הרולד ברוקלף

הרולד ברוקלף
Harold Barrowclough

הרולד ברוקלף, בסביבות 1954
לידה	23 ביוני 1894 מסטרטון, קולוניית ניו זילנד
פטירה	4 במרץ 1972 (בגיל 77) אוקלנד, ניו זילנד
השתייכות	צבא ניו זילנד
תקופת הפעילות	1931-1913 1945 – 1940
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה הניו זילנדית הצפונית מפקד הדיוויזיה הניו זילנדית השלישית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה החזית המערבית מלחמת העולם השנייה הקרב על יוון מבצע צלבן המערכה באיי שלמה
עיטורים
אביר מפקד של מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" עמית מסדר האמבט אות השירות המצוין הצלב הצבאי עיטור היעילות צלב המלחמה (צרפת) צלב המלחמה (יוון) לגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
תפקידים אזרחיים
נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד ה־8 17 בנובמבר 1953 – 17 בינואר 1966 (12 שנים) → המפרי או'לירי ריצ'רד ויילד ←

מייג'ור גנרל סר הרולד אריק ברוקלף (באנגלית: Harold Eric Barrowclough;‏ 23 ביוני 1894 – 4 במרץ 1972) היה איש צבא ועורך דין ניו זילנדי שכיהן כנשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד בין השנים 1953 – 1966.

הוא נולד במסטרטון שבדרום האי הצפוני. ב-1913 הוא החל בלימודי משפטים ובאותה שנה הצטרף לכוחות המילואים של צבא ניו זילנד. ב-1915, במקביל ללימודי המשפטים שלו, הוא התנדב לשירות בחיל המשלוח של ניו זילנד ולחם בחזית המערבית. את מלחמת העולם הראשונה הוא סיים כמפקד גדוד בבריגדת הרובאים הניו זילנדית. לאחר המלחמה הוא סיים את לימודיו והיה לעורך דין מצליח. הוא גם חידש את שירותו בכוחות המילואים ושירת שם עד 1931, אז הוא עבר לאוקלנד כדי להצטרף למשרד עורכי דין מקומי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב ברוקלף לשרת בחיל המשלוח השני של ניו זילנד. הוא פיקד על בריגדת רגלים במסגרת הדיוויזיה הניו זילנדית השנייה במהלך המערכה על יוון ובמבצע צלבן. ב-1942 הוא הומלץ לתפקיד פיקוד על דיוויזיה על ידי מפקדו, מייג'ור גנרל ברנרד פרייברג והוא מונה להיות מפקד הדיוויזיה השלישית של ניו זילנד, שעליה הוא פיקד במהלך המערכה באיי שלמה. עם פירוק הדיוויזיה ב-1944 הוא נותר ללא תפקיד פיקודי ובסופו של דבר הוא השתחרר מהצבא. הוא שב למקצוע עריכת הדין וב-1953 הוא מונה להיות נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד. הוא ייסד בית משפט קבוע לערעורים ולזמן מה הוא היה חבר במועצה המלכותית. ב-1966 הוא פרש מתפקידו. סר הרולד ברוקלף מת באוקלנד ב-1972 בגיל 77.

ראשית חייו

הרולד אריק ברוקלף נולד במסטרטון שבדרום האי הצפוני של ניו זילנד. הוא היה בנו של אלפרד ברוקלף, מהנדס אזרחי, ובהמשך ימיו מורה בבית ספר. הרולד התחנך בבית הספר התיכון לבנים שבפלמרסטון נורת', שם הוא הצטיין הן בלימודיו והן בפעילות הספורט של בית הספר. בשל הצטיינותו הוא זכה למלגת לימודים באוניברסיטה בשנת 1912. בשנה שלאחר מכן הוא החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת אוטגו ובמקביל הוא הצטרף לכוחות המילואים של צבא ניו זילנד.

מלחמת העולם הראשונה

בשלבים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה התנדב ברוקלף לשירות בחיל המשלוח הניו זילנדי (New Zealand Expeditionary Force – NZEF) ובינואר 1915 הוא גויס כטוראי. הוא הפגין פוטנציאל פיקודי ותוך ארבעה חודשים הוא הועלה לדרגת לוטננט משנה. באוקטובר אותה שנה הוא יצא לשירות מעבר לים, קודם לדרגת לוטננט והוצב בבריגדת הרובאים הניו זילנדית. לזמן קצר הוא שירת במסגרת המערכה נגד הסנוסים עם הגדוד השני של בריגדת הרובאים.

