המשבר החוקתי ברוסיה
המשבר החוקתי ברוסיה היה משבר חוקתי ופוליטי שהתרחש ברוסיה במהלך שנת 1993 והסתיים בפיזור הפרלמנט הרוסי. המשבר היווה עימות בין הנשיא בוריס ילצין ותומכיו לבין יושב ראש הפרלמנט רוסלן חסבולטוב. הוא הסתיים בעימות מזוין במהלכו נהרגו 187 בני אדם, רובם אזרחים, ונפצעו 437. לאחר מעצר ראשי הפרלמנט הכריז ילצין על ביצוע שינויים משמעותיים בסדרי השלטון ובסוף 1993 נערכה הצבעה לאישור החוקה החדשה ובחירות לדומה.
רקע
הסיבות לעימות היו השקפות שונות לגבי השינויים הנדרשים בחוקה וקצב הרפורמות. הנשיא ותומכיו דגלו בחיזוק השלטון הנשיאותי ובקצב מואץ של הרפורמות בתחום הכלכלה. ראשי הפרלמנט ותומכיו היו בעד השארת "ועידת נציגי העם" כגוף שלטוני עליון ובעד קצב איטי של הרפורמות הכלכליות. עימות זה התרחש על רקע משבר כלכלי עמוק ברוסיה כאשר תוך מספר שנים היקף התוצר הלאומי הגולמי ירד בעשרות אחוזים ורמת החיים של אזרחי המדינה ירדה בהתאם.
שלושת אנשי המפתח בעימות (בוריס ילצין, אלכסנדר רוצקוי ורוסלן חסבולטוב) היו רק שנתיים לפני כן בין ראשי המתנגדים לניסיון הפיכה שלטונית במהלך הפוטש של אוגוסט.
במהלך העימות הנשיא בוריס ילצין ביצע פעולות שלא בהתאם לחוקה שהייתה בתוקף. אלכסנדר קורז'קוב שהיה בין עוזריו הקרובים של ילצין, ציין בזיכרונותיו שהפרלמנט עצמו ביצע מספר פעולות בניגוד לחוקה ולא היה אפשר להמשיך ולקיים איתו דיאלוג סביר.
האירועים המרכזיים
- 1 בדצמבר 1992 - במוסקבה החל הכינוס ה-7 של "ועידת נציגי העם". במהלך כל הכינוס נשמעה ביקורת על פעילות הממשלה בראשות יגור גיידר. הכינוס נמשך עד ל-14 בדצמבר.
- 9 בדצמבר - מועמדותו של יגור גיידר לראש הממשלה החדש נפסלה.
- 10 בדצמבר - בוריס ילצין בנאומו בכינוס מתח ביקורת על פעילות נציגי העם, הציע לקיים משאל עם ובסוף הנאום קרא לתומכיו לעזוב את האולם.
- 11 בדצמבר - שיחות פיוס בין בוריס ילצין לבין רוסלן חסבולטוב.
- 12 בדצמבר - הכינוס מאשר הצעה לפתרון המשבר החוקתי.
- 14 בדצמבר - בעקבות הצבעה רב שלבית לתפקיד ראש הממשלה נבחר ויקטור צ'רנומירדין.
- 12 במרץ 1993 - תחילת ישיבות של הכינוס ה-8 של "ועידת נציגי העם". באותו יום בוריס ילצין פרסם צו שלמעשה ביטל את רוב ההחלטות של הכינוס ה-7.
- 20 במרץ - הנשיא ילצין בהודעתו הטלוויזיונית הודיע על הפסקת פעילות החוקה וכינון "סדר שלטוני חדש".
- 23 במרץ - בית המשפט לחוקה, עוד לפני פרסום הצו הנשיאותי בנושא, הכריז שפעולות הנשיא אינן חוקיות.
- 26 במרץ - תחילת הישיבות של כינוס ה-9 של ועידת נציגי העם (כינוס חירום). במהלך הכינוס הועלה לסדר יום ביטול כהונת ילצין כנשיא. הנושא לא עבר בהצבעה. הוחלט לקיים ב-25 באפריל משאל עם בנושא מדיניות הנשיא.
- 25 באפריל - קיום משאל עם בו הועלו 4 שאלות:
- האם אתה תומך בנשיא בוריס ילצין? 58.7% ענו בחיוב
- האם אתה תומך במדיניות הנשיא בתחום הכלכלי והחברתי? 53% ענו בחיוב
- האם אתה תומך בקיום בחירות לנשיא? 49.5% ענו בחיוב
- האם אתה תומך בקיום בחירות לפרלמנט? 67.2% ענו בחיוב
- בהצבעה השתתפו 64% מבעלי זכות הצבעה. בהתאם לחוקה, נושאים 3 ו-4 נדחו כי נתמכו בפחות מ-50% מבעלי זכות בחירה. נושאים 1 ו-2 שלא דרשו רוב של בעלי זכות הבחירה אושרו.
