים היו הטרווינגי,[9] וככל הנראה הם הוויזיגותים. בתחילת המאה ה-4 לספירה הנחיל הקיסר קונסטנטינוס ניצחון על הגותים וחתם איתם את הסכם השלום של 332. אחת מהתוצאות של שלום זה הייתה שבעשורים שבאו לאחר הסכם זה הוטבלו טרווינגים רבים לנצרות אריאנית, שהופצה בין השבטים על ידי מסיונרים גותים.[10] המרה זו גרמה למתחים בין הגותים הנוצרים והגותים שנותרו פגאנים, כאשר הגותים הנוצרים נחשדו בבוגדנות ובנאמנות לאימפריה הרומית.
בשנת 376 גרמו פעולות ההונים במזרח אירופה לשבטים גותיים לחצות את הדנובה ולפלוש לשטחי האימפריה הרומית. על מאורע זה חלוקים ההיסטוריונים, אם המבנים החברתיים המסורתיים של הגותים נשמרו ברובם, או שמא התפרקו כליל והיה צורך לבנות מהיסוד מבנים חברתיים חדשים.
חציית הדנובה בבריחה מהכוחות ההונים הובילה את השבטים הגרמנים להתנגשות ישירה עם כוחות האימפריה הרומית. בשנת 378 השמידו הוויזיגותים את המחלקות המזרחיות של הצבא הרומי ואף הרגו את הקיסר הרומי ואלנס בקרב אדריאנופול באותה שנה, אירוע שזעזע את העולם הרומי.[11][12] הקרבות בין הצבא הרומי והוויזיגותים נמשכו כמה שנים עד הסכם השלום של 382. הפרטים של הסכם זה אינם ברורים לחלוטין, אך לאחר הסכם זה הותר לשבטים הברברים שפלשו לאימפריה הרומית, ובראשם הוויזיגותים, להשתקע בבלקן ולעסוק בחקלאות, והם אף גויסו ושרתו בצבא הרומי.[13]
שלטון אלאריק ותוצאות חורבן רומא
כמו דברים רבים בהיסטוריה של הוויזיגותים, פרטי עלייתו של אלאריק לשלטון על הוויזיגותים שנויים במחלוקת. בין כך ובין כך, אלאריק מוזכר לראשונה בהיסטוריה בשנת 394 כמנהיג יחידות גותיות בתוך הצבא הרומי (פואדרטי).[14]
לאחר ביזת רומא וחורבן האזורים החקלאיים שמסביבה, עמדו אלאריק ואנשיו בפני בעיה של אספקת אוכל. בהנהגתו של אלאריק, המשיכו הוויזיגותים דרומה בניסיון לחצות את הים לסיציליה, אך ניסיון זה כשל. סיפורים שונים סופרו בניסיון להסביר כשל זה. יש שאמרו שפסל קדוש מנע את חצייתם של הוויזיגותים ויש שאמרו שסערה מנעה זאת. זמן קצר לאחר כישלון זה חלה אלאריק בקדחת ומת.[15]
לאחר מות אלאריק עברה הנהגת הוויזיגותים לגיסו, אטהאולף. אטהאולף ניסה לשפר את היחסים בין הוויזיגותים והשלטון של האימפריה הרומית, וסייע לקיסר הונוריוס בדיכוי מרד שפרץ בגאליה. לאחר מכן השתקעו הוויזיגותים בדרום גאליה באישור הקיסר ואטהאולף אף נשא לאישה את אחותו של הקיסר הונוריוס, גאלא פלקידיה. מאבקי כוח בין אטהאולף וקצין רומאי בשם קונסטנטיוס גרמו להרעה במצבם של הוויזיגותים. קונסטנטיוס שם מצור על החוף בדרום גאליה, שגרם לרעב בקרב הוויזיגותים ודחק אותם לספרד.[16]
המעבר להיספניה והקמת הממלכה הוויזיגותית
עם הגעתם לדרום גאליה, התעמתו הוויזיגותים בקרבות רבים עם העמים השונים ששכנו מסביבם באזור זה. עם שקיעת האימפריה הרומית קמו כוחות רבים שניסו לבסס את שלטונם באזורי גאליה והיספניה.
הממלכה הוויזיגותית הוקמה תחילה על שטחי אקוויטניה בידי המלך ואליה. בתקופת יורשו, תאודוריד הראשון, הושלם יישובם של הוויזיגותים באקוויטניה והורחב תחום שלטונם לאזורים בחצי האי האיברי. עם הזמן נכבשו שטחים נוספים בגאליה והיספניה. בשנת 508 איבדו הוויזיגותים את רוב השטחים בגאליה פרט לאזור ספטימניה (בדרום צרפת של ימינו). תיאודריך הגדול איחד בין הוויזיגותים והאוסטרוגותים. עד למותו בשנת 526, הייתה ממלכת הוויזיגותים סוזרנית תחת שלטון האוסטרוגותים. המלך תיאודוריך הדיח את המלך גסאלך והושיב בראש הממלכה את אמאלריך נכדו, אולם בהיות הלה קטין, שלט מטעמו עוצר, אציל אוסטרוגותי בשם תיאודיס. כך היה תיאודוריך החל משנת 507, מלך האוסטרוגותים וגם הוויזיגותים גם יחד, עד מותו בשנת 526. לאחר מכן, פוצלו שוב הוויזיגותים והאוסטרוגותים.
