המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (יפן)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית
社会民主党

מנהיגים	מיזוהו פוקושימה
תקופת הפעילות	1945 - בתור המפלגה הסוציאלית של יפן 1996 - בתור המפלגה הסוציאל-דמוקרטית – הווה
אידאולוגיות	סוציאל-דמוקרטיה פציפיזם
מטה	צ'יודה, טוקיו
מיקום במפה הפוליטית	מרכז-שמאל
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל הסוציאליסטי
צבעים רשמיים	כחול בהיר
http://www5.sdp.or.jp

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (ביפנית: 社会民主党, בתעתיק: שקאי מינשוֹ-טוֹ), או בשמה המקוצר SDP, היא מפלגת מרכז-שמאל ביפן, הקוראת לכינון סוציאל-דמוקרטיה ביפן. המפלגה נוסדה ב-1996 על ידי אנשי שמאל שהיו חברים בעבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של יפן, שעד להתפרקותה הייתה האופוזיציה החזקה ביותר מאז 1955. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ישבה בקואליציה בין השנים 1993 ו-1996.

היסטוריה

מפלגות סוציאליות וסוציאל-דמוקרטיות התקיימו ביפן מראשית המאה ה-20, ולרוב סבלו מדיכוי בידי הממשלה, שראתה בהן גורמים חתרנים.

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית נקראה בראשית דרכה "המפלגה הסוציאליסטית של יפן" (日本社会党) והיא נוסדה ב-1945, לאחר נפילת המשטר הצבאי שהוביל את יפן להשתתפות במלחמת העולם השנייה. בבחירות הכלליות הראשונות שנערכו תחת חוקת יפן החדשה ב-1947 הפכה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה ביותר בדיאט של יפן, כשזכתה ב-143 מושבים מתוך 466, ומנהיגה טצוקטיאמה היה לראש ממשלת יפן. אולם, מרד של גורמים מרקסיסטים במפלגה הביא להתמוטטות הממשלה, וכתוצאה מכך התפצלה המפלגה ל"מפלגה הסוציאליסטית הימינית," בה היו חברים הסוציאליסטים שנטו יותר לכיוון המרכז, ול"מפלגה הסוציאליסטית השמאלית," בה היו חברים אנשי שמאל רדיקלי.

שתי המפלגות התאחדו ב-1955 ונקראו שוב המפלגה הסוציאליסטית של יפן. בבחירות לבית הנבחרים של יפן ב-1958, זכתה המפלגה ב-166 מתוך 467 המושבים שבבית. למרות הצלחתה זו, התפצלה המפלגה פעם נוספת על רקע עימותים פנימיים ב-1960, והפורשים (שהשתייכו למפלגה הסוציאליסטית הימינית, המתונה יותר) הקימו את "המפלגה הדמוקרטית סוציאלית." לאחר הפיצול ירדו בהתמדה אחוזי התמיכה במפלגה ומספר המושבים שהחזיקה בבית התחתון הצטמצם.

שנות ה-80

מטה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית

בבחירות כפולות - לבית הנבחרים ולבית היועצים - שנערכו ביולי 1986 נחלה המפלגה תבוסה מידי המפלגה הליברלית-דמוקרטית בהנהגת יסוהירו נקסונה, וזכתה רק בשמונים וחמישה מושבים. בבחירות הבאות ב-1990 זכתה המפלגה ב-136 מושבים, תחת הנהגתה של יושבת הראש טקאקו דוי. בבחירות אלה החליטה דוי להריץ יותר ממועמד אחד בכל מחוז בחירה, תוך שבירת מסורת המפלגה לפיה לא נהגו חבריה להתמודד אחד נגד השני, מסורת אותה לא חלקו עם המפלגה הליברלית-דמוקרטית.

דוי, פרופסור למשפט חוקתי לפני כניסתה לפוליטיקה, נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה, בזכות גישתה הישירה. עם זאת, הפופולריות שלה לא סייעה לה בתוך מפלגתה מכיוון שגרעין המפלגה עדיין דבק בדוקטרינה מרקסיסטית, וסיכל את מאמציה לקדם רפורמות שונות.