- 30 באפריל - בעיתון איזבסטיה פורסמה הצעת הנשיא לחוקה החדשה. ביוני החלה לעבוד ועדה להכנת החוקה לאישור.
- 1 בספטמבר - הנשיא בוריס ילצין פיטר את סגן הנשיא אלכסנדר רוצקוי. ב-3 בספטמבר הנושא הועבר לבדיקת בית המשפט לחוקה ועד לקבלת החלטה בנושא, הפיטורים הוקפאו.
- 21 בספטמבר - הנשיא ילצין פרסם צו מס' 1400 על רפורמה חוקתית, פיזור הפרלמנט ובחירות חדשות בדצמבר 1993.
- 22 בספטמבר על בסיס סעיפי 121.6 ו-121.11 בחוקה שהייתה אז בתוקף, הפרלמנט מפטר את הנשיא ומכריז על אלכסנדר רוצקוי כנשיא רוסיה.
- 23 בספטמבר - בוריס ילצין הכריז על בחירות לנשיא. בהתאם לחוקה שהייתה בתוקף אז, הכרזה זו הייתה לא חוקתית ובוטלה בהמשך.
- 27 בספטמבר - בוריס ילצין הכריז שעד לקיום בחירות חדשות לנשיא ולפרלמנט הוא לא מוכן לשום פשרות בנושא.
- 3 - 4 באוקטובר - עימות מזוין במוסקבה במהלכו יחידות צבא שתומכות בילצין כבשו את בניין הפרלמנט.
- 7 באוקטובר - בוריס ילצין פרסם מספר צווים על שינוי סדרי השלטון במדינה.
- 10 בנובמבר - פרסום הצעת חוקה חדשה.
- 12 בדצמבר - בחירות לדומה ואישור החוקה החדשה.
תיאור אירועי סוף ספטמבר/תחילת אוקטובר
בעקבות פרסום צו של בוריס ילצין על פיזור הפרלמנט ב-21 בספטמבר ופרסום החלטת הפרלמנט על מינוי אלכסנדר רוצקוי לנשיא ב-22 בספטמבר המשבר שהחל לפני כשנה קיבל תאוצה והחלה הסלמה.
בבוקר 22 בספטמבר אלכסנדר רוצקוי מינה שר פנים ושר ביטחון חדשים. לקראת השעה 10 בבוקר ליד בניין הפרלמנט התאספו כ-1500 אנשים ומספר המפגינים גדל במהלך היום. יורי לוז'קוב קיים ישיבת חירום של העירייה והביע תמיכה בלתי מסויגת בנשיא ילצין. ויקטור צ'רנומירדין (שכיהן כראש הממשלה) קיים ישיבה עם ראשי יחידות מנהליות ודרש מהם לתמוך בפעולות של ילצין. כמו כן, הוא פעל לניתוק בניין הפרלמנט מקשר טלפוני.
ב-23 בספטמבר הפרקליטות הודיעה שהיא רואה באירועים משבר פוליטי ואינה מתכוונת לקיים החלטת הפרלמנט על תחילת חקירה פלילית נגד ילצין. בהמשך צומצמה אספקת החשמל לבניין הפרלמנט. תומכי רוצקוי ניסו לכבוש את בניין המטה הצבאי, אך לאחר עימות מזוין עם שומרי הבניין נסוגו.
בבוקר 24 בספטמבר סגן שר ההגנה הודיע לתומכי הפרלמנט שהם צריכים לפנות את הבניין תוך 24 שעות. במידה וזה לא יתרחש, כוחות צבא יחלו בכיבוש בניין הפרלמנט. הגישה לבניין נחסמה והוא הוקף במכוניות תחזוקה ומחסומי צבא. בערב הופסקה כליל אספקת החשמל והחום לבניין. כוחות צבא קיבלו הוראה לתת אפשרות לצאת לכול האנשים שהיו בבניין אך לא לתת לאנשים מבחוץ להיכנס לבניין. בשלב זה ראש המפלגה הקומוניסטית גנאדי זיוגאנוב עזב את הבניין בטענה שהוא "הולך לאסוף את הכוחות הפועלים להגנה על הפרלמנט". לאחר סיום האירועים הוא ציין שבכוונתו היה להגן על המפלגה ולאפשר לה להמשיך להתקיים גם לאחר סוף האירוע.
ב-28 בספטמבר קבוצת תומכי הפרלמנט ניסתה לפרוץ את המצור על הבניין אך ללא הצלחה.
ב-1 באוקטובר החלו שיחות בין הצדדים. בעקבות השיחות חודשה אספקת החשמל והחום לבניין הנצור. לבניין נכנסו כ-200 עיתונאים. למרות זאת, לקראת הערב ביטלו ראשי הפרלמנט את כל ההסכמות שהושגו.
