המצור על אופ"ק
המצור על אופ"ק (בגרמנית: OPEC-Geiselnahme) היה אירוע שנמשך בין 21 ל-23 בדצמבר 1975, אשר במהלכו השתלטו טרוריסטים שפעלו בשם החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית על הוועידה הדו שנתית של אופ"ק בווינה, וחטפו עשרות בני ערובה ובכללם את עשרת שרי הנפט של המדינות החברות באופ"ק.
הטרוריסטים הונהגו בידי קרלוס התן, והוטסו, לדרישתם לאלג'יר, שם שוחררו בני הערובה ללא פגע, ככל הנראה לאחר שקרלוס קיבל כופר גדול תמורתם. בסך הכל נהרגו באירוע שלושה אנשים: שוטר אוסטרי, מאבטח עיראקי וכלכלן לובי.
תכנון החטיפה
את ארגון החטיפה יזמה החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בהנהגת ודיע חדאד. מטרת החטיפה הייתה לעורר מודעות למצבם של הפלסטינים ולסחוט כספי כופר שיממנו את פעילות הארגון.[1] ככל הנראה מי שעמד בפועל מאחורי החטיפה היה שליט לוב מועמר אל קדאפי. הלובים סיפקו לטרוריסטים כסף, נשק ותמיכה לוגיסטית. קדאפי היה מעוניין לנקום בהנהגת אופ"ק בשל צעדיה לייצב ואף להוריד את מחירי הנפט, מה שהיווה פגיעה משמעותית בכלכלה הלובית.[2]
צוות הטרוריסטים הונהג בידי הטרוריסט הבינלאומי קרלוס התן. מלבדו, כלל הצוות עוד שישה אנשים ממוצא מגוון:
- שני פלסטינים שנודעו בכינוי "יוסוף וג'וזף" – שמותיהם האמיתיים לא התגלו מעולם.
- הנס-יואכים קליין, גרמני חבר ארגון הטרור תאי המהפכה. נודע בכינוי "אנג'י".
- גבריאל קרוכר-טיידמן, גרמני חבר ארגון הטרור תנועת ה-2 ביוני. נודע בכינוי "נאדה".
- אניס אל-נקש, לבנוני.
- כמאל ח'יר-בייק, סורי.
קרלוס תכנן לקחת בתור בני ערובה את כל עשרת שרי הנפט של מדינות אופ"ק שישתתפו בפגישה, ולהותיר שמונה מהם כבני ערובה. את אחמד זכי ימאני שר הנפט של ערב הסעודית, ואת ג'משיד אמוזגר שר הנפט האיראני, תכנן קרלוס להוציא להורג.
החטיפה
הפגישה הדו-שנתית של שרי הנפט של מדינות אופ"ק, נערכה במשרד אופ"ק שברחוב קרל לואגר 10, וינה. ב-21 בדצמבר 1975 נכנסו קרלוס ואנשיו לבניין והשתלטו במהירות על הלובי. בקומה הראשונה הם נתקלו בהתנגדות, והרגו שוטר אוסטרי, מאבטח עיראקי בלבוש אזרחי, וכלכלן לובי. קרלוס התפרץ לחדר הישיבות וירה באוויר. השרים התכופפו מתחת לשולחן, והטרוריסטים מיהרו למצוא את ימאני ולהפריד אותו משאר בני הערובה. במהלך ההשתלטות, קליין נפצע.
הטרוריסטים מלכדו את הבניין וריכזו יחד 96 בני ערובה מלאומים שונים. הם חילקו אותם לשלוש קבוצות: נציגים ממדינות שהוגדרו כ"ידידותיות" הועמדו בקרבת הדלת. צירי מדינות "נייטרליות" הועמדו במרכז החדר. וה"אויבים" העומדו בצד בסמוך לחומרי הנפץ. קרלוס החליט לחרוג מההוראות שניתנו לו, ולא להרוג במקום את ימאני ואמוזגר. תחת זאת, הוא דרש מממשלת אוסטריה וממדינות אופ"ק לספק לו אוטובוס שיסיע אותו ואת אנשיו יחד עם בני הערובה מערב הסעודית, איראן, קטאר ואיחוד האמירויות אל נמל התעופה הבין-לאומי וינה-שווכאט משם ימריאו אל מפקדת החזית העממית לשחרור פלסטין בעדן, בתמורה, הוא הבטיח לשחרר את שאר בני הערובה. כמו כן, קרלוס דרש שאל האוטובוס יצטרף רופא במטרה לטפל בקליין הפצוע.
