התקדמות הדיוויזיה המוטסת השישית אל נהר הסן
 | ||||||||||||||||||
| מפה של התקדמות הארמייה הקנדית הראשונה בנורמנדי | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה בנורמנדי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | אוגוסט 1944 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נורמנדי, צרפת | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
התקדמות הדיוויזיה המוטסת ה-6 לנהר הסן התרחשה בחודש אוגוסט 1944, בשלבים המאוחרים של המערכה בנורמנדי, לאחר התבוסה של הצבא הגרמני בכיס פאלז, במהלך מלחמת העולם השנייה.
הדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6, בפיקודו של מייג'ור-גנרל ריצ'רד גייל, הייתה אחת היחידות הראשונות של בעלות הברית שהגיעו לנורמנדי ביום הע', 6 ביוני 1944, ואיבטחה את האגף השמאלי של אזור הפלישה, כשהיא סופגת התקפות של שתי דיוויזיית חיל רגלים ודיוויזיית פאנצר אחת. חודש לאחר מכן הם קיבלו פקודה להתכונן להתקדם.[1] המטרה שלהם הייתה שפך נהר הסן, 45 מיל (72 קילומטרים) משם. כדי לסייע להם בביצוע משימתם, תוגברה הדיוויזיה על ידי חטיבות השירות המיוחד ה-1 (אנ') וה-4 (אנ'), חטיבת החי"ר הבלגית הראשונה וחטיבת הרגלים הממונעת של הולנד, כמו גם תמיכה ארטילרית מוגברת. כדי להגיע לסיין נאלצה הדיוויזיה לחצות שלושה נהרות שהוצפו על ידי הגרמנים, ולרשותם היו רק שני דרכים לעשות זאת.
הדיוויזיה המוטסת ה-6 החלה את התקדמותה ב-17 באוגוסט, מיד לאחר שהצבא הגרמני ניסוג. היא נלחמה בכמה קרבות קטנים, ועד סוף החודש הם הגיעו ליעדם בנהר הסן. כאן נעצרה הדיוויזיה עד תחילת ספטמבר, אז היא חזרה לאנגליה כדי להתכונן לפעולות מוטסות נוספות בהמשך המלחמה.
רקע כללי
ב-6 ביוני 1944 נחתה הדיוויזיה המוטסת ה-6 בנורמנדי. משימתם הייתה לאבטח את האגף השמאלי של אזור הפלישה, על ידי כיבוש השטח הגבוה שבין נהר האורן לנהר דיבס.[2][3] למרות שהצנחנים היו מפוזרים באופן נרחב, הם הצליחו להשלים את כל מטרותיהם. לאחר שישה ימים של התקפות שריון ורגלים גרמניים, עמדת הדיוויזיה הייתה יציבה עד סוף קרב ברוויל(אנ') ב-12 ביוני. מאז, הם סבלו רק מהרעשות ארטילריות. [4]
כמעט חודשיים לאחר מכן, ב-7 באוגוסט, הדיוויזיה קיבלה פקודה להתכונן להתקדם. המטרה שלהם תהיה שפך נהר הסן.[5] כדי לתגבר את הדיוויזיה המוטסת שחמושה ומצוידת בקלילות, צורפו חטיבות השירות המיוחדות ה-1(אנ') וה-4 (אנ') הבריטיות, יחד עם חטיבת הרגלים הממונעת ההולנדית הראשונה וחטיבת הרגלים הבלגית הראשונה.[6] תמיכה ארטילרית נוספת ניתנה על ידי שני גדודי ארטילריית שדה(אנ'), סוללת ארטילריה בינונית וגדוד ארטילריית נ"מ כבד ששימש בתפקיד ארטילריית שדה.[7]
