התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

משרד ראשי	רח' המרד 27 תל אביב
מייסדים	מנחם שיינקין כמרכז בעלי מלאכה
תקופת הפעילות	1908–הווה (כ־116 שנים)

התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל היא עמותה ללא כוונת רווח המאגדת את כל בעלי העסקים הקטנים והיצרניים בענפי המלאכה והתעשייה. ראשיתה ב-1908 במרכז בעלי מלאכה שאירגן מנחם שיינקין בתל אביב ובהתארגנויות מקבילות בערים ובמושבות אחרות. בשנת 1954 אוחדו כל התאחדויות בעלי המלאכה ל"התאחדות בעלי מלאכה ותעשייה זעירה" וההתאחדות קיבלה הכרה ממשלתית כארגון היציג של היצרנים ונותני השירותים הקטנים בישראל. בשנת 1977 חוקק "חוק רישוי בעלי מלאכה", שבעקבותיו הוכרה ההתאחדות כארגון היציג לעניין חוק זה. בעקבות חוק זה פועלת ההתאחדות כארגון מעבידים בזירת יחסי העבודה במשק והיא שותפה להסכמים קיבוציים הנחתמים עם ההסתדרות, הממשלה ושאר איגודי המעסיקים.

מטרות ההתאחדות ופעילותה

ההתאחדות מאגדת בעלי בתי מלאכה ומפעלים קטנים ובינוניים עצמאים המעסיקים עד 20 עובדים ומייצגת אותם כגוף מעסיקים כלפי רשויות ממשלתיות, ציבוריות ומוניציפליות לצורך פיתוח עסקי, סיוע פיננסי, רישוי עסקים והקצאת משאבים. ההתאחדות מעניקה הדרכה וייעוץ לניהול (בעיקר של עסקים חדשים או בהבראה), ייעוץ וייצוג בדיני עבודה, ייעוץ ליצואנים מתחילים ועוד.

ההתאחדות מייצגת כ-40,000 בעלי עסקים קטנים ובינוניים המעסיקים כ-300,000 עובדים. ההתאחדות מייצגת את חבריה בשורה רחבה של מוסדות כגון המוסד לביטוח לאומי, מכון התקנים הישראלי, הרשות לעסקים קטנים, וועדות הכנסת, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, מועצת שירות התעסוקה והמוסד לבטיחות ולגיהות, בהם היא דואגת לאינטרסים המקצועיים והכלכליים שלהם.

פעילות בכנסת ובמשרדי הממשלה

• ההתאחדות פועלת באופן תדיר על מנת להבטיח שגם מוסדות השלטון בישראל, לרבות משרדי הממשלה השונים וועדות הכנסת, יאמצו את עיקרון Think Small First של האיחוד האירופי ביחס לעסקים קטנים ובינוניים. לפי עיקרון זה, בבואה לחוקק חוקים ותקנות חדשים, על המדינה לתת את הדעת להשפעתם על אופן פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים.
• ועדות הכנסת המהוות זירת הפעולה העיקרית של ההתאחדות הן ועדת הכלכלה, הדנה חדשות לבקרים במשברים בעולם התעשייה המסורתית, ועדת הכספים, הדנה במחנק האשראי ממנו סובלים עסקים קטנים רבים עקב הדרתם מאשראי זמין על ידי הבנקים, וכן ועדת הרווחה, העוסקת בתחום ההכשרה המקצועית ובמשבר כוח האדם בתעשייה, ממנו סובלים מפעלים קטנים רבים.
• החל מחודש מאי 2017, לוקחת ההתאחדות חלק בוועדה לחיזוק התעשייה בישראל בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד. הוועדה דנה בדרכים לשיפור הפריון של העסקים הקטנים במדינת ישראל, הנמוך משמעותית מזה של מקביליהם ב-OECD, ברגולציה המעמיסה על בעלי עסקים קטנים וכן בשינוי תנאי הסף להגשת מועמדות למכרזים ציבוריים, המוטים באופן מסורתי לטובת התעשיות הגדולות.

