הסיכול הממוקד בשאמיל בסאייב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאמיל בסאייב

הסיכול הממוקד בשאמיל בסאייב היה מבצע של השירותים החשאיים הרוסיים להריגת אחד המנהיגים העיקריים של המחתרת הצ'צ'נית, שאמיל בסייב.

רקע כללי

היחידות המזוינות של שאמיל בסאייב היוו את עמוד השדרה של הכוחות המזוינים של הבדלנים הצ'צ'ניים בשנת 1994 – תחילת 1995. ב־9 במאי 1995 אמר בסאייב שהוא מתמקד בטרור ובפעילות חתרנית, מכיוון שרק באמצעות טקטיקות כאלה הם יכולים לאלץ את ההנהגה הרוסית להתיישב לשולחן המשא ומתן.[1]

כמה פיגועי טרור מהמהדהדים ביותר בהם היה מעורב שאמיל בסאייב היו:

  • ב־14–20 ביוני 1995, הוא ארגן והוביל פשיטה של פלוגת חמושים צ'צ'נים על העיירה בודיונובסק, מחוז סטברופול, וכתוצאה מכך נהרגו 130 אזרחים רוסים.[2]
  • באוגוסט - ספטמבר 1999, יחד עם חטאב, הוא הוביל את הגזרות המאוחדות של מפקדי השדה במהלך הפלישה של קבוצות מיליטנטיות לשטח דגסטן.
  • בסאייב, בהצהרה מיוחדת, קיבל אחריות על הפיגוע במרכז התיאטרון דוברובקה במוסקבה ב־23 באוקטובר 2002, שבו 129 אזרחים בני ערובה מתו.
  • בנוסף היה אחראי לפיצוץ משאית עם חומר נפץ ליד בית הממשלה בגרוזני ב-27 בדצמבר 2002, שהביא להרג 72 בני אדם.[3]
  • בסאייב קיבל אחריות על הפיצוץ ב-9 במאי 2004 באצטדיון דינמו בגרוזני, וכתוצאה ממנו נהרגו נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית אחמט קדירוב ויו"ר מועצת המדינה של צ'צ'ניה חוסיין איסאייב.[4]
  • בליל 22 ביוני 2004 ביצעו חמושים בראשות באסייב פשיטה על אינגושטיה, במהלכה נהרגו 97 אנשים.
  • התפוצצות של שני מטוסי נוסעים רוסיים ב-24 באוגוסט 2004 (89 הרוגים), לדברי בסאייב, אורגנו גם כן על ידו.
  • בסאייב לקח אחריות על הפיגוע בבית הספר מספר 1 בבסלן (צפון אוסטיה) בתאריכים 1–3 בספטמבר 2004, שהביא למותם של למעלה מ-300 איש מקרב בני הערובה (כולל 186 ילדים).[5]
  • לבסאייב הייתה אחריות גם על המתקפה על העיר נאלצ'יק (קברדינו-בלקריה) ב-13 באוקטובר 2005, וכתוצאה ממנה נהרגו, על פי נתונים רשמיים, 12 אזרחים ו-26 אנשי כוחות הביטחון.

לאחר האירועים בבודיונובסק, משרד התובע הכללי של רוסיה פתח בתיק פלילי נגד בסאייב והכניסה אותו לרשימת המבוקשים הפדרלית. הוא הואשם בסעיף 205, חלק 3 (טרור); סעיף 209, חלק 1 (שוד) וסעיף 317 (ניסיון התנקשות באנשי אכיפת החוק) של החוק הפלילי של הפדרציה הרוסית.[6] בסאייב נכלל גם ברשימות הטרוריסטים של האו"ם,[7] מחלקת החוץ האמריקנית[8] והאיחוד האירופי.[9]

ניסיונות לחסל את בסאייב

דיווחים על מותו של בסאייב, כמו במקרה של מנהיגים מיליטנטים רבים אחרים, הופיעו שוב ושוב (בפעם הראשונה בשנת 1995).

בפברואר 1995, במהלך הקרב על גרוזני במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, הוקף "גדוד אבחז" בפיקודו של שאמיל בסאייב בכוחותיו של הגנרל רוחלין מהצבא הרוסי. עם זאת, אף על פי שחלק משמעותי מ"גדוד אבחז" הושמד, בסאייב הצליח להימלט מהעיר.

מאוחר יותר, דיווחים על הריגתו הופיעו במאי 2000,[10] 3 בפברואר 2005[11], 13 באוקטובר 2005,[12] אך ללא ביסוס.

במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה, בתחילת פברואר 2000, פיקד בסאייב על נסיגת הכוחות העיקריים של החמושים מגרוזני. במקביל, הוא עצמו עלה על מוקש ופצע קשה את רגלו הימנית, שלימים נאלץ לקטוע אותה בתנאי שטח צבאיים.

במאי 2002 הודיע אל"ם אלוף גנאדי טרושב, מפקד המחוז הצבאי של צפון קווקז, על מותו של בסאייב. הוא הדגיש כי יהיה קשה למצוא עדויות ממשיות למותו. ”ירי ארטילרי הופעל על יחידתו של בסאייב. כתוצאה מכך שרדו רק 4 אנשים, אחד מהם, שעוכב על ידי הכוחות הפדרליים, אמר שבסאייב מת מפיצוץ פגז, ולא ניתן היה למצוא חלקים מגופתו”, אמר המפקד. הוא גם הדגיש כי לאחר הירי, בסאייב לא עלה לשידור וכי אפשר לסמוך על דבריו של השבוי.[13]

מיולי עד סוף אוגוסט 2003, עם אשתו מריאם ושני שומרים, הוא הסתתר בבית פרטי בעיר בקסן בקברדינו-בלקריה.[14] בסוף אוגוסט, השירותים החשאיים קיבלו מידע על מקום הימצאו של בסאייב, בליל 24 באוגוסט, כוחות מיוחדים של משרד הפנים ושירות הביטחון הפדרלי הקיפו את הבית וניסו לתקוף. אך בסאייב עם אשתו, אחד השומרים ואורח הצליחו לצאת מהכיתור בקרב (בסאייב עצמו נפצע ברגלו.[15]

ב־3 באפריל 2004, בסביבתו של הכפר עלי-יורט באינגושטיה, על הכביש, נורתה אש לעבר שתי מכוניות בהן נסע שאמיל בסאייב עם שומריו. מידע על כך הופיע בחודש מאי של אותה שנה. נמסר כי כתוצאה מההפגזה הוא נפצע קשה ומת כעבור כמה ימים ונקבר בחשאי בחלק ההררי של אזור וודנו בצ'צ'ניה.[13]

ב-4 בפברואר 2005, משרד הפנים הצ'צ'ני "לא פסל שאולי בסאייב מת". המידע נבדק על ידי הסניף הצ'צ'ני של שירות הביטחון הפדרלי ואז דיווחו כלי התקשורת באבחזיה על מותו. הם התייחסו לקרובי משפחתו של בסאייב שגרים באותה הרפובליקה. העיתונאים טענו שבסאייב מת בעימות עם מקורביו. קבוצה של חמושים מפלג אחר, שהורכבה בעיקר משכירי חרב ערבים, פתחה באש משום מה לעבר מנהיגם. העימות, כפי שכתבו כלי התקשורת של אבחזיה, התרחש באזור גודרמס.[11]

הפעם האחרונה בה דווח על מותו האפשרי של בסאייב הייתה באוקטובר 2005. אז דיווח העיתון צ'צ'נסקו אובשצ'סטבו, שהתייחס לנתונים ממקור במחלקת שירות הביטחון בקברדינו-בלקריה, כי "המחבל מספר 1" נהרג, אך מכיוון שהזיהוי הרשמי טרם בוצע, המידע נותר סגור עד לסיום המבצע. המקור אמר שעל פי החשד קבוצת חמושים בראשות בסאייב חוסלה כשניסתה לתפוס את שדה התעופה שלנאלצ'יק.[16]

ב־16 ביוני 2005 כינה רמזאן קדירוב את בסאייב אויבו האישי ואמר כי הוא ייענש על רצח הנשיא הראשון של הרפובליקה, אחמט קדירוב וצ'צ'נים רבים אחרים. הצהרה זו הגיעה יום לאחר שבסאייב קיבל אחריות לפיגוע הטרור ב-9 במאי 2004, בו נהרג אביו של רמזאן קדירוב, אחמט. "עכשיו אני יודע בדיוק ממי לבקש את דם אבי", אמר קדירוב. - "להשמיד את באסייב זו חובתי הקדושה כמוסלמי וכאזרח של הפדרציה הרוסית".[13].

בסתיו 2004 הכריז שירות הביטחון הפדרלי פרס של 300 מיליון רובל עבור מידע אודות בסאייב.[17]

הריגת בסאייב

תגובה ציבורית להריגת בסאייב

לאחר הריגת מסחאדוב השירותים המיוחדים הרוסיים היו נחושים להגיע לבסאייב. לפני השמדתו, חיסלו השירותים המיוחדים הרוסיים את עבדול-חלים סדולאייב, נשיא איצ'קריה.[18][19]

הפעם האחרונה שבה נראה שאמיל בסאייב היה בעיר טירניאוז (קברדינו-בלקריה) ב-8 ביוני 2006. נערך מבצע מיוחד להריגתו, אך רב-המחבלים הצליח להימלט. מוקדם יותר, ב-10 במרץ, נערך חיפוש אינטנסיבי אחר בסאייב בהרי צ'צ'ניה. רמזאן קדירוב אמר אז ששלושת אלפים אנשים שמכירים היטב את ההרים עוסקים בחיפושים. הוא גם לא פסל כי "בסאייב נעזר בנציגי השירותים המיוחדים של מדינות בודדות כדי להסתתר, אחרת הוא לא יכול היה, בשום פנים ואופן, להימלט מרשויות החוק למשך זמן כה רב".[13]

לטענת שירות הביטחון הרוסי, בסאייב חוסל בליל 10 ביולי 2006 באזור הכפר. אקאז'בו (מחוז נזראן באינגושטיה) כתוצאה מפיצוץ משאית קאמא"ז עם נשק ותחמושת עליה. לפי אחת הגרסאות, המשאית נועדה לפוצץ את בניין משרד הפנים של אינגושטיה. שעות ספורות לאחר גילוי ובדיקת משטרת אינגושטיה את מקום האירוע, מנהל שירות הביטחון הפדרלי ניקולאי פטרושב הודיע רשמית שבסאייב יחד עם חמושים אחרים נהרגו בפשיטה חשאית שתוזמנה כך שתתרחש סמוך לפסגת "G8".[20]

ב-10 ביולי 2006 דיווח ניקולאי פטרושב לנשיא ולדימיר פוטין על השמדת "המחבל מספר 1" הרוסי שאמיל בסאייב. לפי סוכנות הידיעות רוסבאלט, בנוסף לבסאייב, נהרגו עוד 12 חמושים כתוצאה של המבצע. משירות הביטחון נאמר, שיחד עם בסאייב, חוסלו איסא קושטוב, מפקד גזרת אינגושטיה של החזית הקווקזית ושלושה חמושים נוספים (טרחן גאניז'ב, מוסטפא טגירוב וסלמבק אומאדוב), כמו גם בעל האדמה, אליחן צצ'וייב.

בליל 10 ביולי 2006, התפוצצה משאית קאמא"ז באינגושטיה, שבפאתי הכפר אקאז'בו, ליד נזראן. בערב למחרת הוכרז רשמית כי שמיל בסאייב וכמה חמושים אחרים נהרגו יחד.[17] פיצוץ משאית התחמושת אירעה בסביבות שתיים לפנות בוקר. עוצמת הפיצוץ הייתה כה עוצמתית עד שקיר התמוטט בבית הסמוך לזירת האירוע וזכוכית נשברה בבתים רבים בכפר. על פי כמה דיווחים, ההספק הכולל של המטען וחומרי הנפץ שהופצצו יכול להיות עד מאה קילוגרמים בשווה ערך ל-TNT. קשה היה לזהות את הגופות. אך היחידה המיוחדת, שבדקה את האזור, ביצעה וידוא הריגה על גופות המחבלים. ארבעה שותפים למחבלים שישבו בשתי מכוניות VAZ-2114 ורכב VAZ-2109 מתו מהפיצוץ.

דובר האגף האינגושטי של שירות הביטחון, יורי מורביוב, מסר בהודעה לתקשורת שבין המזוהים היה טרחן גאניז'ב, שהיה מעוזריו של דוקו אומרוב. "גאניז'ב היה המתאם בין קבוצות החמושים באינגושטיה", אמר. "הוא השתתף בהתקפה על הרפובליקה ביוני 2004 ובחטיפת חותנו של נשיא אינגושטיה מוראט זיאזיקוב מגומד צ'קחייב." המיליטנט השני שזוהה התגלה כמישהו בשם איסא קושטוב, החשוד בביצוע פשעי שוד, חטיפה, סחר בנשק בלתי חוקי, לקיחת בני ערובה וסחיטה ובשנת 2003 הוכנס לרשימת המבוקשים הפדרלית. "קושטוב היה גם עוזרו של מנהיג התנועה דוקו אומארוב", ציין דובר שירות הביטחון. - "הוא עסק ברכישה, אחסון והפצה של כלי נשק, תחמושת ופצצות."[21]

לדברי יורי מוראביוב, גופותיו של באסייב לא נמצאו בין ארבע הגופות שניתן היה לזהות של החמושים ששרדו - "הכל בער במקום, אפילו מתכת. באופן טבעי, גם מהגופות לא נותר דבר." אבל לאנשי שירות הביטחון יש נתונים מהימנים שקבוצה זו כללה במדויק את "טרוריסט 1".[21] ניתן היה לזהות סופית את גופתו של בסאייב רק כעבור חצי שנה, לאחר בדיקה גנטית מולקולרית.[22]

הבדלנים הצ'צ'נים אישרו את מותו של שמיל בסאייב. באתר המיליטנטים הופיעה הודעה בה אמר אבו עומר, נציג הוועד הצבאי, כי "שמיל ואחינו האחרים הפכו לשהידים על פי רצון אללה." במקביל טוענים הבדלנים כי "לא היה מבצע מיוחד": בסאייב "מת כתוצאה מפיצוץ ספונטני מקרי של משאית עם חומר נפץ". הודעה זו אישרה גם את מותם של שלושה מיליטנטים נוספים.[18]

פרטי המבצע

כל פרטי המבצע המיוחד ומבצעיו עדיין נשמרו בסוד. המהלך הכללי של המבצע משוחזר על פי מקורות שונים על בסיס הצהרות רשמיות מעטות של נציגי השירותים המיוחדים הרוסיים ועדי ראייה.

בהצהרות הראשונות של שירות הביטחון באינגושטיה נאמר שהתפוצצות המשאית הייתה מקרית. על פי נתוני משרד הפנים של אינגושטיה, בסאייב התכוון לפוצץ את בניין משרד הפנים של אינגושטיה. כפי שנמסר לאיזווסטיה ממשטרת נזראן, כוחות מיוחדים חסמו את המשאית ושתי מכוניות בפאתי הכפר אקאז'בו, שלאחריו אירע פיצוץ. מנהל פ.ס.ב. ניקולאי פטרושב, במהלך ההודעה הרשמית על הריגת בסאייב, לא אמר דבר על פרטי המבצע וציין רק שהתנהלותו "התאפשרה בשל העובדה שנוצר בסיס הכנה מבצעית, בעיקר במדינות בהן הורכב אמצעי לחימה, שהועבר מאוחר יותר למיליטנטים ברוסיה." לאחר הריגתו של בסאייב, הופיעו כמה גרסאות לאירוע בתקשורת. מקורות הקשורים לבדלנים הצ'צ'נים נוטים לטעון שהנפץ טופל בחוסר זהירות. בשנת 2011 שודר בערוץ הראשון הסרט התיעודי "תוכנית קווקז-2: גרורות", שכלל הקלטת שמע של דוקו אומרוב, ובו הצהיר כי בסאייב פוצץ על ידי שירותים ביון גרוזיניים או רוסים.[23] הערוצים הממלכתיים הודיעו כי בסאייב, כמו ג'וחר דודייב, זוהה על ידי אות מהטלפון הנייד שלו והושמד בנעילת טילים ממוקדת.[24]

עם זאת, בשנת 2010 פורסמו תמונות שצולמו על ידי קציני שירות הביטחון הפדרלי במהלך מבצע מיוחד להריגת שמיל בסייב. משאית הקאמא"ז עם לוחיות רישוי אוסטיות נועדה כביכול על ידי חמושים לבצע פיגוע מחוץ לאינגושטיה, כמו תפיסת בית חולים בבודיונובסק או משבר בני הערובה בבסלאן. במטמני המשאית היו 296 רקטות, 19 משגרי רימונים, 16 רובי סער, 2 מקלעים, כ-200 מוקשים, 143 ק"ג חומר נפץ, 93,000 מחסניות תחמושת וכלי נשק אחרים. אם לשפוט על פי הצילומים, חלק מכלי הנשק של בסאייב הגיע מחוץ למדינה - ניתן להבחין בסמל חיל האוויר הסעודי על גבי חבילות הרקטות.