לפני המבצע, הדיוויזיה המוטסת ה-6 יחד עם דיוויזיית השריון ה-7, דיוויזיית הרגלים ה-49 ודיוויזיית הרגלים ה-51, הקימו את הקורפוס הראשון, שצורף לארמייה הקנדית הראשונה.[8] בעת הוצאת פקודותיו, לוטננט גנרל(אנ') ג'ון קרוקר, מפקד הקורפוס, היה מודע לכך שלדיוויזיה המוטסת השישית כמעט ואין ארטילריה, כלי רכב או ציוד הנדסה, ולא ציפה שהם יתקדמו במהירות. כדי להגיע לנהר הסן על הדיוויזיה היה לחצות שלושה נהרות עיקריים, לאורך שני קווי התקדמות עיקריים בלבד. נתיב אחד היה בצפון, ועבר לאורך החוף הצרפתי, בעוד שהנתיב השני היה יותר פנימה בין טרוארן(אנ') ופונט אודמר(אנ').[9]
בשלב זה של מבצע אוברלורד, הכוחות הגרמניים היו בכמות ואיכות לא ידועים, אך אל מול הדיוויזיה עמדו גורמים מדיוויזיית הרגלים ה-711, חלק מהארמייה ה-15.[10] הדיוויזיה ה-711 הורכבה מרגימנטים הרגלים ה-731 וה-744, יחד עם ארטילריה וזרועות תומכות אחרות. [11] עוד לפני הפלישה הדיוויזיה הגרמנית לא נחשבה למערך קו קדמי, אלא לדיוויזיה סטטית בתפקידי אנטי-פלישה, ורבות מיחידותיה לא היו במלוא עוצמתן. יתר על כן, רבים מחייליה היו מבוגרים מהרגיל בדיוויזיה קו ראשון, או שהיו זרים מגויסים מפולין ורוסיה. בהיותה דיוויזיה סטטית, היא נבלמה עוד יותר מכך שלא היה לה כמעט תחבורה משלה, ומה שהיה זמין היה בעיקר כלי תחבורה רתומים לסוסים. [12]
פריסה
שלוש דיוויזיות הרגלים של הקורפוס הבריטי הראשון נפרסו עם הדיוויזיה המוטסת ה-6 משמאל, הקרובה לחוף. במרכז הייתה הדיוויזיה ה-49 ומימין הדיוויזיה ה-51. התקדמות הקורפוס החלה ב-15 באוגוסט כאשר הדיוויזיה ה-49 כבשה את וימונט, ולמחרת לכידת סן-פייר-סור-דייב על ידי הדיוויזיה ה-51. [13] ב-17 באוגוסט התקדמה הדיוויזיה המוטסת ה-6. הדיוויזיה המוטסת ה-6, עם החטיבות הבלגיות וההולנדיות בפיקודה, התקדמה לאורך תוואי החוף הצרפתי. הכוחות הקלים של חטיבות הצנחנים ה-3 וה-5 ושתי חטיבות הקומנדו השתמשו בנתיב היבשה.[14]
כשהיה ברור בשעה 03:00 שהצבא הגרמני מול הדיוויזיה נסוג, היחידה הראשונה שעקבה אחריהם הייתה חטיבת הצנחנים ה-3. עד השעה 07:00 נכבשה בורס על ידי גדודי הצנחנים 8 ו-9 ובשעה 08:00 היה גדוד הצנחנים הקנדי הראשון בבואנט. שאר הדיוויזיה החלה להתקדם בערך באותו זמן. חטיבת השירות המיוחד הרביעית פנתה לטרואן וסנט פאיר, בעוד שהחטיבה המיוחדת הראשונה עשתה לבאבנט ולרובהום. בצפון החלה החטיבה המוטסת השישית לנוע לאורך הכביש מ-Bréville ל-Merville.[14]
הגזרה הצפונית
