וויו נובה
.svg)
וויו נובה (באספרנטו: Vojo Nova, "דרך חדשה") היה קיבוץ שהקימה קבוצה מפורשי גדוד העבודה בהנהגת מנחם אלקינד בחצי האי קרים, לאחר שהתאכזבו מן הציונות הסוציאליסטית וירדו מארץ ישראל. הקיבוץ הפך ב-1935 לקולחוז, וחוסל סופית במהלך מלחמת העולם השנייה.
רקע
ערך מורחב – גדוד העבודה
בשנות העשרים גיבשו אנשי העלייה השלישית את גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור, שמטרתו הייתה כיבוש העבודה באופן מאורגן, הקמת כוח הגנה והתיישבות בארץ ישראל. לאחר כניסת הצבא הבריטי וקבלת המנדט הבריטי, בעקבות התנופה הכלכלית והעבודות הציבוריות שארגן הממשל הבריטי, הייתה שפע של עבודה בסלילה, בנייה וחקלאות לפלוגות פועלים רבות. אולם ב-1926 נכנסה הארץ למשבר כלכלי קשה ולאבטלה. בגדוד נוצרו שתי קבוצות שהתסיסה החברתית עקב האבטלה הקצינה את הניגודים ביניהן. אחת הקבוצות, הקבוצה השמאלית בהנהגת מנחם אלקינד, ראתה בקומוניזם ובברית המועצות אידיאל. הם דרשו כפיפות מוחלטת של הפלוגות והקיבוצים שהקימו חברי הגדוד למרכז הגדוד ולאינטרסים של "המהפכה". אנשי הפלג השמאלי התרחקו אט אט מהציונות ומחבריהם לגדוד, עד אשר ב-26 בדצמבר 1926 הם פרשו מגדוד העבודה.
חברי הפלג השמאלי נושלו גם מחברותם בקיבוצם תל יוסף. מרביתם החליטו להישאר בארץ כבודדים, אולם קבוצה בת כ-30 חברים ומשפחותיהם נענו לקריאתו של אלקינד, והיגרו על מנת להקים קיבוץ בחצי האי קרים שבברית המועצות.
מהקמת הקיבוץ עד 1935
אלקינד פתח במגעים מול ראשי השלטון בברית המועצות עוד באפריל 1926, ובאוקטובר 1927 קיבל אישור וברכה לתוכנית הקמת הקיבוץ. השלטונות ראו ביוזמה זו נושא לתעמולה בדבר ההבל שבניסיון ליצור סוציאליזם ציוני, וסייעו בתחילה להצלחת הקיבוץ, לפחות למראית עין. לקבוצת היורדים, 60 - 80 איש ואישה, הקצו חווה נטושה בחצי האי קרים, סמוך לעיר יבפטוריה.
שם הקיבוץ נקבע בשפת האספרנטו, כיוון ששם עברי היה אסור ושם ביידיש או ברוסית לא רצו החברים לקבל על עצמם, כדי לשמור על זהותם הנבדלת. עם זאת, שפת הדיבור היומיומי בקיבוץ הייתה עברית. הם התיישבו באתר החווה הישנה וקיבלו שטחים נרחבים לעיבוד (13,000 דונם), 500 כבשים, רפת, לול, כלי עבודה, בהמות עבודה וטרקטור.
המתיישבים הקימו קיבוץ ארצישראלי על כל מוסדותיו המוכרים: חדר אוכל ובית ילדים, קומונה משותפת לבגדים וקופת הוצאות משותפת, ערבי שירה בצוותא וחינוך עברי ויהודי. הם התמודדו עם קור עז ועם מחסור בציוד ובביגוד אך היו אידיאליסטים והאמינו בדרכם. כדי לספק דור עתיד וידיים עובדות קיבלו על עצמם קליטת מתיישבים נוספים, רוסים ובולגרים, חלק מהם אנטישמים ומלשינים של השלטונות.