על פי דיווחי כתב העת Itogi, העיתונאי גריגורי סאנין טען שהצליח לראיין סוכן אנונימי שהיה אחד המשתתפים במבצע[25]:

"- הכל דווח למנהל (ראש השירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, באותה תקופה ניקולאי פטרושב.) וכמעט כל השירותים השתתפו - שירות הביטחון הפדרלי, שירות ביון החוץ, מינהל המודיעין הצבאי ואפילו משרד הפנים בשלב מסוים. באמצעות הסוכנים "הוטען" בסאייב במידע על כך שאחים מאמינים מאיראן מוכנים לשלוח לו משלוח גדול של כלי נשק. אלה היו בעיקר מוקשים, משגרים תוצרת בית ונשק קל, כולל משגר הרימונים AGS-17. מאיראן הועברו כלי הנשק לטורקיה, שם כבר חיכו אנשיו של בסאייב לחבילה. כלי הנשק מטורקיה הגיעו לגאורגיה ורק אז לאינגושטיה. משלוח כלי הנשק נכנס לשטחה של אינגושטיה במשאית קאמא"ז עם לוחיות רישוי אוסטיות."

על פי האתר "עין הפלנטה", בסאייב ועוזריו הורדמו בעזרת כדורי שינה במלונית דרכים. ידוע כי בין 26 האנשים שפוטין העניק בקרמלין עיטורים על הריגתו של בסאייב, היו שתי נשים. אולי הם עבדו כמלצריות במלונית, בזמן שהגישו אוכל או שתייה לנהג. הם יכלו לערבב כדורי שינה ובמינון זה, שעל פי השפעתו לא יעורר חשד בקרב המחבלים ויאפשר להם לחטוף את המשאית למשך מספר שעות. קרוב לוודאי שהיה גם רכב דומה, שלכל מקרה עמד כל הזמן מתחת לחלונות.[24] עם זאת, לדברי עיתונאי Itogi, גריגורי סאנין,"... למעשה, הכל היה הרבה יותר פשוט - הנהג, שאגב, קיבל חמשת אלפים דולר עבור העברת המשאית מאוסטיה לאינגושטיה, פשוט נשלח לישון והמכונית הוסעה להאנגר גדול. זה קרה באחד מכפרי הגבול הקטנים באינגושטיה."[26]

במהלך שנתם של המחבלים נחטפה משאית עם לוחית רישוי B319EU, אזור 15 (צפון אוסטיה) על ידי סוכני שירות הביטחון. המטמונים, בהם הסתירו החמושים נשק, נפתחו, המטען נשלף, נרשם וצולם. העובדה שהתמונות שפורסמו לא צולמו על ידי חמושים מעידות גם על מלאי מפורט של תוכן המשאית, המציין את המספרים הסידוריים של הנשק הקל. לאחר מכן הוחזר הנשק למשאית והקאמא"ז חומשה במטען חבלה. לאחר שהחמושים התעוררו והמשיכו בדרכם, בפאתי הכפר מטען החבלה הופעל.[17] לדברי סאנין, היה צורך במלאי מפורט של כלי הנשק לצורך דיווח לרשויות: "אנחנו, כמו כל השירותים החשאיים, משרד נייר. המשמעות היא כי היה צריך לרשום את כל כלי הנשק, להכניס לפרוטוקול, מכיוון שכספי המדינה שולמו עבורם - כ-300 אלף דולר! אם מסיבה כלשהי האקדח ייפול לידי החמושים, כל המעורבים בתכנון המבצע יעמדו למשפט."[26]

לדברי ראש שירות הביטחון הפדרלי, המבצע להריגת בסאייב "התאפשר בשל העובדה שנוצר בסיס הכנה מבצעית, בעיקר באותן מדינות בהן הורכב כלי נשק, שנשלחו לאחר מכן למיליטנטים ברוסיה."[18]

תגובות

פוטין: "זהו תגמול ראוי לשודדים לילדינו בבסלן בבודנובסק על כל פיגועי הטרור שביצעו".
קדירוב: "בסאייב מעולם לא היה מוסלמי או מאמין. זה היה תן והוא מת כמו תן וגופתו נאספה בחתיכות"
בוש: "אם הוא באמת האדם שלקח אחריות על לקיחת והריגת בני ערובה בבסלן, אז מגיע לו."
ואסילייב: "השמדת באסייב היא דוגמה חיה לעובדה שיש להעניש את הטרור בשיטות העומדות לרשות המדינה."

