יורי לוז'קוב
 | |||||
| ראש עיריית מוסקבה בין השנים 1992 – 2010 | |||||
| לידה |
21 בספטמבר 1936 מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 10 בדצמבר 2019 (בגיל 83) | ||||
| מדינה |
 רוסיה | ||||
| מפלגה |
מולדת – רוסיה כולה רוסיה המאוחדת | ||||
| |||||
יורי מיכאילוביץ' לוז'קוב (ברוסית: Ю́рий Миха́йлович Лужко́в; 21 בספטמבר 1936 – 10 בדצמבר 2019) היה מדינאי רוסי שכיהן כראש עיריית מוסקבה במשך 18 שנה מ-1992 עד 2010. לוז'קוב ניהל את העיר ביד רמה ותרם רבות לפיתוחה והפיכתה של מוסקבה מעיר סובייטית מיושנת ואפרורית לעיר מערבית מודרנית, הנחשבת לעיר היקרה ביותר בעולם. לוז'קוב נחשב בזמנו לפוליטיקאי הנערץ ביותר ברוסיה, אחרי ולדימיר פוטין ודמיטרי מדבדב.
לוז'קוב היה סגן יושב ראש וממייסדי מפלגת רוסיה מאוחדת, מפלגת השלטון בפדרציה הרוסית. הוא פוטר מתפקיד ראש העיר מוסקבה בעקבות צו נשיאותי שעליו חתם הנשיא דמיטרי מדבדב ב-28 בספטמבר 2010.
ביוגרפיה
לוז'קוב נולד בספטמבר 1936 בבירת ברית המועצות, מוסקבה. אביו, מיכאיל אנדרייביץ' לוז'קוב הגיע למוסקבה מכפר קטן במחוז טבר בשנות ה-30 המוקדמות.
מ-1953 עד 1958 לוז'קוב למד במכון לתעשיית גז פטרוכימית ע"ש גובקין במוסקבה. מ-1958 עד 1964 עבד כחוקר במכון המחקר המדעי לפלסטיקה במוסקבה. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1968. בשני העשורים שלאחר מכן הוא עבד בתפקידים שונים במגזר התעשייה הכימית ועבד במשרד הסובייטי לתעשייה כימית.
ראש עיריית מוסקבה
יורי לוז'קוב נבחר לראשונה למועצת העיר מוסקבה ב-1977. ב-1987 הועבר לוועד הפועל של העיר מוסקבה (העירייה בשמה הסובייטי). ב-1991 נערכו הבחירות החופשיות הראשונות לראשות העיר מוסקבה ולתפקיד נבחר גברייל פופוב. הוא נכשל בטיפול במשבר שצץ בעיר עם התפרקות ברית המועצות ופוטר ביוני 1992.
לוז'קוב שהיה יו"ר מועצת העיר (הפרלמנט העירוני), מונה לראש העיר על ידי הנשיא בוריס ילצין ב-6 ביוני 1992. הוא היה לפופולרי מאוד בקרב תושבי העיר ונבחר בהצבעה ב-16 ביוני 1996 (כשזכה ב-95% מהקולות), נבחר שוב ב-19 בדצמבר 1999 (ברוב של 69.9% מקולות הבוחרים) ובפעם השלישית ב-7 בדצמבר 2003 נבחר לקדנציה רביעית רצופה ברוב מכריע של 75%.
בעשור הראשון לאחר פירוק ברית המועצות העירייה בראשות לוז'קוב ביצעה שורת פרויקטים הנדסיים לפיתוח העיר. לאחר התפרקות ברית המועצות מספר הרכבים הפרטיים גדל בקצב של כ-200 אלף כלי רכב מדי שנה והעיר נקלעה לבעיות תחבורה רציניות, משום כך היה על לוז'קוב להוביל הרחבה משמעותית של מערכת התחבורה העירונית. המשימה לא בוצעה בהצלחה ולאחר עזיבתו העיר המשיכה לסבול קשות מפקקי תנועה.
לוז'קוב היה נתון גם לביקורת רבה כשנטען שהקל על חברת הבנייה של רעייתו, Inteko, ילנה באטורינה, בזכייה בפרויקטי בנייה בעיר. רעייתו היא המיליארדרית היחידה ברוסיה. נטען שללא תמיכת בעלה חברתה לא הייתה זוכה בפרויקטים כה רבים.
בשל הצעדת העיר קדימה, לוז'קוב נהנה מפופולריות רבה יחסית בקרב תושבי מוסקבה, בשל קידום השקעות חוץ רבות בעיר שהובילו לצמיחתה והפיכתה לעיר היקרה ביותר בעולם. הפופולריות שלו החלה לרדת ובמשאל עם שנערך בין המוסקבאים באוקטובר 2009, הוא זכה ל-36% תמיכה מהתושבים, אף שבתקופה שלפני פיטוריו זכה ב-65% אחוזי תמיכה שנבעו בעיקר מהתודה שרכשו התושבים לראש העיר, שהעלה את רמת החיים בעיר בצורה משמעותית לאורך שני העשורים, בעת כהונתו כראש העיר.
ב-1998 לוז'קוב היה נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת הקיץ לנוער.