רוב שטחי הממלכה הוויזיגותית נכבשו בסופו של דבר בידי הכוחות המוסלמים אשר הגיעו לחצי האי האיברי מצפון אפריקה ב-711, כאשר רק החלקים הצפוניים ביותר של ספרד נותרו בידיים נוצריות. שטחים אלו הפכו מאוחר יותר לממלכת אסטוריאס הנוצרית, אשר אותה הקימו, ככל הנראה, נוצרים בעלי שורשים ויזיגותיים.
דת ותרבות
ההיסטוריונים הרומים העתיקים לא מספרים הרבה על התרבות הוויזיגותית, ואין בידינו מספיק מידע כדי לקבוע האם הייתה להם תרבות מובחנת משאר השבטים הגותיים ואם כן, מה היא כללה. עם זאת, ישנם כמה פרטים המסופרים בהיסטוריות העתיקה, אם כי אמינותם נטולה בספק. למשל, יורדנס מספר על טקס הקבורה שביצעו עבור אלאריק לאחר מותו. לפי יורדנס, נקבר אלאריק עם אוצרות רבים תחת נחל שזרמו הוסת כדי לחפור את קברו. לאחר הקבורה והחזרת זרם הנחל למסלולו הטבעי, הרגו הוויזיגותים את העבדים שחפרו את קבר.[17]
דתם של הוויזיגותים הייתה במקור גרמאנית פגאנית, בדומה לדת שהייתה קיימת בצורות דומות בקרב העמים הגרמאנים השונים. לאחר חציית הדנובה בשנת 376 והשתקעות הוויזיגותים באימפריה הרומית, הומרו הוויזיגותים, יחד עם שאר הגותים, לנצרות אריאנית. הוויזיגותים נותרו אריאנים כ-200 שנה, גם לאחר שייסדו את ממלכתם באיבריה שבה רוב נתיניהם היו נוצרים קתולים. בשנת 589 כונסה מועצת טולדו השלישית, במטרה לאחד בין הקבוצות הנוצריות השונות בממלכה. בעקבות מועצה זו הומרה האצולה הוויזיגותית לנצרות קתולית.
יחסי הוויזיגותים והיהודים
לא ידוע על מפגש משמעותי כלשהו בין הוויזיגותים והיהודים לפני תקופת מלוכתם בספרד. בתחילת מלכות זו מצב היהודים נחשב טוב והם נהנו מזכויות שוות כשאר נתיני הממלכה. היהודים בספרד נחשבו לקהילה עשירה, ויהודים רבים היו בעלי אדמות ועבדים והחזיקו במשרות ממשל גבוהות.[18] עם המרתם של הוויזיגותים מנצרות אריאנית לקתולית בא גל של גזרות נגד היהודים שהוביל לבריחתם של יהודים רבים מספרד לצפון אפריקה המוסלמית.[19]
שפה
השפה של הוויזיגותים הייתה גותית. אחד המקורות היחידים לשפה הגותית הוא תנ"ך והברית החדשה שנכתבו בבלקן על ידי כומר נוצרי ויזיגותי. השפה הגותית שרדה אצל הוויזיגותים כנראה עד המאה ה-8, ולאחר מכן ידועה רק מכמה שרידים של דוברי השפה שנותרו באזור הים השחור.
עד ההמרה של הוויזיגותים לקתוליות, שימשה הגותית כשפת כתבי הקודש של הגותים האריאנים, כמו גם השפה הליטורגית שלהם. לאחר המרתם לקתוליות בסוף המאה ה-6 הוחלפה הגותית בלטינית כשפה הליטורגית של הוויזיגותים.
לקריאה נוספת
- Jordanes. The Origin and Deeds of the Goths. Translation by Charles C. Mierow
- Bachrach, Bernard S. A Reassessment of Visigothic Jewish Policy, 589-711. The American Historical Review 78 (1973): 11-34
- Brown, Peter. The World of Late Antiquity. London: Thames and Hudson Ltd., 1971
- Halsall, Guy. Barbarian Migrations and the Roman West, 376-568. New York: Cambridge University Press, 2007
- Heather, Peter (Ed.). The Visigoths from the Migration Period to the Seventh Century: An Ethnographic Perspective. San Marino: The Boydell Press, 1999
- Kulikowski, Michael. Rome’s Gothic Wars. New York: Cambridge University Press, 2007
- Wolfram, Hedwig. History of the Goths. Translation by Thomas J. Dunlap. University of California Press, 1988
קישורים חיצוניים
- ויזיגותים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Jordanes, Getica, Chapter III
- ^ Ibid. Chapter XIV
- ^ Heather, Peter, "The Creation of the Visigoths," from The Visigoths from the Migration Period to the Seventh Century: An Ethnographic Perspective, 44
- ^ Wolfram, Hedwig, The History of the Goths, 24-26
- ^ Ibid
- ^ Ibid., 43-44
- ^ Heather, 47-55
- ^ Kulikowski, 18
- ^ Ibid., 31
- ^ Ibid., 107-109
- ^ Kulikowski, 139-145
- ^ Brown, 112
- ^ Ibid., 152-153
- ^ Halsall, 190-191
- ^ Kulikowski, 179-180
- ^ Ibid., 180-182
- ^ Jordanes, Ch. XXX
- ^ Bachrach, 13
- ^ Bachrach, 11
33003743ויזיגותים