החטיבה המוטסת ה-6, עם הבלגים וההולנדים בפיקודו, נאלצה להתמודד עם טקטיקת עיכוב גרמנית. הגדודים המובילים התקדמו תחת אש כבדה של מרגמות ומקלעים, עד שנעצרו על ידי עמדת הגנה חזקה בקאבורג. הגדוד הראשון, Royal Ulster Rifles, שלא היה מסוגל לאגף את העמדה, קיבל פקודה לחדור פנימה. [15] למחרת, הגדוד הוקל על ידי הבלגים והועבר לנקודת ריכוז חטיבתית, תחילה בלה פליין ולאחר מכן בטרואן, אליה הגיעו בבוקר 21 באוגוסט. התקדמות החטיבה המוטסת ה-6 המשיכה מכאן עם הגדוד ה-12, גדוד דבונשייר בראש. הגדוד התקדם ללא התנגדות עד לאותו אחר הצהריים, אז ספג מספר נפגעים מירי מרגמות ומקלעים גרמניים. עם התקרבות הלילה נאלץ הגדוד להתחפר, והתכונן להמשך ההתקדמות למחרת.[16] בשעה 03:00 ב-22 באוגוסט החל הגדוד בהתקפת אגף על ברנוויל, שאותה כבשו עד השעה 08:00,[16] ומאוחר יותר באותו יום הם שיחררו את ווויל ודוביל, שם אבטחו את הקרקע הגבוהה מצפון לעיר. [17]
ב-23 באוגוסט יחידת סיור מהגדוד הראשון, Royal Ulster Rifles חצתה את נהר הטוק בסירה, אך ההתנגדות הגרמנית באזור הייתה כבדה מכדי שהגדוד יוכל לעבור. במקום זאת הם נעו במעלה הנהר, בכוונה לחצות ב-Bonnerville sur Touques. מודיעין דיווח כי סוללת הרכבת בנהר הוחזקה בידי הגרמנים, והדבר מנע את הניסיונות לחצות את הנהר שם.[18] במקום אחר הגיעו לנהר הגדוד השני, אוקספורדשייר ובקינגהמשייר. מייג'ור ג'ון הווארד ופלוגה D שלו שחו והקימו את ראש הגשר של הגדוד. בעזרת סיוע צרפתי מקומי ואוסף של סירות קטנות ורפסודות, הצליח גם שאר הגדוד לחצות את הנהר, להיכנס לטוק ב-24 באוגוסט. למחרת הם שיחררו את סנט פיליבר, לה קורספונדנס ופטיוויל, והגיעו למאלורטי, שם הגרמנים עדיין הגנו על הגשר והקרקע הגבוהה.[18] בשעה 13:00 תקף הגדוד וכבש את הגשר בשלמותו, אך ההתנגדות הגרמנית מנעה מהם להמשיך הלאה. ב-26 באוגוסט נמשכה ההתקדמות, ובשעה 19:00 שוחררה פולבק. [19] הנסיבות חילקו את כוחות הדיוויזיה המוטסת השישית, והם התקדמו כעת לאורך שני מסלולים, עם החטיבות הבלגיות וההולנדיות לאורך החוף והגדודים המוטסים יותר פנימה. [20] גדודי הדיוויזיה המוטסת ה-6 פנו לכיוון אונפלר ו-Berville sur Mer, נתקלו בהתנגדות גרמנית קלה, בעוד הבלגים כבשו את האזור סביב ברוויל ו-Foulbec. [21]
הגזרה הדרומית
בדרום החלה חטיבת הצנחנים השלישית לחצות את הנהר דייב ב-18 באוגוסט, אולם עוכבה בשל הצורך בבניית מעבר שיחליף את הגשר שנהרס על ידי הדיוויזיה במהלך מבצע טונגה. עם רדת הלילה גדוד הצנחנים הקנדי הראשון הגיע לעורף הגרמנים וגדוד הצנחנים ה-8 הגיע לפאתי Goustranville.[16] למחרת בבוקר המשיכה התקדמות החטיבה לתוך Goustranville, שם ספגה אש ארטילרית כבדה מהקרקע הגבוהה בפוטוט. ההתקפה שלהם דשדשה וגיייל החליט להתחיל מחדש את ההתקדמות באותו לילה. הוא הורה לחטיבת הצנחנים ה-3 לאבטח את נקודת ההתחלה לאורך תעלת הצוללים ומסילת הרכבת, בעוד שחטיבת הצנחנים ה-5 תקפה את עמדת התותחנים בפוטוט.[10]
