הנציב העליון

הנְציב העליון לפלשׂתינה (א"י)
High Commissioner of Palestine
	ארמון הנְציב בירושלים. התמונה צולמה בין השנים 1929‏-1933
דרכי מינוי	שר המושבות הבריטי
תחום שיפוט	המנדט הבריטי
כפוף	שר המושבות הבריטי
מושב המשרה	ארמון הנציב,ירושלים
ייסוד המשרה	30 בינואר 1920
איוש ראשון	הרברט סמואל
איוש אחרון	אלן קנינגהם
תאריך ביטול המשרה	14 במאי 1948

ערך זה עוסק בנציג ממשלת המנדט הבריטי בא"י. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הנציב העליון (פירושונים).

הנְציב העליון לפלשׂתינה (א"י) (באנגלית: High Commissioner of Palestine) הוא תואר שניתן, בין היתר, לממונה שמינה שר המושבות מטעם ממשלת בריטניה כדי להיות האחראי בפועל על ממשלת המנדט הבריטי (1920–1948) על ארץ ישראל.

תפקיד וסמכויות

ביולי 1920 קיבל הממשל האזרחי הבריטי את סמכויות השלטון הצבאי בארץ ישראל. ראש ממשל המנדט נקרא הנְציב העליון. סגנו וממלא מקומו של הנְציב העליון כונה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. מעשית היה כפוף למשרד המושבות הבריטי (Secretary of State for the Colonies) ולשר המושבות כנציגו של המלך ולפרלמנט הבריטי. הנציב העליון מונה בידי שר המושבות. סמכות הנציב העליון כללה הוצאת צווים, פקודות ותקנות שנועדו להסדיר את השלטון ואת חיי האזרחים. על אף הסמכויות הביצועיות התפקיד היה בעיקר ייצוגי, ונועד לשמש חותמת גומי ומנחה לכוחות הצבא והמשטרה שישבו בארץ ^[^{דרוש מקור]}. כלומר תפקידו העיקרי של הנציב היה בעיקר להיות איש הקשר מול הממשל בלונדון. את רוב ענייני הניהול השותף של הממשל הבריטי היה מופקד על סגניו ועל מושלי המחוזות.

משכן

הנְציבים שמונו שוכנו תחילה בבניין אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים. לאחר רעידת האדמה שהתחוללה בארץ ישראל בשנת 1927 עברו הנציבים העליונים להתגורר בבית מחניים שברחוב הנביאים. בסופו של דבר, בראשית שנות השלושים, התמקמו הנציבים העליונים בארמון הנציב בירושלים.

הנציבים

בתקופה זו משלו בארץ שבעה נציבים (וממלא מקום אחד), ואלו הם:

מניין	שם	תקופת הכהונה	הערות
1	הרברט סמואל	1920–1925	היהודי הראשון (שאיננו מומר כבנג'מין דיזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. מינויו כנציב העליון הראשון בארץ ישראל התקבל ביישוב בהתלהבות וניתן לו הכינוי "הראשון ביהודה". הרברט סמואל הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית וקבע את מושבו במתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, אך דווקא בשל היותו יהודי השתדל להיות נייטרלי בסכסוך הישראלי-ערבי בארץ ישראל וגרם לאכזבה ביישוב. הוא מינה כמופתי את חאג' אמין אל-חוסייני. במאורעות תרפ"א הורה על הפסקה זמנית של העלייה. העובדה כי בימיו כנְציב הופרד עבר הירדן מתחום ארץ ישראל המנדטורית חיזקה תחושת אכזבה זו ביישוב.
2	הרברט פלומר	1925–1928	איש צבא בריטי בדרגת פילדמרשל. שירת כנציב עליון בתקופה של שקט יחסי ששרר בארץ לאחר מאורעות תרפ"א ולפני מאורעות תרפ"ט. תרומתו לשמירת שקט זה הייתה ניכרת. יחסו ליישוב היה הוגן. בתקופתו הכיר השלטון המנדטורי בכנסת ישראל. בימי המשבר הכלכלי של שנת 1927 העניק תמיכה כלכלית ליישוב. הקפיד לשמור על נייטרליות ביחסו ליהודים ולערבים.
מ"מ	הארי לוק	יולי 1928 - דצמבר 1928	היה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ולאחר מכן ממלא מקום הנציב העליון בימי מאורעות תרפ"ט. נחשב בעיני היישוב היהודי לעוין בגישתו כלפיו, וכמי שנוטה לטובת הצד הערבי. תמך בפעולות הערבים ואף האשים את היהודים שהתקיפו ראשונים. הורה על סגירת העיתונות העברית והפסקת קשרי הטלפון לחו"ל. היה ממוצא יהודי אך הסתיר זאת.
3	ג'ון צ'נסלור	1928–1931	אריסטוקרט וקצין שעבר לשירות הקולוניאלי הבריטי ולאחר 17 שנות שירות, התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. יחסו היה אוהד לערבים. בימי כהונתו התחוללו מאורעות תרפ"ט העקובים מדם.
4	ארתור ווקופ	1931–1938	הנציב העליון האוהד ביותר של היישוב והתנועה הציונית. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית שהביאה להתפתחות כלכלית וחברתית רבה ביישוב. ווקופ עודד את העלייה והיה מקובל על הנהגת היישוב, עמה קשר קשרים. במהלך כהונתו בשנת 1936 החלו מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כנגד השלטון הבריטי והוא נקט נגדו בצעדים נמרצים.
5	הרולד מקמייקל	1938–1944	הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות באפריקה, מהן עשר שנים בסודאן והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר במזרח התיכון. לא נעתר לבקשת חנינה על חייו של ראשון עולי הגרדום שלמה בן-יוסף ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר). סירב להתיר את כניסתה של אוניית המעפילים סטרומה לארץ והיא נאלצה לחזור לים השחור, שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו פליטי חרב משואת יהודי רומניה. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו, אך הוא ניצל. לימים התגלה בארכיונים, להפתעת ההיסטוריונים, שבתקופתו המאוחרת כנציב, הוא תמך בהקמת מדינה יהודית במישור החוף והעמקים הצפוניים של הארץ.^[1]
6	ג'ון ורקר (לורד גורט)	1944–1945	לורד גורט היה גנרל בריטי שפיקד על חיל המשלוח הבריטי בצרפת בראשית מלחמת העולם השנייה. פיקד על הפינוי מדנקרק. בשנת 1943 הוענקה לו דרגת פילדמרשל. בשנת 1944 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. שימש בתפקיד כשנה. לא הותיר רושם של ממש בתפקידו, אותו עזב בשל מצב בריאותו הלקוי.
7	אלן קנינגהם	21 בנובמבר 1945 – 14 במאי 1948	הנציב העליון האחרון. גנרל בריטי שזכה לתהילה על שחרור אתיופיה מידי האיטלקים, אך מאידך היה ביחסים מורכבים עם מפקד הצבא מונטגומרי, בשל צעדים שנויים במחלוקת שנקט במהלך הקרבות בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. יש שיאמרו שהדברים השפיעו על התנהלותו בארץ. עלה בגורלו להיות הנציב העליון האחרון בקץ שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. החלטתו שלא להענות לדרישת הצבא הבריטי לפנות את ירושלים בחודשי המנדט האחרונים הייתה מכרעת לגבי גורל העיר ומנעה השתלטות ערבית על העיר לפני הכרזת מדינת ישראל.

לקריאה נוספת

משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, תקופת המנדט הבריטי, חלק שלישי, ירושלים: הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מוסד ביאליק, תשס"ח-2008.