הרכבת האבודה מברגן בלזן לטרביץ
"הרכבת האבודה" מברגן בלזן לטרביץ (Troebitz) היא הרכבת השלישית שנשלחה ב-10 באפריל 1945 ממחנה ברגן-בלזן לעבר מחנה טרזיינשטט ועליה כ-2,500 יהודים. הרכבת לא הגיעה ליעדה הסופי בשל הפצצות כוחות בעלות הברית ושוחררה ב-23 באפריל 1945 על ידי חיילים רוסים אשר שחררו את הניצולים.
רקע היסטורי
מספר ימים לפני שחרור מחנה ברגן בלזן על ידי הצבא הבריטי ב-15 באפריל 1945 החליט מפקד המחנה יוזף קרמר לשלוח את כל היהודים שהיו במחנה למחנה הריכוז בטרזיינשטט. החל מינואר 1945 רוכזו 3,724 יהודים הולנדים ב"שטרנלאגר" (Sternlager, מחנה הכוכב) לצורך "תוכנית ההחלפה" של הימלר. כ-2,000 מביניהם נחשבו "מיוחסים" משום שהיו בעלי סרטיפיקטים או הגישו בקשות לסרטיפיקטים או ויזה למדינות אמריקה. קרמר הורה לאנשי האס אס לשלוח כ-7,000 אסירים יהודים בשלוש רכבות לטרזיינשטאט. הרכבת הראשונה עזבה את ברגן-בלזן ב-6 באפריל 1945 ועליה היו 400 אסירים מ"מחנה הכוכב" ו-2100 אסירים נוספים. הרכבת שוחררה ב-13 באפריל 1945 על ידי האמריקאים בעיר Farsleben. הרכבת השנייה יצאה מברגן בלזן ב-7 באפריל 1945 והגיעה לטרזיינשטט. הרכבת השלישית יצאה מברגן בלזן ב-10 באפריל 1945 ועליה היו כ-2,500 יהודים מהולנד, חלקם מ"מחנה הכוכב", מהונגריה ומיוגוסלביה. הרכבת הגיעה לטרביץ אך לא ליעדה. לימים נודעה בתור "הרכבת האבודה" או "הטרנספורט האבוד".
קורות הרכבת
הגרמנים דחסו את האסירים היהודים בקרונות משא של בהמות ובקרונות פחם. רובם היו חולים בטיפוס, שחפת או מחלות אחרות וסבלו מרעב ומתשישות. הרכבת החלה מסע קשה אשר נמשך 13 ימים. היא נסעה בכיוון מזרח גרמניה וחיפשה נתיבי מסילות שלא הופצצו על ידי כוחות הברית, ולא היו באזורים שנכבשו כדי להגיע דרומה, לאזור פראג וטרזיינשטט. גם לאחר שברגן בלזן שוחרר ב-15 באפריל על ידי הבריטים נותרה הרכבת בשליטת הס.ס והמשיכה לנסוע. הרכבת נקלעה לחילופי אש בין כוחות הצבא הגרמנים ובין כוחות הצבא האדום והייתה נתונה להפצצות מהאוויר של כוחות הברית.
..כנראה שהממונים על הרכבת היו נבוכים ולא ידעו לאן לנסוע. מן המערב התקדמו האנגלים, מן הדרום האמריקאים ומן המזרח התקרבו הרוסים. האמריקאים הפציצו מהאוויר מסילות ברזל וגשרים וזה גרם לכך שהרכבת "שלנו" נעצרה פעמים רבות.
