השישייה מספר 2 בסול מז'ור של ברהמס

ברהמס בסביבות שנת 1865.

שישיית המיתרים מספר 2 בסול מז'ור אופוס 36 מאת ברהמס היא יצירה קאמרית לכלי מיתרים, שהולחנה על ידי יוהנס ברהמס בין השנים 1865-1864 ופורסמה בשנת 1866 בהוצאה לאור של פריץ זימרוק. היצירה נועדה לשישייה המורכבת משני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לי. ביצוע הבכורה העולמית שלה התקיים במועדון חמישיית מנדלסון בוסטון, מסצ'וסטס ב-11 באוקטובר 1866. מבצעיה היו: ויליאם שולצה, קרל האם, תומאס ראיין, אדוארד היינדל, רודולף הניג ואלכסנדר היינדל.

מבנה

לשישייה ארבעה פרקים:

• Allegro non troppo
• Scherzo - Allegro non troppo - Presto giocoso
• Adagio
• Poco allegro

כתיבת היצירה

את רוב היצירה הלחין וכתב ברהמס בבאדן-באדן, בבית ששכרה שם קלרה שומאן ובבית בבעלות אלמנה בשם קלרה בקר בכפר "ליכטנטל", ליד באדן-באדן. המקום הצטיין בסביבה עם נוף מרהיב של הר מכוסה יערות, שבו מצא המלחין רוגע נפשי שהיה חסר לו באותה תקופה. הוא התחיל את העבודה על השישייה בספטמבר 1864 תוך הסתמכות על חומר שכתב עוד בשנת 1850 וסיים את היצירה במאי 1865. בזמן הלחנת היצירה, נהג לעבוד בבקרים ואחרי צהרים נהנה מטיולים ביער.

לפי הביוגרף קרל גיירינגר, גלומה ביצירה התייחסות מוסתרת - מעין איגרת פרידה לאהובתו לשעבר של ברהמס ששמה אגתה פון זיבולד. על ידי כך השישייה הזאת היא יצירה יחידה במינה אצל ברהמס מבחינת אופייה התוכניתי. אגתה פון זיבולד, הייתה בת של פרופסור מהעיר גטינגן, האישה היחידה שהמלחין התארס איתה בשנת 1858 אחרי לבטים לא קלים ברהמס הקדיש לאגתה את הלידר אופוס 14 ואופס 19. בעת הקשר איתה חווה ברהמס כמה כישלונות (אחד מהם צורב במיוחד- הקבלה בשריקות בוז ובבקורות דוחות של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1) וחשש שייאלץ למצוא נחמה בבניית קן משפחתי על חשבון עבודתו האמנותית ושיהיה אומלל. על רקע לבטיו אלה עזב לבסוף את אהובתו, אולם הרהורים על הקשר ועל הצעד שנקט בו לא נתנו לו מנוחה. בשנה שבה כתב את השישייה נודע לו מידידו גרים כי אגתה איבדה את אביה ונסעה לעבוד כמטפלת באנגליה. רדוף זכרונות הוא עצמו ביקר שוב בגטינגן.

בתנועה הראשונה של השישייה לקראת סוף התצוגה (אקספוזיציה), בתיבות 168-162 מופיע המוטיב "אגתה" Agathe, המורכב מהתווים A-G-A-(D)-H-E.‏ כש-H הוא B (סי) בסימון התווים הגרמני. אחרי שסיים להלחין את השישייה כתב ברהמס לאחד מידידיו: "השתחררתי מאהבתי האחרונה".

ביצועי הבכורה באירופה

הבכורה האירופית של השישייה התקיימה באולם הגדול של קזינו בציריך ב-20 בנובמבר 1866 והיצירה בוצעה שוב ב-3 בפברואר 1867 בערב הופעתה של רביעיית הלמסברגר בווינה. היא התקבלה באדישות בהשוואה לשישייה הראשונה. מבקר מוזיקה של העיתון " וינר צייטונג" הרגיש שמשתקפים בה "חולות מן המדבר": "אנחנו אחוזים שוב מין מועקה מול בשורת היוחנן החדש מן המדבר. נביא זה די מייאש אותנו". השישייה, המצטיינת ב"עושר ההמצאה", מבחינת הצורה, ההרמוניה והקונטרפונקט. היצירה מפורסמת בפתיחה בעלת הצלילים האקזוטיים של התנועה הראשונה, המשרה הרגשה של אידיליה, ובקטעים החדשניים והניגודים הטכניים והמלודיים הרבים. יש בה יותר פוליפוניזציה מאשר השישייה הראשונה ואף יותר רוגע והרהורים פנימיים.

עיבודים

ברהמס עצמו עיבד את היצירה בשביל דואט לפסנתר. המלחין תיאודור קירשנר עיבד את היצירה לשלישיית פסנתרים.

בשנת 1939, המלחין השוודי, קורט אטרברג עיבד את השישייה בעבור הרכב קאמרי.

ביצירות תרבות ומדיה אחרות

• צלילי הפרק הראשון של השישייה הזאת בולטים בסוף הסרט Buffet froid של הבמאי הצרפתי ברנאר בלייה משנת 1979.

לקריאה נוספת

• Geiringer, Karl. Brahms: His Life and Work Da Capo Press,New York
• Keller, James M. Chamber Music: A Listener's Guide. New York: Oxford University Press US .2011 p. 102. מסת"ב 978-0-19-538253-2. Retrieved July 29, 2011.
• Ioana Ștefănescu Johannes Brahms Editura muzicală, București 1982
• ,Walter Frisch ,Kevin .C. Karnes (eds) Brahms and His World, Princeton University Press 2005

קישורים חיצוניים

• Listening Guide Kelly Dean Hansen 2014
• Peter Lamb 2000 notes quoted for Hyperion CD
• Karl Böhmer Kammermusikführer(הקישור אינו פעיל)
• Host John Zech A Summer Sextet
• ביצוע היצירה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32662673השישייה מספר 2 בסול מז'ור של ברהמס