ב-1916, כשבריגדת הרובאים שירתה בחזית המערבית כחלק מהדיוויזיה הניו זילנדית, נחשב ברוקלף כקצין מצטיין ובמרץ הוא הועלה לדרגת קפטן. שלושה חודשים לאחר מכן הוא מונה להיות מפקד פלוגה במסגרת הגדוד שלו. בספטמבר 1916 הוא עוטר בצלב הצבאי כאות הערכה לפעולתו בקרב על הסום, שם הוא הוביל כוח שתקף מוצב גרמני חזק וחבר לכוח של הדיוויזיה ה-47 הבריטית השכנה. בנוסף הוענק לו צלב המלחמה הצרפתי עבור אותה פעולה.

ביוני 1917 נפצע ברוקלף בגבו והוא הועבר לאנגליה להחלמה. לאחר החלמתו הוא פיקד על גדודי מילואים של חיל המשלוח הניו זילנדי שהיו מוצבים באנגליה. במרץ 1918 הוא שב לצרפת ובדרגה זמנית של מייג'ור הוא פיקד על פלוגה. בשלב זה של המלחמה הומלץ שהוא יקבל פיקוד על גדוד. באוגוסט אותה שנה הועלה ברוקלף לדרגת לוטננט קולונל והוא קיבל את הפיקוד על הגדוד הרביעי של בריגדת הרובאים הניו זילנדית. חודש לאחר מכן, במהלך מתקפת מאה הימים, הוא עוטר באות השירות המצוין בשל המנהיגות שגילה מול מתקפת הנגד הגרמנית ליד יער הרווינקורט. הקרב על שיחרור לה-קווסנוי (Le Quesnoy) היה הפעולה הקרבית האחרונה במלחמה שבה השתתפו החיילים הניו זילנדים. בקרב זה הוא הוביל את גדודו מעבר לסוללות של לה קוונסנוי. מאוחר יותר הוא צוין לשבח על פעולה זו. כשהדיוויזיה הניו זילנדית עסקה במשימות הכיבוש בגרמניה, הוא עסק בתיאום פעולות חינוך עבור חיילי הדיוויזיה עד לשובם לניו זילנד ואז הוא שוחרר מהשירות.

בין המלחמות

עם שובו מהמלחמה המשיך ברוקלף את לימודי המשפטים באוטגו וב-1921 הוא סיים את לימודי התואר במשפטים והחל בהתמחות בדנידין. מאוחר יותר הוא עסק במשרה חלקית בהוראת משפטים. ב-1924 הוא הצטרף שוב לכוחות המילואים ועד שנת 1929 הוא פיקד על הגדוד הראשון של כוחות המילואים. ב-1931 הוא קיבל הצעה לשותפות במשרד עורכי דין באוקלנד בשם "ראסל, מק'ווף, בנגל ומקיי". עד מהרה הוא זכה למוניטין בחוגים המשפטיים של אוקלנד.

באמצע שנות השלושים החל ברוקלף לחוש אכזבה ממצבם של כוחות ההגנה של ניו זילנד, שהיו אז בשקיעה בשל מחסור במשאבים ובשל הפסקת גיוס החובה לאימונים. ב-1936 הוא דחף לביצוע רפורמה ב"ליגת ההגנה הלאומית של ניו זילנד", שהייתה שדולה שמטרתה לעודד ולחדש את מוכנותה של ניו זילנד למלחמה. מצב כוחות ההגנה של המדינה היה גרוע באותה עת, אך ליגת ההגנה זכתה לאהדה מצידה של ממשלת הלייבור.

