הקהילה היהודית הספרדית ברומניה
הקהילה היהודית הספרדית ברומניה התחילה בהתיישבות היהודית בנסיכות ולאכיה (שמאוחר יותר התאחדה עם נסיכות מולדובה וייסדו יחד את רומניה) במחצית הראשונה של המאה ה-16. יהודים, גולי ספרד ופורטוגל, הגיעו לנסיכות ולאכיה מהאימפריה העות'מאנית, שקיבלה אותם לאחר הגירוש. היהודים הספרדים התיישבו בעיקר בדרום נסיכות ולאכיה ומעט במערבה, קרוב לגבולות מהם באו ובעיקר בבוקרשט.
מרבית היהודים הגיעו לוולאכיה מסרביה, מבולגריה ומטורקיה והשתלבותם התבססה גם על הקרבה הלשונית בין שפת הלדינו, המדוברת על ידם ובין הרומנית. תיעוד ראשון בכתובים של קיום קהילה יהודית ספרדית בבוקרשט נמצא בתשובה של הרב שמואל די מדינה מסלוניקי, מ-1550, המתייחס לנסיבות מותו של משרת יהודי. כל תשעת שמות היהודים המוזכרים בתשובה, הם שמות יהודים ספרדיים. שניים מהשמות מוזכרים גם בתשובה של יוסף קארו מ-1559, שגם היא עוסקת במותו הלא טבעי של יהודי בנסיכות ולאכיה.
הקהילות
בשנת 1730 שליט נסיכות ולאכיה, ניקולאה מברוקורדט, נתן ליועציו היהודים, דניאל דה פונסקה וצ'לבי מנטש באלי, סמכויות שאפשרו להם לייסד רשמית את הקהילה היהודית הספרדית. כבר באותה שנה ייסדו הספרדים תלמוד תורה שהפך בהמשך, ב-1868, לבית ספר לכל דבר. הקהילה ייסדה ב-1878 גם בית ספר לבנות[1]. ההיסטוריון היהודי יוליו באראש מציין את שנת 1790, בה הגיעו לבוקרשט מספר רב של משפחות יהודיות מטורקיה, אולם רק ב-1830 נוסדה קהילה ספרדית נפרדת בבוקרשט וב-1864 נחנך בית עלמין נפרד לעדה הספרדית[2].
ב-1934 התקיימו ברומניה 11 קהילות ספרדיות בעלות ארגון גג. הקהילות הספרדיות התקיימו בערים בוקרשט, קראיובה, פלוישט, טורנו סברין, טימישוארה, קורביה, קאלאפאט, בראילה, גאלאץ, טולצ'אה, קונסטנצה וג'יורג'יו. יוליו באראש הזכיר שגם בפוקשאן התקיימה בעבר קהילה ספרדית וכך סיפר משה גסטר גם על קהילה ספרדית באלבה יוליה.
בתי הכנסת
הרב אליעזר פאפו ודמשק אליעזר ארגנו מחדש, ב-1811, את חברה קדישא של הקהילה הספרדית בבוקרשט וקבעו לה תקנון חדש. אנשי חברה קדישא כינו עצמם בשם Hermanos (אחים). בני הקהילה החליפו הרבה מקומות תפילה עד שבשנים 1819 - 1820 בנו לעצמם את ההיכל הספרדי החדש, קהל גראנדה בבוקרשט ברחוב נגרו וודה מס' 12. בית כנסת גדול זה שופץ כמה פעמים, ב-1838, ב-1853, ב-1892 וב-1938. ב-1892 הובא מלייפציג עוגב גדול לניגון בבית הכנסת, בנוסף לשירת המקהלה המקומית.
בתוך הקהילה נוצרו מתחים בין השמרנים ובין המבקשים לחדש, לכן חלק מהקהילה הקים ב-1846 בית כנסת נוסף, ההיכל הספרדי הקטן, מכונה גם "קהל צ'יקו" וגם "קהל קדוש שלום", שנהרס והוקם מחדש במאי 1883. בעת מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט נבזז ההיכל הגדול, קהל גראנדה ונשרף ובני הקהילה נאלצו להיסתפק בהיכל הקטן. ב-1955 פורק המבנה של ההיכל הגדול.
רבני הקהילה
בתחילה, כשבני הקהילה היו מעטים, הם הסתמכו על רבנים מחוץ לרומניה, רבני סלוניקי וקהילות ספרדיות אחרות קרובות יחסית לרומניה. הקהילה ההיהודית הספרדית הגדולה ביותר ברומניה הייתה תמיד בבוקרשט וקהילה זו, לאחר שגדלה, שכרה לעצמה רב, שהיה מקובל גם על הקהילות הספרדיות האחרות ברומניה. היו תקופות בהן רב הקהילה הספרדית היה ממוצא אשכנזי.
| זמן | שם הרב |
| 1819 | אליעזר פאפו |
| 1828 עד 1837 | אברהם ונטורה |
| ? | משה יצחק אלמולי |
| 1872 | מרדכי אליהו ישראל |
| ? | יוסף בן סניור |
| 1878–1910 | חיים בז'רנו |
| 1911–1921 | יעקב נימירובר |
| 1921–1930 | לא היה רב בתקופה זו |
| 1931–1944 | שבתאי ג'אין |
| 1944–1966 | יעקב אלמולי אחרון רבני הקהילה |
בתי העלמין
על פי רישומים של יצחק באלי, שהיה מזכיר הקהילה היהודית הספרדית בבוקרשט, לקהילה היו תחילה שני בתי עלמין, האחד בכפר בודשט (Budeşti) והשני במקום בו יש כעת המפלים של גן צ'ישמיג'יו. בהמשך קנתה הקהילה קרקע ברחוב סבסטופול, שם היה בית העלמין היהודי סבסטופול בבוקרשט, שנסגר ב-1864. לאחר סגירת בית העלמין סבסטופול, הקהילה קנתה קרקע ופתחה את בית העלמין הספרדי של בוקרשט.
קישורים חיצוניים
- Evreii sefarzi (ברומנית)
- היסטוריה של הסובלנות הדתית ברומניה
מאת בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, מעמוד 78 דן ביהודים ספרדים ברומניה (ברומנית) - אתר הקהילה היהודית הספרדית ברומניה (באנגלית)
- אתר הקהילה היהודית של טורנו סברין (באנגלית)
- Bucureștiul sefard. O istorie de peste 500 de ani în 100 de imagini prezentată la Madrid (ברומנית) (בספרדית)
- היהודים הספרדים בחיי הכלכלה של רומאניה
הערות שוליים
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמוד 50
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמוד 49
- ^ Rabbis of the capital of Romania (Bucharest) (באנגלית)