— יונה עמנואל, יספר לדור, עמ' 166
במהלך המסע מתו אסירים רבים. בכל פעם שהרכבת עצרה, אפשרו הגרמנים ליהודים להוריד את המתים בקרונות ולקבור אותם בשולי המסילה. חלק מהיהודים שירדו ניסו גם לחפש אוכל בשדות שליד הרכבת. ברכבת היו שני עורכי דין, יהודים, הולנדים, יצחק דה פריס ויוסף וייס, שערכו רשימות של כל מי שמת בדרך ובאיזו תחנה לאורך המסע הוצאה גופתו ונקברה וציינו את סימני הדרך שעל גבי פסי הרכבת. יום לפני סיום המסע ברחו החיילים הגרמנים מהרכבת והיהודים נותרו ברשות עצמם. ב-23 באפריל 1945 הגיעה הרכבת לתוך יער עבות במזרח גרמניה ונעצרה מחוץ לכפר טרביץ על ידי חיילים קוזקים רוסים מהצבא של המרשל ז'וקוב ואלה שחררו את הניצולים היהודים.
לאחר השחרור
לאחר שחיילי הצבא האדום שחררו את ניצולי הרכבת הם שיכנו אותם בבתי העיירה שננטשו על ידי התושבים הגרמניים. החיילים הרוסים הקימו בית חולים שדה בטרביץ ובכפרים הסמוכים. הם טיפלו בחולים אשר שהו שם כחודש עד חודשיים ולאחר מכן חזרו לארצותיהם. חלק מהיהודים מתו בימים שלאחר השחרור. הניצולים קברו את רוב הנספים בקבר אחים בבית קברות לא יהודי בטרביץ, ואחרים נקברו בבית הקברות היהודי שהוקם בטרביץ.
אחרי ששוחררו מהרכבת ושוכנו בעיר טרביץ, דה פריס ווייס הנפיקו וחתמו על תעודות זהות שחולקו ליהודים כדי שיוכלו לחזור להולנד.
לאחר המלחמה
הצבא הרוסי הכין רשימות עם שמותיהם של 526 היהודים שנספו ב"רכבת האבודה" ונקברו בקבר האחים. העתקים של הרשימות נמצאים בארכיון שירות האיתור הבינלאומי בבאד ארולסן (Bad Arolsen) בגרמניה ובאתר "יד ושם".
ב"יד ושם" הוקם קיר זיכרון לזכר קרבנות "הרכבת האבודה".
במלאת חמישים שנים לסיום מלחמת העולם השנייה ושחרור המחנות נערך מסע זיכרון של ניצולי "הרכבת האבודה" ובני הדור השני ב-23 באפריל 1995 עד 27 באפריל 1995. במהלכו הם שיחזרו את המסע מווסטרבורק (Westerbork) לברגן בלזן והגיעו לטרביץ. שם הוקם קיר זיכרון לזכרם של היהודים שנספו במהלך המסע ב"רכבת האבודה" ולאחר שחרורה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יונה עמנואל, יסופר לדור - קורות משפחה בשואה, מוסד יצחק ברויאר ירושלים תשנ"ד.
- שלמה סמסון, האמנתי כי אדבר הוצאת ראובן מס, תשע"א.
קישורים חיצוניים
- Peter Lande, The Lost Train: Bergen-Belsen to Tröbitz, JEWISHGEN.org, August 2008
- שמואל עמנואל, מסע הזיכרון למחנות ההשמדה, באתר דעת.
- קלונימוס לויסון, האוטוביוגרפיה: 8. תקופת המלחמה - הרכבת האבודה, אתר klonimus-l.blogspot.
- הרכבת האבודה: מבעד לעדשת ההיסטוריה - מבחר תצלומים מאוספי יד ושם, באתר יד ושם.
- סיפורן של שתיים משורדות הרכבת האבודה, באתר יד ושם.
- יוסי אלי ויואב ספיר, אחרי 66 שנה: למצוא את הקבר של אמא, באתר nrg מעריב, 2 במאי 2011.
עופר אדרת, הרכבת שהובילה אנשים אל חייהם החדשים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2016- עופר אדרת, אחרי 72 שנה: נמצאה האשה מצילום השואה האיקוני, באתר הארץ, 23 באפריל 2017
- אסף גולן, ניצלו מ"הרכבת האבודה" -ביום השואה ידליקו משואות, באתר ישראל היום, 28 אפריל 2019