הישגים בולטים של ההתאחדות

• השוואת נקודות המס של בוגרי ההשכלה האקדמית והטכנולוגית: ביוזמת ההתאחדות, תוקנה פקודת מס הכנסה, לפיה ניתנת הטבה של נקודת זיכוי אחת למסיים תואר ראשון אקדמי, (ומחצית נקודת זיכוי לבוגרי תואר אקדמי שני), והטבה של חצי נקודת זיכוי למסיימי לימודי מקצוע. מדובר בהישג משמעותי מאוד עבור בוגרי ההשכלה הטכנולוגית, שמספרם עלה בשנים האחרונות ב-30%.
• ההתאחדות הייתה בין הגורמים שהובילו לתיקון שנערך בינואר 2017 בצו רישוי עסקים, לפיו עסקים בעלי רמת סיכון אש נמוכה יידרשו רק להגיש תצהיר על עמידתם בדרישות הכבאות, לצורך קבלת רישיון עסק, במקום להמתין לבדיקת מהנדס בטיחות ולערוך בנכס שינויים שעולים הון תועפות בהתאם. עם כניסת הרפורמה לתוקף, מאות אלפי שקלים נחסכים מבעלי עסקים קטנים, כאשר ההתאחדות דואגת ליידע את חבריה על זכותם להשתמש בתצהיר כדי לקבל רישיון עסק ומלווה אותם בחתימה על התצהיר.
• שינוי התקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה כך שמאותה עת, בעלי עסקים קטנים שיפרו את דיני העבודה, יקבלו התראה על קנס לפני דרישה לתשלום קנס. הדבר בא לאחר מאמצים רבים שהשקיעה ההתאחדות על מנת לצמצם את היקף הקנסות המושתים על ציבור זה. על פי ההצעה שמקדמת ההתאחדות, משרד הכלכלה יגביל את גובה העיצומים הכספיים שהוא מטיל על עסקים - בהתאם להיקף המחזור השנתי שלהם, כדי למנוע מעסקים אלה לקרוס עקב קנסות גבוהים במיוחד.

היסטוריה

שנות המדינה הראשונות

בשנות המדינה הראשונות שררה מדיניות הצנע, אשר פגעה קשה במעמד המאוגד בהתאחדות. למרות דבריו של דוד בן-גוריון "עידוד המלאכה בישראל הוא אחד הצרכים הממלכתיים המרכזיים" וההכרה בכך שהמגזר קלט עולים רבים לשורותיו במהלך העלייה ההמונית, "יותר מכל ענף כלכלי אחר", לדברי שר המסחר והתעשייה דאז, פרץ ברנשטיין, לא הפנתה תקציבים לטובת סיוע לבעלי המלאכה והם לא קיבלו ערבויות להלוואות לצורך פיתוח. גם פירודם הארגוני לא סייע למעמדם ולכוח המיקוח שלהם.

השינוי המרכזי חל בשנת 1954 בה אוחדו המסגרות הארגוניות השונות של בעלי המלאכה ונוסד הבנק למלאכה בשותפות ההתאחדות, הממשלה, בנק הפועלים, ובנק "הלוואה וחסכון". הבנק סייע לבעלי המלאכה והחרושת בעיקר במתן אשראי נוח להקמת מקומות תעסוקה חדשים, לפיתוח מפעלים קיימים, לרכישת ציוד ונדל"ן לבתי מלאכה. הקצבת אשראי בריבית נמוכה למימון עבודות, לתעסוקה, לרכישת חומרי גלם וציוד מכני, להקמת סדנאות ומימון עסקות יצוא.

בנוסף הוקמה על יד ההתאחדות "החברה למלאכה בע"מ" במטרה לרכוש ולשווק במרוכז חומרי גלם, קרקעות, ציוד וכדומה למען בעלי המלאכה הזעירה, ונוצרו קרנות לסיוע בשיתוף הבנק, הממשלה ומשקיעים.