מלחמת העולם השנייה

יוון וצפון אפריקה

ברוקלף (במרכז) עם קצינים מהדיוויזיה הניו זילנדית השנייה לפני טקס הענקת אותות ההצטיינות על הקרב על יוון

עוד קודם לפרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב ברוקלף לשרת בכוחות ההגנה של ניו זילנד והצעתו התקבלה כאשר הוקם "חיל המשלוח הניו זילנדי השני" (Second New Zealand Expeditionary Force - 2NZEF), בפיקוד של ברנרד פרייברג. כאשר הוקמה הדיוויזיה הניו זילנדית השנייה ב-1940 קודם ברוקלף לדרגת בריגדיר ומונה להיות מפקד בריגדת הרגלים השישית שלה. לאחר שהפליג מניו זילנד במאי אותה שנה, הוא בילה את ארבעת החודשים הבאים באנגליה, שם הוא פיקד על יחידות שונות של הדיוויזיה שהועברו לשם בדרך אל המזרח התיכון והבריגדה שלו המשיכה למצרים כמתוכנן.

באוקטובר הצטרף ברוקלף לחיילי הבריגדה השישית ועקב אכזבתו מרמתה המקצועית הוא שם דגש חזק על פעילות האימונים שלה. בזכות גישתו זו תפקדה הבריגדה כיאות במהלך המערכה על יוון באפריל 1941. לאחר סיום המערכה על יוון הוא סירב להצטרף לביקורת שהוטחה על ידי כמה קצינים בכירים על תפקודה של הדיוויזיה בפיקודו של פרייברג. בהמשך הוא השתתף במבצע צלבן, שנועד להסיר את המצור על טוברוק. בנקודת זמן מסוימת של הקרב לכדה הבריגדה של ברוקלף יחידות של המפקדה של קורפוס אפריקה. יחד עם זאת, הוא היה פזיז מדי במאמציו לכבוש את נקודה 175, גבעה בעלת חשיבות אסטרטגית מדרום לטוברוק ומהלך זה גרם לאבדות כבדות בקרב אחד הגדודים של הבריגדה. אף על פי שנקודה 175 נכבשה, עלה בידי הבריגדה של ברוקלף להחזיק בה למשך מספר ימים בלבד, עד שאולצה לסגת ממנה בשל מתקפה גרמנית. על פועלו במסגרת מבצע צלבן עוטר ברוקלף פעם נוספת באות השירות המצוין וזאת לאחר שכבר עוטר בצלב המלחמה של ממשלת יוון וצוין לשבח על פעולתו בקרב על יוון.

זירת האוקיינוס השקט

ברוקלף (מימין) עם מייג'ור גנרל אוסקר גריסוולד, מפקד הקורפוס ה-14 של צבא ארצות הברית, וולה לוולה, 1943.

בעקבות בקשתה של ממשלת ניו זילנד מונה ברוקלף על ידי פרייברג לפקד על גזרת האוקיינוס השקט של חיל המשלוח הניו זילנדי השני שמפקדתה הייתה בפיג'י. עם כניסתה של האימפריה היפנית למלחמה, הייתה זו עמדת פיקוד חשובה, שכן פיג'י הייתה קו ההגנה האחרון לפני ניו זילנד עצמה. בראשית 1942 הפליג בורקלף לניו זילנד, אך במהלך מסעו חלה מפקד גזרת האוקיינוס השקט של חיל המשלוח, הוא פונה לניו זילנד להחלמה והוחלף מיידית במייג'ור גנרל אוון מיד. עם הגעתו לניו זילנד, חש ברוקלף אכזבה כאשר גילה התפקיד הפיקודי שהובטח לו לא היה כבר פנוי. בסופו של דבר הוא מונה להיות מפקד הדיוויזיה הצפונית בדרגת מייג'ור גנרל. בתוקף תפקידו זה הוא היה אחראי על הגנת חלקו הצפוני של האי הצפוני ובחדשים הבאים הוא דאג לארגון מחדש ולאימון של הכוח שבפיקודו.