בנאום ברכה לקציני המודיעין אמר פוטין: "זהו תגמול ראוי עבור השודדים של ילדינו בבסלן, בבודניובסק, על כל פיגועי הטרור שביצעו במוסקבה, באזורים אחרים ברוסיה, כולל אינגושטיה והרפובליקה הצ'צ'נית." נשיא הפדרציה הרוסית הדגיש גם: "אנו מודעים היטב לכך שאיום הטרור עדיין גדול מאוד ואין להחליש את תשומת הלב מאזור זה, יש צורך לחזק ולהגביר את יעילות הפעילות באזור זה." הוא הורה לראש הפ.ס.ב. להכין הצעה להציע להעניק פרסים לאותם קציני מודיעין שהכינו וביצעו את המבצע. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין העניק באופן אישי פרסים ל-26 משתתפים במבצע המיוחד להריגת בסאייב בקרמלין, כולל שתי נשים.[27]

"בסאייב מעולם לא היה מוסלמי או מאמין... הוא היה תן, והוא מת כמו תן, וגופתו נאספה לחתיכות." - אמר רמזאן קדירוב. "אף אחד אחר לא עלה בדעתו לומר שהוא ארגן וביצע פיגוע נגד הנשיא קדירוב. ראיתי זאת כחובתי המקודשת לנקום בבסאייב על מות אבי, ושמחה רבה ממלאת אותי על הריגתו ואין בי תחושות חרטה על כך שהמפלצת הזו לא הלכה לעולם הבא בעזרתי." אמר קדירוב וציין שחלם "לחנוק אותו במו ידיו".[28]

נציג הבדלנים הצ'צ'נים בלונדון, אחמד זקאייב, בראיון לתחנת הרדיו הד מוסקבה, אמר: "... אם בסאייב יחוסל, זה לא ישפיע על המצב בצ'צ'ניה ובצפון הקווקז בכלל. הזכות לסיים ולהתחיל מלחמות נשארה תמיד אצל רוסיה, ועכשיו שום דבר לא השתנה. לא מותו של בסאייב ולא מותם של מסחאדוב, דודאייב, סעדולאייב וצ'צ'נים אחרים ורוסים שמתים לשווא בטבח חסר טעם זה יכולים לפתור את הבעיה הזו."[28]

נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית עלי אלחנוב הגיב על הריגת בסאייב באומרו: "אני מאמין שהיום יכול להיחשב למועד הסופי ההגיוני של המאבק הקשה ביותר נגד קבוצות חמושות בלתי חוקיות, שבוצע על ידי השירותים החשאיים, הכוחות הפדרליים ורשויות החוק.

ראש ממשלת רוסיה לשעבר ומנהל שירות הביטחון סרגיי סטפשין הגיב ש"בשבילי בסאייב, אפשר לומר, היה אויב מר. מה שהוא עשה בבודניובסק היה מכה חזקה למדינה. הריגת בסאייב הוא נקודת מפנה מהותית במאבק בטרור בכלל".

ראש ועדת הביטחון של הדומה הממלכתית ולדימיר ואסילייב אמר ש"הריגת בסאייב היא דוגמה חיה לעובדה שיש להעניש את הטרור בשיטות העומדות לרשות המדינה."

יושב ראש מועצת הפדרציה סרגיי מירונוב הצהיר כי "אני מברך את השירותים החשאיים שלנו על ההצלחה הזו. בסאייב נתפס כמעין דגל על ידי מחבלים וקבוצות טרור שונות, ורוצח הילדים הזה ספג עונש ראוי והוגן."[28]

דוברת האיחוד האירופי כריסטינה גלאך: "האיחוד האירופי מברך על הריגתו של מנהיג הקיצונים הצ'צ'נים שמיל בסאייב. שמיל בסאייב אחראי לפשעים איומים. כעת אנו מצפים לראות התקדמות בהתפתחותה השלווה של צ'צ'ניה."[29]

יו"ר הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה קרל דה גוך: "בסאייב היה הטרוריסט הגרוע ביותר. הוא אחראי לפיגועי הטרור המדממים ביותר, בפרט, לתפיסת בית ספר בבסלן בשנת 2004, שהרג מאות ילדים. הריגתו הפכה למעשה הוגן וטוב".[29]

נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש הגיב כי "אם הוא באמת מי שלקח אחריות על לקיחת והריגת בני ערובה בבסלן, אז מגיע לו."[29]

בתרבות הפופולרית

המבצע להריגת שאמיל בסאייב היה הבסיס לסרט העלילתי "פקודת חיסול" בהפקת מוספילם ובכיכובו של איגור פטרנקו.

הערות שוליים

  1. ^ "Хроника вооружённого конфликта. 1995. май". Мемориал. אורכב מ-המקור ב-2012-09-05. נבדק ב-2020-11-12.
  2. ^ "Хроника вооружённого конфликта. 1995. июнь". Мемориал. אורכב מ-המקור ב-2016-12-15. נבדק ב-2015-06-22.
  3. ^ "Кадыровская администрация уничтожена бригадой «Риядус Салихьийн»".
  4. ^ "Басаев выступил с заявлением в связи со смертью Кадырова". «Кавказ-центр».
  5. ^ "Абдаллах Шамиль: «Операция Норд-Вест в Беслане…» (17 сентября 2004)". «Кавказ-центр».
  6. ^ Лариса Кислинская. "ШАМИЛЬ БАСАЕВ И "АБХАЗСКИЙ БАТАЛЬОН"".
  7. ^ "Consolidated List of Individuals and Entities pursuant to resolution 1267".
  8. ^ "U.S. Designates Chechen Rebel Leader as Terrorist". אורכב מ-המקור ב-2004-02-01.
  9. ^ "Директива Комиссии Европейских сообществ № 1607/2003".
  10. ^ "Басаев". Лентапедия.
  11. ^ 11.0 11.1 "Абхазия подтверждает, что Басаев убит". Утро.ру.
  12. ^ "«Чеченское общество»: В Нальчике убит Басаев". Росбалт. אורכב מ-המקור ב-2007-10-14. נבדק ב-2015-06-22.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 "Басаева «мочили», «мочили» и наконец «замочили»". Obkom.com общественный комитет новостей и информации.
  14. ^ "Обвиняемый в терроризме приютил Басаева с женой и охраной".
  15. ^ "Шамиль Басаев в Кабардино-Балкарии". «Кавказ-центр».
  16. ^ "В Нальчике убит Басаев". Росбалт. אורכב מ-המקור ב-2007-10-14. נבדק ב-2015-06-22.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 "Подробности ликвидации Басаева". 2010-08-29. אורכב מ-המקור ב-2015-07-17.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 "Патрушев доложил Путину: Шамиль Басаев уничтожен".
  19. ^ Автомобиль «ВАЗ», сопровождавший взорванный «КамАЗ». Уничтоженный автомобиль «ВАЗ»
  20. ^ Гриценко Татьяна. "Ловушка для врага". «Время новостей».
  21. ^ 21.0 21.1 Хамзат Читигов. "От Басаева не осталось даже пепла". memo.ru. אורכב מ-המקור ב-2011-08-01. נבדק ב-2020-11-12.
  22. ^ Куликов Владислав. "Эксперты опознали тело Шамиля Басаева". «רוסיסקאיה גאזטה».
  23. ^ "«План "Кавказ-2": Метастазы»".
  24. ^ 24.0 24.1 "Подробности ликвидации Басаева". 2010-08-29. אורכב מ-המקור ב-2015-07-17.
  25. ^ Григорий Санин (2011-07-11). "Охота на Безногого". Итоги. אורכב מ-המקור ב-2012-01-29. נבדק ב-2020-11-12.
  26. ^ 26.0 26.1 Григорий Санин (2011-07-11). "Охота на Безногого". Итоги. אורכב מ-המקור ב-2012-01-29. נבדק ב-2020-11-12.
  27. ^ "Подробности ликвидации Басаева". (הקישור אינו פעיל, 9 במאי 2021). 29 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 "Патрушев доложил Путину: Шамиль Басаев уничтожен".
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 "Евросоюз, ОБСЕ и Джордж Буш приветствовали ликвидацию «террориста наихудшего сорта»". איזבסטיה. 11 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הסיכול_הממוקד_בשאמיל_בסאייב&oldid=2078937"