לאחר פיטוריו מתפקיד ראש העיר
במהלך ספטמבר 2010 הופיעו בטלוויזיה רוסית סרטים על ניהול כושל של העיר והעומד בראשה. הטלוויזיה שנשלטת בידי הקרמלין הציגה סרטים תיעודיים שהאשימו את ראש העיר ורעייתו בשחיתות ואת הענקת הטיפול הלקוי בעת השריפות שפרצו בקיץ 2010 ברחבי מערב רוסיה. ב-28 בספטמבר 2010, הנשיא דמיטרי מדבדב פיטר את לוז'קוב מתפקידו באמצעות צו נשיאותי שחתם עליו וכשהוא עוד בביקור ממלכתי בסין. הפיטורין באו לאחר שראש העיר חזר מחופשתו באוסטריה. הסיבה הרשמית לפיטורים הייתה שהנשיא "איבד את האמון". אולם, למעשה הייתה זו המדיניות החדשה של הקרמלין. זמן מה לאחר פיטוריו השמיע ראש העיר המפוטר הצהרות גנאי נגד שלטון מדבדב והשווה את השלטון לשלטון סטליניסטי והוא ביקר נחרצות את סלילת הכביש המהיר מסנקט פטרבורג למוסקבה, שסלילתו מתוכננת לעבור דרך יער חימקי, תכנון שזכה להפגנות מצד נציגי ארגוני איכות הסביבה. לוז'קוב הכריז שהוא עוזב את מפלגת רוסיה המאוחדת.
מייד לאחר עזיבת תפקיד ראש העיר, הוא התמנה למרצה באוניברסיטה בינלאומית לניהול ערים שבראשה עומד גבריאיל פופוב, גם הוא ראש העירייה לשעבר. החל משנת 2011 התגורר עם משפחתו מחוץ לגבולות רוסיה.
ב-10 בדצמבר 2019 מת במינכן, גרמניה, במהלך הליך רפואי באחת המרפאות.
הביקורת כלפיו
בשנת 2008 הוכרז לוז'קוב כאישיות בלתי רצויה באוקראינה, בשל ההצהרה שהכריז בדבר מעמדה של העיר סבסטופול, המשמשת כבסיס הבית של צי הים השחור של הצי הרוסי:
ב-1954 העיר סבסטופול לא הייתה חלק מהמחוז (קרים) שהועבר לאוקראינה על ידי ניקיטה חרושצ'וב. אנו מצהירים שנושא זה עדיין נותר בלתי פטור.
כמו כן, שירות הביטחון האוקראיני העלה חשד לביצוע עבירות הלבנת הון על ידי לוז'קוב בסבסטופול, והודיע כי ברגע שיהיו בידיהם ההוכחות, הם יעמידו אותו לדין על כך.
חייו האישיים
לוז'קוב נישא לאשתו הראשונה, מריה באשילובה ב-1958, ממנה נולדו לו שני בנים - מיכאיל ואלכסנדר. ב-1989 מריה נפטרה מסרטן. את אשתו השנייה, ילנה באטורינה, פגש ב-1987 והם נישאו ב-1991. באטורינה היא האישה העשירה ביותר בפדרציה הרוסית והמיליארדרית הראשונה ברוסיה. ברשימת עשירי תבל היא ממוקמת במקום ה-279, כך על פי פורבס. ילנה בטורינה היא בעלת חברת בנייה מהגדולות במוסקבה. הזמנות לביצוע פרויקטים רבים של עיריית מוסקבה הועברו לחברה בבעלותה באופן קבוע. לטענת העירייה הדבר נעשה בהתאם לתוצאות המכרזים. לזוג נולדו שתי בנות: ילנה (ילידת 1992) ואולגה (ילידת 1994). המשפחה התגוררה ביישוב גורקי-2[1] ליד מוסקבה.
לוז'קוב היה נוצרי-אורתודוקסי. היה ידידו הקרוב של אלכסיי השני, ראש הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית מ-1990 עד 2008 והוענק לו גם אות כבוד מהקרן הבינלאומית לאיחוד הנוצרים האורתודוקסים. נוסף לזה, לוז'קוב היה חבר מוערך בכנסייה האורתודוקסית היוונית. הוא נחשב לשמרן ומסורתי בדעותיו. לוז'קוב היה לאומן רוסי שחש נפגע מהתפרקות ברית המועצות ובאמצעות כספי רעייתו תרם רבות לקהילות הרוסיות ברחבי העולם ולתנועות פרו-רוסיות באבחזיה, דרום אוסטיה, חצי האי קרים, טרנסניסטריה ועוד.
לוז'קוב היה חובב טניס מושבע ואוהד קבוצת הכדורגל מוסקבה. הקבוצה אף כונתה לעיתים "הכובעים", בשל תמיכתו הפיננסית הרבה בקבוצה והכובעים הרבים שהוא נטה לחבוש לראשו.
לקריאה נוספת
- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי מפתח בעמ' 528.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של יורי לוז'קוב- רוסיה: מדבדב פיטר את ראש העיר מוסקבה
- לוז'קוב - איש הברזל של מוסקבה
- יורי לוז'קוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יורי לוז'קוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
33024998יורי לוז'קוב