בשעה 22:00 נעה חטיבת הצנחנים ה-3 קדימה, וכבשה את שני גשרי התעלה שלמים, ו-150 שבויים מרגימנט הגרנדירים 744. עד השעה 01:00 ב-19 באוגוסט, הם היו בפאתי דוזולה, אך אז הפכו למטרות לארטילריה גרמנית, אשר גרמו למספר נפגעים. במקביל חצתה חטיבת הצנחנים 5 את התעלה דרומה יותר. גדוד הצנחנים ה-7 קיבל פקודה לאבטח את האזור ממזרח לפוטוט-אן-אוז', בעוד שגדוד הצנחנים ה-12 תקף את הכפר.[10] בדרך, גדוד הצנחנים השביעי ספג אש ממקלעים גרמניים, ואז צפה בשורה של חיילים מתקרבים אליהם. בתחילה חשבו שהם גדוד הצנחנים ה-13, אולם הם זוהו עד מהרה כגרמנים, והגדוד ארב להם ממרחק של 25 יארד (23 מטרים), וגרם אבדות קשות לגרמנים. [22]
כשגדוד הצנחנים 13 התקדם קרוב מספיק לגבעה 13, הם ביצעו תקיפה עם כידונים על הפסגה. עם זאת, הם הגיעו במקביל לגדוד תגבורת גרמנית, אשר תקף מיד התקפת נגד, אילץ את הגדוד לסגת, וגרם למספר אבדות. התקפת המשך של הגרמנים על הבריטים הנסוגים נעצרה על ידי מטח ארטילרי.[23] במהלך תקופה זו כבש גדוד הצנחנים ה-12 את פוטוט-אן-אוז', ולקח 160 שבויים וכמה כלי נשק כבדים.[23]
למחרת, ב-21 באוגוסט, חטיבת הצנחנים השלישית התקדמה לעבר נהר הטוק ב- Pont-l'Évêque, ונלחמה דרך עמדת חי"ר ושריון גרמנית באנבולט. הכפר נכבש בסופו של דבר על ידי גדוד הצנחנים ה-8 לאחר קרבות קשים. כאן החטיבה החזיקה מעמד בזמן שחטיבת הצנחנים החמישית נעה דרכם, והגיעה לפונט-ל'אבק ב-22 באוגוסט.[23] לאחר מכן הוביל גדוד הצנחנים 13 את התקפת החטיבה לתוך העיירה; מטרתם הייתה לחצות את שני הסניפים של הטוק בעיירה וליצור ראש גשר על הגדה הצפונית. במקביל יחצה גדוד הצנחנים ה-12 במעלה הנהר ויאבטח סוללת רכבת בסנט ג'וליאן. בשעה 15:00 הניחה הארטילריה המלכותית מטח עשן לכיסוי התקדמות גדוד הצנחנים ה-12. הגרמנים פתחו באש כשהם היו בסביבות 400 יארד (370 מטרים) מהנהר; רק עשרה מאנשי הגדוד הצליחו לעבור, ואז נלכדו בגדה הרחוקה. התחמושת אזלה, וללא תמיכה, הם נסוגו בסופו של דבר. [24] גדוד הצנחנים ה-13 לחם בדרכו לתוך העיירה ומעבר להסתעפות הראשונה של הנהר, אך ההתנגדות הגרמנית הייתה קשה והם לא הצליחו לעבור את השלוחה המזרחית. [25]
ב-22 באוגוסט הצליח סיור מגדוד הצנחנים 13 לחצות את הזרוע המזרחית של הנהר, ותוגבר במהירות על ידי שאר הגדוד. הם נלחמו במשך שלוש שעות כדי להשיג דריסת רגל ראויה ולאחר מכן נאלצו לסגת שוב. [26] למחרת גילו סיורים מגדוד הצנחנים 7 שהגרמנים נסוגו במהלך הלילה, ולכן הם חצו את הנהר ואבטחו את הקרקע הגבוהה צפונה, ובעקבותיהם שאר החטיבה. [27] ב-25 באוגוסט חטיבת השירות המיוחד הראשונה השתלטה על המערך המוביל, ופנתה לכיוון בזוויל, אך שוב ההגנה הגרמנית עיכבה את ההתקדמות. חטיבת הצנחנים ה-3 וחטיבת השירות המיוחד ה-4 ביצעו התקפת איגוף שמאלית כדי לכבוש את הכפר, כשהם ספגו אבדות כבדות מירי מרגמות גרמניות.[28]