בשנים 1955 - 1977

מהפך של ממש במעמדם ובתדמיתם של בעלי המלאכה חל ב-1955 עם כניסת פנחס ספיר לתפקידו כשר המסחר והתעשייה. בזכות פעילות הבנק ותמיכת הממשלה הוחלף עד מהרה ציוד ישן בחדש, נבנו בתי מלאכה חדשים ועצמאים זכו לקבל אשראי נוח. בתקופה זו הגיעה המלאכה והחרושת הזעירה ל-25% מכלל הייצור התעשייתי בענפי הייצור (בלי שנלקחו בחשבון אלפי בעלי מלאכה העוסקים בענפי הבניה והשירותים). בשנת 1965 הגיע ערך המלאכה והחרושת הזעירה לכ- 1.725 מיליארד לירות מתוך כ- 6.9 מיליארד לירות של הייצור התעשייתי. התקיימו 40,000 מפעלי תעשייה זעירה ובניין ובהם הועסקו כ- 70,000 עובדים המהווים יחדיו כ- 110,000 מפרנסים.

בשנים הבאות ייצגה ההתאחדות את בעלי המלאכה בהסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות. ההתאחדות ייצגה את בעלי המלאכה במשא ומתן עם הממשלה לתשלום מלווה החובה "מרצון" ששולם לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1968 נערכה מגבית שהעלתה סך 500 אלף לירות לקרן סיוע לבעלי מלאכה. כמו כן נקבע שעל כל בעל מפעל להעביר לקרן 200 לירות ו-100 לירות נוספות בעד כל מועסק במפעלו, המדינה העמידה לרשות הקרן שתי לירות על כל לירה של בעלי המלאכה. הקרן פעלה למתן ערבויות למפעלים שלא הצליחו להציג ביטחונות מספיקים לאשראי לצורך פיתוח והעניק הלוואות נוחות למפעלים יצרניים.

ההתאחדות סייעה להקמת אזורי תעשייה בנס ציונה, בת ים, חיפה וחולון (רחובו הראשי של אזור התעשייה שם נקרא "המלאכה" לכבוד ההתאחדות), על ידי פנייה לשר האוצר להקצאת קרקעות ותקציבים לכך. בהשתתפות הבנק למלאכה רכשו חברים רבים אולמות במבני תעשייה שהוקמו.

בשנים אלה נערכו תערוכות שונות בהן הציגו בעלי המלאכה והופעל "מרכז האספקה למלאכה ותעשייה זעירה" יחד עם המשביר המרכזי על מנת לאפשר לתעשיינים זעירים רכישת חומרי גלם וציוד איכותי בתנאים נוחים.

בשנת 1975 נבחר יו"ר ההתאחדות, יעקב פרנק לכהן כחבר הכנסת מטעם המערך וייצג ציבור זה מעל דוכן הכנסת ובחקיקה ששיאה ב-1977 ב"חוק רישוי בעלי מלאכה התשל"ז-1977".

בשנים 1977 - 2008

החוק משנת 1977 עיגן את מעמדה של ההתאחדות בחוק, הסדיר היבטי רישוי לבעלי מלאכה מסוימים וקבע תקנים בתחום. בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, על מעסיקים בתחומי פעילותה של ההתאחדות לשלם לה דמי טיפול ארגוני מקצועי.

בשנת 1979 החליטה הממשלה למכור את מניותיה בבנק למלאכה לבנק הבינלאומי הראשון, דבר שחייב גם את ההתאחדות למכור לבנק הבינלאומי את מניותיה ובכך למעשה התחסלה זרוע חשובה זו של ההתאחדות.

הישגי ההתאחדות בשנים אלה מונים מאבק מוצלח להקלה בנטל המס על בני זוג העובדים יחדו באותו עסק, הסדר תקדימי לתשלום פיצויים לבעלי המלאכה שנפגעו במהלך מלחמת לבנון השנייה (אוגוסט 2006) וחתימה (בתוקף חברותה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים) בשנת 2007 על הסכם פנסיה לכלל העובדים במדינה שנכנס לתוקף ב-2008.

ההתאחדות מרבה למחות על "ההתעלמות של הממשלה מהעסקים הקטנים".

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של ההתאחדות
• חוק רישוי בעלי מלאכה, התשל"ז-1977
• 100 שנות התאחדות בעלי מלאכה ותעשייה בישראל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23833008התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל