תיאודריך הגדול

תיאודריך הגדול נולד בשנת 454, היה מלך האוסטרוגותים (הגותים המזרחיים) משנת 475 בקירוב ועד שנת 526, ומלך הויזיגותים (הגותים המערביים) בספרד משנת 507 ועד מותו בשנת 526.

בתחילת מלכותו, החלו אנשיו של תיאודריך להתיישב בתחומה של האימפריה הביזנטית, אך קיסר האימפריה הביזנטית, זנון, שכנע אותו לעבור ולנסות לכבוש את איטליה, שהייתה כבר מותשת מרוב מלחמות.

המלך זכה לכינוי "הגדול" לאחר שכבש את איטליה בשנת 493 מידי אודואקר, 17 שנים לאחר שאודואקר הדיח את הקיסר האחרון של האימפריה הרומית (476), רומולוס אוגוסטולוס. לאחר שניצח את אודואקר, הזמין אותו תיאודריך לסעודת פיוס ורצח אותו.

תיאודריך החליט לא להחזיר לתפקיד האימפרטור את רומולוס אוגוסטולוס מגלותו במחוז קמפניה. במקום זאת המשיך תאודוריך להעניק לו פנסיה שנתית.

תיאודריך דאג שהגותים החדשים באיטליה יחיו בשלום עם תושבי הארץ הישנים, האיטלקים. הוא גם נתן לכל חייליו חלקות אדמה משלהם, שאותן עיבדו, ועל ידן סיפקו את כל צורכיהם וצרכי משפחותיהם. הוא בחר את רוונה לבירת ממלכתו ובנה בה כנסיות יפות ומפוארות, דבר ששיפר את מראה העיר שהמלחמות נתנו בה את אותותיהן. לאחר מותו של תיאודריך, נחלשה הממלכה שבנה, ובשנת 555, נכבשה וכמעט הוחרבה על ידי האימפריה הביזנטית ובראשה יוסטיניאנוס הראשון.