מאוחר יותר באותו יום, גייל קיבל פקודות שדיוויזיית הרגלים ה-49 (ווסט ריידינג) תכבוש את פונט אודמר. משוכנע שהוא נמצא בעמדה טובה יותר לכבוש את המעבר מעל נהר הריסל שם, הוא הורה לחטיבת הרגלים ההולנדית לנוע ולהצטרף לחטיבת הצנחנים החמישית בכיבוש העיירה. ב-26 באוגוסט אנשי חטיבת הצנחנים, חלקם רכובים על טנקי קרומוול של גדוד הסיור המוטס השישי, דהרו לעבר הגשר ממזרח בעוד ההולנדים פנו לשם ממערב. החטיבה ההולנדית הגיעה ראשונה, דקות ספורות לאחר שהגרמנים הרסו את הגשר, מעט לפני גדוד הצנחנים 7. החטיבה ההולנדית עברה לאבטח את הרמה המשקיפה על הנהר, בעוד חטיבת הצנחנים ה-5 כבשה את העיירה.[28]
בנהר הסן
לאחר שהגיעה לנהר הסן, הדיוויזיה הצטוותה להחזיק מעמד בין אונפלר לפונט אודמר ולהתכונן לשוב לאנגליה.[29] בתשעה ימי לחימה הם התקדמו 45 מיל (72 קילומטרים),[30] למרות, כפי שניסח זאת מפקד הדיוויזיה מייג'ור גנרל גייל, יחידות החי"ר שלו היו "די לא מצוידות למרדף מהיר", [31] הם כבשו 400 מילים רבועים (1,000 קילומטרים רבועים) מהשטח שהוחזק בידי הגרמנים, ולכדו יותר מ-1,000 שבויים גרמנים.[29] מאז הנחיתה ב-6 ביוני, איבדה הדיוויזיה 4,457 לוחמים, מתוכם 821 הרוגים, 2,709 פצועים ו-927 נעדרים.[29][30] הדיוויזיה עזבה את צרפת, ויצאה לאנגליה בתחילת ספטמבר.[30]
קישורים חיצוניים
- הדיוויזיה המוטסת ה6 בנורמנדי בארכיון פגסוס
- הדיוויזיה המוטסת השישית (אורכב 18.12.2010 בארכיון Wayback Machine) בפארא דאטה
הערות שוליים
- ^ Saunders, p.180
- ^ Saunders, p.143
- ^ Gregory, p.101
- ^ Cole, p.93
- ^ Otway, pp.187–188
- ^ Cole, p.97
- ^ Saunders, pp.196–197
- ^ Stacey, Charles Perry. "Official History of the Canadian Army". Hyperwar. pp. 265–266. נבדק ב-12 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Saunders, p.196
- ^ 10.0 10.1 10.2 Harclerode, p.354
- ^ Mitcham, p.192
- ^ Horn and Wyczynski, p.130
- ^ Stacey, Charles Perry. "Official History of the Canadian Army". Hyperwar. p. 266. נבדק ב-12 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 14.0 14.1 Harclerode, p.351
- ^ Harclerode, p.352
- ^ 16.0 16.1 16.2 Harcelrode, p.353
- ^ Harclerode, p.359
- ^ 18.0 18.1 Harclerode, p.360
- ^ Harclerode, p.361
- ^ Harclerode, pp.361–362
- ^ Harclerode, pp.362–363
- ^ Harclerode, p.355
- ^ 23.0 23.1 23.2 Harclerode, p.356
- ^ Harclerode, p.357
- ^ Harclerode, p.358
- ^ Harclerode, pp.358–359
- ^ Saunders, p.203
- ^ 28.0 28.1 Harclerode, p.362
- ^ 29.0 29.1 29.2 Harclerode, p.363
- ^ 30.0 30.1 30.2 Otway, p.191
- ^ Gale, p.126