ב-2 באוקטובר אלכסנדר רוצקוי פרסם צו לפיו פיטר את כול ראשי הממשל שתמכו בילצין. במקביל, במהלך היום נמשכו עימותים בין תומכיו לבין כוחות הביטחון שתמכו בנשיא ילצין.
ב-3 באוקטובר אלכסנדר רוצקוי נתן פקודה לתומכיו לכבוש את בניין עיריית מוסקבה ומרכז הטלוויזיה. תוך זמן קצר, בניין העירייה נכבש. חיילים וקצינים שהיו בבניין מסרו את נשקם ללא התנגדות. לקראת הערב, תומכי רוצקוי הגיעו לבניין הטלוויזיה. שומרי הבניין סירבו לתת להם להיכנס ולאחר עימות מילולי החל ירי מנשק קל. בעימותים במרכז הטלוויזיה נהרגו 62 בני אדם, רובם עיתונאים ואנשי טלוויזיה, ובהם גם עיתונאים זרים שהגיעו למקום כדי לסקר את האירועים. במהלך העימות המזוין השידורים נמשכו וקרייני הטלוויזיה העבירו ידיעות על המהלך. בסופו של דבר תומכי רוצקוי לא הצליחו לכבוש את הבניין ונסוגו. לקראת הערב הם נאלצו לעזוב גם את בניין העירייה. לאחר סיום האירועים רוצקוי ציין שפקודתו לכבוש את הבניינים הייתה שגויה וגרמה לאיבוד התמיכה של תושבי העיר בפרלמנט.
בבוקר 4 באוקטובר בוריס ילצין החליט על תחילת כיבוש בניין הפרלמנט. שר הביטחון פאבל גרצ'וב דרש לקבל פקודה כתובה. לאחר קבלת הפקודה, החלו להגיע לעיר טנקים וציוד כבד נוסף. הם התארגנו סביב הבניין והחלו בירי על הבניין. תוך זמן קצר החלה שריפה. במבצע הכיבוש הועסקו כ-1,700 אנשים, כולל 10 טנקים ו-20 נגמ"שים.
במהלך שעות הבוקר נגמ"שים פרצו מחסומים סביב הבניין והתמקמו ברחבה שלפניו. הם התחילו בירי לכיוון חלונות בניין הפרלמנט. בעקבות כך בקומות ה-12 וה-13 החלה שרפה. לאחר שעה 9:00 החל ירי טנקים שירו 12 פעמים. לאחר הפסקה של כשעה, לקראת 11:25 הירי לכיוון הבניין התחדש. בהתאם לנתוני של מינהל הבריאות לקראת הצהריים בתי חולים של העיר טיפלו ב-192 נפגעים, מהם 18 נפטרו. בשעה 13:00 נשיא קלמיקיה קירסן אילומג'ינוב ונשיא אינגושטיה רוסלן אאושב נכנסו לבניין במטרה להגיע להסכמה על הפסקת אש עם אלכסנדר רוצקוי ורוסלן חסבולטוב. לקראת שעה 14:30 חלק ממגיני הבניין החלו לצאת ממנו.
במהלך היום היה ירי צלפים שפגעו במגני בניין הפרלמנט וגם בכוחות הביטחון שתמכו בנשיא ילצין. עד היום לא ברור מי שלח את הצלפים ובאיזה צד הם תמכו.
בשעה 15:00 לאור אי-התקדמות של המשא והמתן, יחידות מיוחדות קיבלו פקודה לכבוש את הבניין. נציג יחידות המיוחדות נכנס לבניין ולאחר שיחות איתו יצאו ממנו כ-100 אנשים. בשעה 17:00 החלה יציאה מהבניין של המגינים האחרונים. במעמד זה יצאו מהבניין כ-700 אנשים. בשעה 17:30 ראשי המורדים אלכסנדר רוצקוי, רוסלן חסבולטוב ואלברט מקשוב נעצרו. למרות שבניין הפרלמנט נכבש, ברחובות העיר נשמעו קולות ירי גם למחרת, 5 באוקטובר.
לאחר סיום האירועים המזוינים, ב-7 באוקטובר נערכו לוויות של הנופלים משני הצדדים והוכרז על יום אבל.
השלכות
השלכות פוליטיות
בעקבות האירועים בוטל כל המערך השלטוני שהיה קיים מאז מהפכת אוקטובר בשנת 1917. כמו כן הסתיים המצב של "שלטון דו-ראשי" כאשר הנשיא היה בצד אחד, ובצד השני היה סגן הנשיא והמחוקקים. לתקופת ביניים הוקם שלטון יחיד של בוריס ילצין. פעילותו של בית המשפט לחוקה הופסקה ותפקיד סגן הנשיא בוטל. בוריס ילצין פרסם מספר צווים שביטלו סעיפים מסוימים בחוקה.