ההזדמנות של ברוקלף לקבל פיקוד על כוח מעבר לים שבה ביולי 1942 לאחר שמיד נהרג בהתרסקות מטוס. באותה עת הוחזר כוח גזרת האוקיינוס השקט של חיל המשלוח לניו זילנד לטובת ארגון הדיוויזיה להערכות להגנת גזרת דרום האוקיינוס השקט. באוגוסט מונה ברוקלף לפקד על הדיוויזה הניו זילנדית השלישית. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא ערך שינויים במבנה שלה והעביר מתפקידם קצינים רבים שנחשבו מבוגרים מדי כדי לשרת בקו החזית והחליף אותם עם קצינים שרכשו ניסיון רב עם חיל המשלוח ביוון, בכרתים ובצפון אפריקה. הוא גם יישם תוכניות אימונים לסגל הפיקוד החדש שלו. רוב חיילי הדיוויזיה היו מעורבים בבניית ביצורים בעת שהותם בפיג'י, כך שנותר להם זמן מועט מדי לאימונים טקטיים אינטנסיביים.

כתגובה לבקשתו של תת-אדמירל רוברט גורמלי, המפקד האמריקאי של גזרת דרום האוקיינוס השקט, הועברה הדיוויזיה השלישית לקלדוניה החדשה, בעוד שהכוחות האמריקאים שהוצבו שם קודם לכן השתתפו בקרב גוודלקנל. מאוכזב מכך שהדיוויזיה שלו הייתה הכוח הגדול הלא-אמריקאי היחידי בגזרה שהיה תחת פיקוד אמריקאי, ביקש ברוקלף שיותר לו לקבל הנחיות מממשלת ניו זילנד במקרה שתהייה לו תחושה שהדיוויזיה תהייה מעורבת בפעולות שיהיו עלולות לגרום לה לאבדות כבדות, ובקשתו נענתה.

למרות שבנובמבר 1942 הגיע ברוקלף לקלדוניה החדשה עם מפקדת הדיוויזיה שלו, הגוף העיקרי של הדיוויזיה לא הגיע לשם אלא רק בינואר 1943. עם הגעת הדיוויזיה לאי, היא החלה באימונים לקראת נחיתות אמפיביות ובלוחמת ג'ונגלים כהכנה למבצעים ההתקפיים שהיו צפויים לה וברוקלף עסק בהיבטים המנהליים והלוגיסטיים של שילוב הדיוויזיה במבנה הפיקודי האמריקאי. הדיוויזיה השלישית הייתה דיוויזיה בשמה בלבד והיא כללה שתי בריגדות רגלים בלבד, הבריגדה ה-8 והבריגדה ה-14, במקום שלוש בריגדות כמקובל בדיוויזיה וניסיונותיו לתגבר את הדיוויזיה עלו בתוהו. ניו זילנד לא הייתה מסוגלת להקצות מספיק כוח אדם כדי לאייש שתי בריגדות וסדר העדיפויות של הממשלה היה לתגבר את הדיוויזיה השנייה, שהייתה עדיין בצפון אפריקה בכוח אדם מלא. ברוקלף לא היה שבע רצון מהחלטה זו והיחסים שלו עם הפיקוד בוולינגטון ועם מפקד הצבא, לוטננט גנרל אדוארד פוטיק, היו מתוחים. המבנה של שתי הבריגדות של הדיוויזיה הגביל אותה גם בפעילויות ההתקפיות שלה, שכן היא לא יכלה להוות תחליף לשום דיוויזיה אמריקאית בשל סדר הכוחות המצומצם שלה. בהיותה הכוח היחיד בגזרה מחוץ לשרשרת האספקה האמריקאית נגרמו לדיוויזיה בעיות לוגיסטיות בשל העובדה שהיא עשתה שימוש בציוד בריטי.

באוגוסט 1943 קיבל ברוקלף הוראה שהדיוויזיה שלו תשתתף במערכה באיי שלמה. בסופו של דבר היא לקחה חלק בשלוש פעולות אמפיביות עיקריות. הראשון מבין אלה התקיים בספטמבר אותה שנה, כאשר הבריגדה ה-14 ניהלה סידרה של נחיתות במסגרת הקרב על וולה לוולה. תפקודם של הניו זילנדים בקרב היה משביע רצון וברוקלף זכה לתשבחות מפיהם של המפקדים האמריקאים על פעולתם של חייליו.