ממשלת אוסטריה החליטה להיענות לדרישותיו של קרלוס. רופא ממוצא כורדי בשם וויריה רוונדוזי אשר התגורר ועבד בווינה, התנדב להצטרף לאוטובוס. קרלוס הוסיף דרישה לשדר מדי שעתיים בכל רדיו וטלוויזיה באוסטריה הודעה בצרפתית אשר קוראת לעולם הערבי לנהל "מלחמת שחרור מוחלטת" כנגד ישראל. קרלוס איים שאם ההודעה לא תשודר הוא יוציא להורג בן ערובה כל 15 דקות.
למחרת, ב-6:40 בבוקר, הגיע האוטובוס לבניין. 50 בני ערובה שוחררו, והשאר עלו עם החוטפים על האוטובוס. בשעה 9:00 הם המריאו מנמל התעופה במטוס DC-9 של חברת אוסטריאן איירליינס לטריפולי, לוב, שם תכננו החוטפים להחליף מטוס. חומר הנפץ הונח מתחת למושבו של ימאני. המטוס עצר לתחנת ביניים באלג'יר שם שוחררו 36 בני ערובה, בהם חמישה שרים. קרלוס עזב גם הוא את המטוס במטרה להיפגש עם שר החוץ האלג'יראי עבדלעזיז בוטפליקה. המטוס המשיך לטריפולי, אולם החוטפים לא הצליחו למצוא בעיר מטוס שיענה על צורכיהם. בלית ברירה, הם שחררו עוד עשרה בני ערובה ונאלצו להסתפק במטוס בואינג 707 שיחזיר אותם בחזרה לאלג'יר.
כאשר הגיע המטוס לאלג'יר, קרלוס נפגש מספר פעמים עם נציגים אלג'יראים. תוכן המשא ומתן אינו ידוע במדויק, אולם בשלב מסוים החליט קרלוס לחזור בו מכוונתו לרצוח את ימאני ואמוזגר. על פי הסברה המקובלת, קרלוס קיים שיחת טלפון עם נשיא אלג'יריה הווארי בומדיין שאיים לפתוח במתקפה כוללת על המטוס אם בני הערובה יפגעו. בומדיין הציע לקרלוס פיצוי כספי ומקלט באלג'יריה בתמורה לשחרור בני הערובה.
זמן קצר לאחר מכן עזבו קרלוס ואנשיו את המטוס. קרלוס הביע חרטה בפני ימאני ואמוזגר על כך שלא הספיק להרוג אותם. הטרוריסטים התכנסו בטרקלין שדה התעופה, בזה ששר החוץ האלג'יראי ליווה את בני הערובה מחוץ לשדה. אחד הפלסטינים ביקש לדבר עם ימאני. כאשר הוא התקרב אליו, הוא הכניס את ידו לכיסו. השוטרים האלג'יראים מיהרו להרחיק אותו, וגילו שהוא הסתיר אקדח בכיסו.
סוף דבר
הסיבה לנסיגתם הפתאומית של קרלוס ואנשיו לא ברורה. קליין טען לימים שקרלוס קיבל כופר שנע בין 20 ל-50 מיליון דולר, מ"נשיא ערבי" ושמר אותו לעצמו. קרלוס עצמו טען לימים שקיבל כופר מערב הסעודית ואיראן, והשתמש בו למטרות טרוריסטיות.[3]
קרלוס חזר לעדן שם נאלץ לתת דין וחשבון מול מועצת החזית העממית. הוא הואשם בכך שלא פעל לפי התוכנית והרג את ימאני ואמוזגר, וכן בכך ששמר לעצמו את דמי הכופר. הוא הכחיש את ההאשמות, ולפיכך החליט ודיע חדאד לסלקו מהחזית העממית ללא עונש. קרלוס הפך מאז לשכיר חרב עצמאי.
הערות שוליים
34943985המצור על אופ"ק