הר דיינה

הר דיינה
	הר דיינה כפי שהוא נשקף מהמערב. השביל לפסגה מתפתל על מדרון זה
	הר דיינה כפי שהוא נשקף מהמערב. השביל לפסגה מתפתל על מדרון זה
מידע כללי
סוג הר	סלע מותמר
גובה	3,981 מטרים
מיקום	ארצות הברית
רכס הרים	סיירה נבדה
העפלה ראשונה	1863, ויליאם הנרי ברואר וצ'ארלס הופמן
מסלול ההעפלה הקל	שביל המוביל לפסגה
קואורדינטות	37°53′59.6″N 119°13′15.9″W / 37.899889°N 119.221083°W
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; דיינה

הר דֵיינָה (באנגלית: Mount Dana) הוא הר בקצה המזרחי של הפארק הלאומי יוסמיטי במדינת קליפורניה. גובהו של ההר 3,981 מטרים והוא ההר השני בגובהו ביוסימטי לאחר הר לייל, והפסגה הגבוהה ביותר ביוסמיטי שניתן לטפס אליה בשביל מוסדר. ההר קרוי על שמו של הגאולוג האמריקני ג'יימס דווייט דיינה שלימד באוניברסיטת ייל.^[1]

הר דיינה בנוי מסלעים קדם-בתוליתיים, ברובם סלעים מותמרים מטא-געשיים של מאגמה.^[2]^[3]

על המדרון הצפוני של הר דיינה מצוי קרחון קטן ההולך ונמס (קרחון דיינה). מפסגת ההר נשקפים כרי הדשא על שם דיינה (Dana Meadows) שלמרגלות ההר המשובצים באגמים, אגם מונו והרים רבים במרחק.

הטיפוס לפסגה

אל פסגת הר דיינה מובילים שבילים נוחים רבים המתחילים בכביש מעבר טיוגה (Tioga Pass Road) ומטפסים על המדרונות המערביים והדרומיים של ההר. אורך השביל כ-4.7 ק"מ וההפרש בין נקודת ההתחלה לפסגה הוא 947 מטרים (שיפוע של 20.3%). השביל מתוחזק לעיתים רחוקות.

הנתיב מסומן היטב עד לקו העצים. לאחר מעבר הרכס יש סימוני שבילים, כשמסלולו של השביל הראשי הוא במקביל לקו הרכס המזרחי. בנוסף, כמה קטעי שבילים חליפיים מתחילים ומסתיימים במקומות שונים על המדרון הדרום-מערבי, קטעים אלו קשים לטיפוס. קרוב לפסגה פונים קטעי השבילים לתוך דרדרת, שם הוקמו מחסות מקירות אבן נמוכים. שדות שלג משמעותיים שורדים על מדרונות ההרים אפילו בשלהי הקיץ. הזמן הכולל של הטיפוס והחזרה נע בין שלוש לשתים עשרה שעות ותלוי בגורמים רבים, כדוגמת ההתאקלמות לגובה. הסכנות האורבות למטפס כוללות סופות רעמים העלולות להתחולל לפתע בכל עת בשנה ובעטיין הופכים הסלעים לחלקלקים ומסוכנים לטיפוס, ומחלת גבהים שגם מטפסים מנוסים עלולים ללקות בה.

לאחר ההגעה לרמה שמעל לקו העצים נעלמת הצמחייה כמעט לחלוטין למעט חזזית ומעט צמחים פורחים מהמין האנדמי לסיירה נבדה Polemonium eximium (באנגלית skypilot) ממשפחת השלהביים. הפאונה מוגבלת לחרקים ועכבישים דוגמה החרגול השחור/חום. הנציגים היחידים של מחלקת היונקים מלבד האדם הם מרמיטה זהובת-הבטן (Marmota flaviventris) ופיקה אמריקנית (Ochotona minor) מסדרת הארנבאים.