באוקטובר, במהלך הקרב על איי האוצר (Treasury Islands), הייתה הבריגדה השמינית הכוח הניו זילנדי הראשון שהיה מעורב בנחיתות אמפיביות תחת אש מאז מערכת גליפולי ב-1915. קרב זה, כמו הקרב על וולה לוולה, היה מוצלח מבחינת חייליו של ברוקלף, שכן התנגדותם של היפנים דוכאה עד מהרה. בראשית 1944 פיקד ברוקלף על כוח של כמעט 16,500 חיילים במהלך הקרב על איי גרין, כשרק שליש מכוח זה היה מורכב מיחידות מקוריות של הדיוויזיה שלו, שאר היחידות היו אמריקאיות.

כבר מהקמתה של הדיוויזיה השלישית, היה ברוקלף מודע לכך שיכולתה של ניו זילנד להמשיך ולקיים אותה הייתה מוגבלת. אף על פי כן, כל עוד היוו היפנים איום על ביטחונה של ניו זילנד, זכתה הדיוויזיה לגיבוי פוליטי להמשך פעילותה. מרגע שהיפנים חדלו להוות סכנה משמעותית לביטחונה של ניו זילנד, גרם המחסור בכוח אדם לפירוקה של הדיוויזיה השלישית. בנוסף לתגבור הדיוויזיה השנייה, שהייתה מעורבת אז בלחימה באיטליה, אפשר פירוקה של הדיוויזיה השלישית לשחרר חיילים לטובת תגבור התעשיות החיוניות בניו זילנד.

על אף מחאותיו של ברוקלף, החל תהליך פירוק הדיוויזיה באפריל 1944 כשכוח של כמעט 1,900 חיילים שבו למולדת ורבים נוספים בעקבותיהם בחודשים הבאים. ביוני אותה שנה ישב כל הכוח שנותר מהדיוויזיה בקלדוניה החדשה, לאחר שעבר לשם עם תום הקרב על איי גרין. בספטמבר הפך פירוק הדיוויזיה לרשמי והוא הושלם חודש לאחר מכן. בשלב זה נותר ברוקלף ללא כוח לפקד עליו ומצב רוחו היה ירוד. הוא קיווה לקבל תפקיד ראוי במסגרת הדיוויזיה השנייה, אולי אפילו להחליף את פרייברג. תקוותו נגוזה ותחת זאת הוא נשלח כמשקיף בקבוצת הארמיות ה-21 של הצבא הבריטי. בסוף 1945 הוא שוחרר מהצבא. שירותו בזירת האוקיינוס השקט זיכה אותו בכמה עיטורים, כולל עיטור לגיון ההצטיינות האמריקאי והתואר עמית מסדר האמבט שהוענקו לו.

שנותיו האחרונות

עם שחרורו מהשירות הצבאי, שב ברוקלף לקריירה המשפטית שלו. משרד עורכי הדין שלו סבל ממחסור בכוח אדם במהלך שנות המלחמה ושיקום המשרד גזל חלק ניכר מזמנו. ב-1953 הוא עבר לוולינגטון כדי לקבל את תפקיד נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד. בשנה שלאחר מכן הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת אוטגו. בנוסף, הוא מונה להיות חבר במועצה המלכותית והוענק לו תואר אביר מפקד של מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" על ידי המלכה אליזבת השנייה במהלך ביקורה בניו זילנד ב-1954. במהלך כהונתו כנשיא בית המשפט העליון, הוא הקים בית משפט קבוע לערעורים. לאחר פרישתו בינואר 1966 שב ברוקלף לאוקלנד, שם הוא הלך לעולמו ב-4 במרץ 1972 בגיל 77. הוא הניח אחריו שלושה ילדים. אשתו, מרי, שאותה הוא נשא לאישה ב-1921, מתה לפניו ב-1964.

בצוואתו הוריש ברוקלף סכום כסף לאוניברסיטת אוטגו לטובת ייסוד קרן מלגות לסטודנטים למשפטים. ב-2009 הקים בית הספר התיכון לבנים של פלמרסטון נורת', בית הספר בו הוא למד, תוכנית מנהיגות והישגים על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרולד ברוקלף בוויקישיתוף

• Crawford, J. A. B. (2000a). "Barrowclough, Harold Eric 1894–1972". In Orange, Claudia. Dictionary of New Zealand Biography. Volume 5. Auckland, New Zealand: Auckland University Press.
• "Harold Eric Barrowclough". Auckland War Memorial Museum Cenotaph Database.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24041847הרולד ברוקלף