אנדריי סיניאבסקי
אנדריי סיניאבסקי (ברוסית: Андрей Синявский; 8 באוקטובר 1925, מוסקבה - 25 בפברואר 1997, פריז) היה סופר, מבקר ספרותי ודיסידנט סובייטי. הוא היה ממתנגדי המשטר הסובייטי וישב בכלא הסובייטי עד שבשנת 1973 עזב את ברית המועצות כאשר קיבל הזמנה לעבוד בצרפת.
שנותיו הראשונות
אנדריי סיניאבסקי נולד במוסקבה למשפחת פעיל במפלגת האסרים השמאליים שהתעניין בספרות. במהלך מלחמת העולם השנייה המשפחה עברה להתגורר בעיר סיזרן (מחוז סמרה) בה סיניאבסקי סיים את בית הספר וגויס לצבא בשנת 1943. במהלך השרות הצבאי הוא שירת כטכנאי קשר בחיל האוויר הסובייטי. עוד בהיותו בצבא סיניאבסקי החל לימודים בפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה תחילה במסלול למידה מרחוק והחל משנת 1946 במסלול רגיל. בשנת 1949 הוא סיים את לימודיו והחל לעבוד בתחום.
פעילות ספרותית
לאחר סיום הלימודים סיניאבסקי עבד במכון לספרות, לימד באוניברסיטת מוסקבה ובבית הספר למשחק. הוא היה בין מבקרי ספרות המובילים בירחון הספרותי "נובי מיר" בו אלכסנדר טברדובסקי היה העורך הראשי. הוא כתב מספר עבודות על יצירות ספרותיות של מקסים גורקי, בוריס פסטרנק, אנה אחמטובה ואיסאק בבל.
במקביל, סיניאבסקי החל לכתוב פרוזה תחת שם העט "אברם טרץ". לאור תוכן יצירותיו הוא לא היה יכול לפרסם אותן בברית המועצות והיה מעביר אותן למדינות המערב בהם הן יצאו לאור. בין היתר בשנת 1959 בצרפת פורסם מאמרו "מה זה ריאליזם סוציאליסטי".
מעצר ומשפט
בסתיו 1965 סיניאבסקי נעצר ביחד עם חברו יולי דניאל באשמת תעמולה נגד השלטון. קיימות סברות שונות לגבי הדרך בה הק.ג.ב עלה על מחברי יצירות ספרותיות שפורסמו במערב אך עד היום אין הוכחה חד-משמעית לאחת הגרסאות. בפברואר 1966 הסופר נשפט ל-7 שנות מחנה עבודה.
אנשי תרבות סובייטית רבים פעלו לביטול גזר הדין ואף חתמו על "מכתב שישים ושלוש". ראשי ארגון הסופרים הסובייטים גינו את המכתב וטענו שהמעצר צודק. באותה דעה היה גם מיכאיל שולוחוב שגינה את הסופרים שתמכו בסיניאבסקי ודניאל. ב-5 בדצמבר בכיכר מאיאקובסקי במוסקבה ביוזמת אלכסנדר יסנין-וולפין וולדימיר בוקובסקי נערכה הפגנת תמיכה בסופרים העצורים. המפגינים דרשו משפט פתוח לקהל. תוך זמן קצר ההפגנה פוזרה ומשתתפיה נעצרו לזמן קצר.
במהלך ריצוי העונש, סיניאבסקי הועסק כסבל. הוא שוחרר ב-8 ביוני 1971 לאחר ריצוי רוב תקופת העונש.
סיניאבסקי בצרפת
בשנת 1973 סיניאבסקי הוזמן להרצות בסורבון והתמנה לפרופסור לספרות רוסית. למרות שהוא שהה בצרפת תקופה ארוכה ופעל בגנות השלטון הסובייטי אזרחותו לא נשללה. בהיותו בצרפת הוא כתב מספר נובלות תחת שם עט ומאמרים בתחום הביקורת הספרותית תחת שמו האמיתי.
בשנת 1973 סיניאבסקי פרסם מאמר בו התייחס לעליה היהודית מברית המועצות. הוא ציין שזה לא רק מעבר לישראל אלא בראש ובראשונה בריחה מברית המועצות עקב האנטישמיות. אלכסנדר סולז'ניצין גינה את המאמר וכתוצאה מכך מספר ירחונים בגולה לא היו מוכנים לפרסם יותר עבודות של סיניאבסקי. בעקבות כך סיניאבסקי ואשתו בשנת 1978 החלו בהוצאה לאור של ירחון חדש שיצא לאור עד לשנת 2001.
במהלך כל התקופה סיניאבסקי ואשתו עבדו גם עבור רדיו אירופה החופשית.
ב-17 באוקטובר 1991 סיניאבסקי נוקה מכל אשמה אך לא חזר להתגורר ברוסיה. אלמנתו ובנו נתגוררים בצרפת.
חלק מהדיסידנטים טענו שקיים קשר בין סיניאבסקי לבין הק.ג.ב והוא למעשה סוכן הארגון. בשנות ה-90 אף פורסם מסמך סובייטי שכביכול מוכיח את הטענות. עד מהרה התברר שמדובר בזיוף.
קישורים חיצוניים