מ-1935 ועד שנות הארבעים
ברבות השנים פחת צורך השלטונות הסובייטיים ב"דוגמה" הלא-ציונית, כיוון שהעלייה לארץ ישראל הופסקה עם הוצאת תנועת החלוץ אל מחוץ לחוק ורדיפה גלויה של הציונים.
ב-1935 הודיעו השלטונות על ביטול המוסדות הקיבוציים, בית הילדים וחדר האוכל, ועל הגדרת המקום כקולחוז בשם "דרוז'בה נארודוב" (אחוות עמים). רוב המתיישבים המקוריים, כולל אלקינד עצמו, עזבו ללנינגרד ולמוסקבה, אך רוחם של הנותרים לא נפלה, והם התחזקו בדעתם שדרכם נכונה. אחדים מהם נפגעו בעת הטיהורים הגדולים ואת מקומם תפסו מתיישבים רוסים ואוקראינים.
מספר מתיישבים ארצישראלים מקוריים שרדו. בעת מלחמת העולם השנייה התגייסו הגברים לצבא האדום ורק כמה נשים וילדים נותרו בקולחוז. בעת הכיבוש הנאצי הלשין תושב הקולחוז, רוסי בשם קפיושין, לגסטפו על הימצאם של הנשים והילדים היהודים במקום. הנאצים הגיעו לקולחוז, אספו את הנשים והילדים, והטביעו אותם בבאר.
תיעוד בתרבות
בשנת 1930 שלחו השלטונות הסובייטיים לוויו נובה מספר אוֹמנים על מנת לתעד את החיים בקיבוץ היהודי בברית המועצות, כנראה לצורכי תעמולה. בין האומנים היו הציירים מאיר אקסלרוד ומנדל גורשמן. תערוכה מציוריו של אקסלרוד, בשם "גן העדן האבוד", הוצגה במוזיאון עין חרוד.
סופרת היידיש שירה גורשמן הייתה בין חברי הקבוצה. היא נישאה למנדל גורשמן ועימו עזבה את המקום ועברה למוסקבה. ב-1989 עלתה לישראל ופירסמה את הספר "הצאן והבקר של חנה", בו תיארה את קורותיה בוויו נובה, בלוויית איורים של בעלה המנוח.
הרומן "עצם אל עצמו", מאת נתן שחם (הוצאת עם עובד, 1981), מתאר את סיפורו של איש גדוד העבודה שהצטרף לאלקינד וחבורתו בוויו נובה, ולאחר תלאות בברית במועצות חזר ארצה בשנות השבעים של המאה העשרים.
לקריאה נוספת
- עובד מיכאלי והדסה אביגדורי אבידוב, עלילות גדוד העבודה, דליה: הוצאת מערכת-קיבוץ דליה, 2004.
- Götz Hillig, “Vojo Nova” v Krymu: zabytaia sel’khozkommuna (kibuts), Marburg: University of Marburg, 2005. ('ווֹיוֹ נוֹבָה' בקרים: הקומונה החקלאית הנשכחת (קיבוץ))
- אניטה שפירא, 'גורלה של "קבוצת אלקינד" ברוסיה', שבות, כרך 1 (תשל"ג), עמ' 94-87.
קישורים חיצוניים
- "גן העדן האבוד" דף רקע באתר מוזיאון עין חרוד לרגל התערוכה "גן העדן האבוד" - ציורים מאת הצייר מאיר אקסלרוד מוויו נובה
- ויאה נובו - מידע חדש על פורשי גדוד העבודה, דיון באתר "פרש" לרגל התערוכה "גן העדן האבוד" במוזיאון עין חרוד
- אניטה שפירא, אלקינד וחבריו חוזרים לרוסיה, עת־מול, 6 (44), יולי 1982, בספרייה הווירטואלית של מטח
- נתי קנטורוביץ', לחצות את השכחה: גילויים חדשים על קבוצת אלקינד, ישראל 12 (2008), עמ' 217–222 – על מחקרו של גטץ היליג
- על מחקרו של גטץ היליג: Гётц Хиллиг, Забытый опыт построения коммунизма в Крыму, Зеркало Недели, № 32 (711) 30 августа — 5 сентября 2008
23544569וויו נובה