ב-12 בדצמבר 1993 נערכו הצבעות בהקשר לאישור החוקה החדשה ובחירות לפרלמנט החדש. תוצאות הבחירות הפתיעו את בוריס ילצין. מפלגת "ויבור רוסיי" שתמכה בו קיבלה 15.5% מהקולות בלבד. במקום הראשון לאחר ספירת הקולות זכתה המפלגה הליברל-דמוקרטית של ולדימיר ז'ירינובסקי. למרות זאת, עקב שיטת חלוקת מקומות בדומה, סיעתו של "ויבור רוסיי" הייתה הגדולה בפרלמנט.
יושב ראש בית המשפט לחוקה ואלרי זורקין הוצא מהרכב בית המשפט ואף מינויו לשופט בוטל. בשנת 2003 בתקופתו של ולדימיר פוטין הוא מונה מחדש לתפקיד יושב ראש בית המשפט לחוקה ומכהן בתפקיד זה עד היום (2014).
נפגעים
רוב הנפגעים היו אזרחים ולא מכוחות הצבא. ב-7 באוקטובר הוכרז שמבניין הפרלמנט הוצאו 49 גופות. בהתאם לנתוני הפרקליטות במהלך 3 - 4 באוקטובר נהרגו 124 אנשים ו-348 נפצעו. לפי נתוני ועדת הדומה נהרגו 158 אנשים ו-423 נפצעו. לדעת נציגי האופוזיציה מספר ההרוגים עבר את ה-1,000. כיוון שהאירועים לא נחקרו, לא ניתן להגיע למספר שמוסכם על כל הצדדים.
תגובות בציבור
ב-5 באוקטובר 1993 בעיתון איזבסטיה פורסם מכתב גלוי שנחתם על ידי 42 פעילי תרבות מובילים. הם הביעו תמיכה בפעילותו של בוריס ילצין. חותמי המכתב דרשו מילצין לאסור פעילות כל הארגונים שתמכו במורדים. בין חותמי המכתב היו דמיטרי ליכצ'וב, בולט אוקודז'בה, דנייל גרנין, ואסיל ביקוב וסופרים נוספים. בתגובה, בעיתון פרבדה, פורסמה תגובה של אנדריי סיניאבסקי וולדימיר מקסימוב שקראו לילצין להתפטר.
חקירה פלילית
בעקבות האירועים הפרקליטות החלה בחקירה פלילית. צוות החקירה כלל 200 חוקרים. במרכז החקירות היו 6 ראשי המורדים: רוסלן חסבולטיוב, אלכסנדר רוצקוי, ולדיסלב אצ'לוב, ויקטור ברניקוב, אלברט מקשוב.
בפברואר 1994 הוכרז על חנינה והחקירה הפלילית הופסקה. ב-26 בפברואר 1994 כל העצורים בפרשה שוחררו.
בנוסף לכך, וועדת חקירה הוקמה על ידי הדומה כאשר בראש הוועדה עמדה חברת הדומה שדעותיה היו קרובות לדעות של המורדים. וועדה זו לא פרסמה דו"ח רשמי על עבודתה.
גורל ראשי המורדים
- אלכסנדר רוצקוי, סגן נשיא - בשנת 1996 נבחר ליושב ראש המינהל של מחוז קורסק וכיהן בתפקיד 4 שנים. לאחר סיום כהונתו, ב-2001 וב-2003 ניסה להתמודד בבחירות לתפקיד מושל ולדומה, אך נפסל מסיבות שונות על ידי בתי משפט וועדת הבחירות.
- רוסלן חסבולטוב, יושב ראש הפרלמנט - בתחילת הסכסוך הרוסי עם צ'צ'ניה ניסה להביא למשא ומתן עם ג'וחר דודייב אך ללא הצלחה. בשנת 2003 הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד נשיא צ'צ'ניה אך בסופו של דבר לא התמודד. בשנת 1994 חזר ללמד באוניברסיטה לכלכלה במוסקבה.
- ולדיסלב אצ'לוב, מונה לשר ההגנה - היה פעיל בארגוני גמלאי הצבא. נפטר בשנת 2011.
- אלברט מקשוב, סגן שר ההגנה - נבחר לדומה בשנים 1995–2007. היה ידוע בדעותיו האנטישמיות. בעקבות כך נפתחו נגדו מספר חקירות, אך כולן נסגרו בשנת 1999.
- ויקטור באראניקוב, מונה לשר לביטחון פנים - נפטר בשנת 1995.
קישורים חיצוניים
שידור טלוויזיוני של האירועים ב-3 באוקטובר, סרטון באתר יוטיוב- תיאור מפורט של האירועים (ברוסית)
26445495המשבר החוקתי ברוסיה