הסכם האוטונומיה העיראקי–כורדי (1970)
הסכם האוטונומיה העיראקית-כורדית משנת 1970 (או שיחות השלום העיראקיות-כורדיות או הסכם השלום מ-1970; בכורדית: Peymana Xweseriyê 1970) היה הסכם, שממשלת עיראק והכורדים הגיעו אליו ב-11 במרץ 1970,[1] לאחר המלחמה העיראקית-כורדית הראשונה, למען יצירת אזור אוטונומי, המורכב משלושת המחוזות הכורדיים-עיראקיים העיקריים ומחוזות סמוכים אחרים שיקבעו על פי מפקד אוכלוסין כבעלי רוב כורדי. התוכנית גם הצהירה על ייצוג הכורדים בגופים ממשלתיים, שייושם ארבע שנים לאחר חתימתו. [2] בשעתו היה ההסכם הניסיון הרציני ביותר לפתור את הסכסוך העיראקי-כורדי.
למרות חתימתה על ההסכם, החלה ממשלת עיראק בערביזציה של האזורים העשירים בנפט של כירכוכ וחנאקין.[3] בסופו של דבר, התוכנית נכשלה, והסכסוך פרץ בשנית ב-1974.
ההסכם
- השפה הכורדית תהיה, לצד השפה הערבית, השפה הרשמית באזורים בעלי רוב כורדי; ותהיה שפת ההוראה באותם אזורים ותלמד ברחבי עיראק כשפה שנייה.
- הכורדים ישתתפו באופן מלא בממשלה, כולל תפקידים בכירים ורגישים בקבינט ובצבא.
- החינוך והתרבות הכורדית יתחזקו.
- כל הפקידים באזורי הרוב הכורדי יהיו כורדים או לפחות דוברי כורדית.
- הכורדים יהיו חופשיים להקים ארגוני סטודנטים, נוער, נשים ומורים משלהם.
- יופרשו כספים לפיתוח כורדיסטן.
- גמלאות וסיוע יינתנו למשפחות של הרוגים ואחרים שנפגעו מעוני, אבטלה או מחוסר בית.
- כורדים וערבים יוחזרו למקום מגוריהם הקודם.
- הרפורמה האגררית תיושם.
- החוקה תתוקן כך שתקרא "העם העיראקי מורכב משני לאומים, הלאום הערבי והלאום הכורדי".
- תחנת השידור וכלי הנשק הכבדים יוחזרו לממשלה.
- כורדי יהיה אחד מסגני הנשיאים.
- חוק המחוזות (מחוזי) יתוקן באופן התואם למהות הצהרה זו.
- איחוד אזורים עם רוב כורדי כיחידה בשלטון עצמי.
- העם הכורדי ישתתף בסמכות המחוקקת באופן פרופורציונלי לאוכלוסייתו בעיראק. [4]
יישום
טאריק עזיז הצהיר לאחר מכן "היינו כנים כשהכרזנו על מניפסט ה-11 במרץ. זו לא הייתה תעמולה". מולה מוסטפא בארזאני ראה בזה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל חתם בכל זאת בגלל לחץ מהקהילות הכורדיות. [5]
תוך חודש מרגע החתימה יושמו רוב הכתבות, ועד דצמבר מולה מוסטפא בארזאני היה אופטימי לגבי אוטונומיה, אבל עד סוף השנה התברר שמפלגת הבעת' רק משחקת על הזמן, שכן היה ניסיון התנקשות בחיי בנו. מפקד האוכלוסין באזורים שנויים במחלוקת נדחה פעמיים, ועד 1973 קרס ההסכם,[6] והתגלגל לכדי מלחמה ב-1974.
הערות שוליים
- ^ Sever, Ayşegül (2020-11-23). "Beyond Vulnerability? Turkey and the 1970 Kurdish Autonomy Deal in Iraq". The International History Review. 43 (4): 870–886. doi:10.1080/07075332.2020.1840415. ISSN 0707-5332.
- ^ G.S. Harris, Ethnic Conflict and the Kurds, Annals of the American Academy of Political and Social Science, pp.118–120, 1977
- ^ "Introduction : GENOCIDE IN IRAQ: The Anfal Campaign Against the Kurds". Human Rights Watch. 1993. נבדק ב-2010-12-28.
- ^ Mcdowall, David. A Modern History of the Kurds. IB Tauris & Co., New York. 2004. Pages 327–328.
- ^ Mcdowall, 2004. Page 328.
- ^ McDowall, David (2003-10-24). Modern History of the Kurds (באנגלית). I.B.Tauris. pp. 329–332. ISBN 9780857714824.