קודמה בתפקיד של דוי היה מסאסי אישיבאשי, שב-1983 החל בתהליך העדין של הטיית מפלגתו מקו ההתנגדות לכוחות ההגנה העצמית של יפן. אף על פי שהמשיך לטעון שקיום הצבא אינו חוקתי לפי סעיף 9 לחוקת יפן, הוא הודה שמכיוון שהצבא נוסד באמצעות הליכים משפטיים יש לו מעמד משפטי לגיטימי (שנה לאחר מכן הוא שינה את הנוסח למעמד משפטי חוקי).

עד סוף העשור הכירה המפלגה בהסכם ההגנה ושיתוף הפעולה ההדדי בין ארצות הברית ויפן מ-1960. המפלגה קראה להגבלות על התקציב הצבאי (לא יעלה על אחוז אחד מהתל"ג), להשהיית כל התרגילים הצבאיים עם ארצות הברית, ולאישור מחדש של שלושת הלַאוים הגרעיניים (יפן לא תייצר, לא תחזיק ולא תכניס נשק גרעיני לשטחה). דוי אף הביעה תמיכה בקשרים שווים עם קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, לאחר שבעבר תמכה המפלגה במשטרו של קים איל-סונג בפיונגיאנג.

בכנס המפלגה באפריל 1990 הוסרה ההתחייבות להפיכה סוציאליסטית ממטרות המפלגה ובמקומה התחייבה המפלגה ליצירת קהילה בה נהנים כל האנשים בצורה שווה מפירות הקדמה הטכנולוגית והציוויליזציה המודרנית ונהנים מהטבות הרווחה הסוציאלית.

שנות ה-90

בבחירות הכלליות של 1993 השיגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שבעים מושבים בבית הנבחרים, בעוד המפלגה הליברלית-דמוקרטית איבדה את הרוב בו לראשונה זה 38 שנים, והשתתפה בממשלת הקואליציה בראשות מוריהירו הוסוקאווה. אך שנה לאחר מכן פרשה המפלגה מהקואליציה והקימה אופוזיציה עם המפלגה הליברלית-דמוקרטית, תחת הנהגתו של טומיאיצ'י מוריאמה, אז מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

ב-1996 שינתה המפלגה את שמה מהמפלגה הסוציאליסטית של יפן למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לאחר שקמה המפלגה הדמוקרטית ב-1998 הלכו אחוזי התמיכה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית וירדו.

העשור הראשון של המאה ה-21

בבחירות הכלליות של 2003 קיבלה המפלגה שישה מושבים בבית הנבחרים - לעומת 18 בבחירות הקודמות. דוי לקחה על עצמה את האשמה והתפטרה מתפקידה כיושבת ראש המפלגה. בבחירות הכלליות של 2009 השיגה המפלגה שבעה מושבים בבית התחתון והצטרפה לקואליציה תחת המפלגה הדמוקרטית, אך עקב אי-הסכמה בנושא הבסיס האמריקני פוטנמה באוקינאווה פרשה ממנה המפלגה.

נכון ל-25 בינואר 2012, למפלגה הסוציאל-דמוקרטית יש שישה חברים בבית הנבחרים וארבעה חברים בבית היועצים..

מדיניות נוכחית

• הגנה על סעיף 9 לחוקת יפן.
• הגברת שירותי הרווחה, כגון ביטוח בריאות, פנסיה, ביטוח לאומי וקיצבאות נכות.
• התנגדות לליברליזם כלכלי.
• פירוקה המוחלט של יפן מנשק, לפי העקרונות הפציפיזם. החלפת כוחות ההגנה העצמית של יפן בכוחות שיתמקדו בחילוץ והצלה במקרי של אסונות טבע.
• ביטול הסכם שיתוף הפעולה עם ארצות הברית ופירוק הבסיסים האמריקאים ביפן.
• התנגדות למוערבות יפן במלחמה העולמית בטרור בכך שהיא מתדלקת ספינות מלחמה אמריקאיות באוקיינוס ההודי.
• חקיקת חוקים סביבתיים.
• הרחבת החקיקה בנושא הגנה על חיות הבר, הרחבת רשימת המינים המוגנים והקמת אזורים מוגנים.
• איסור השימוש בכימיקלים מסוכנים, באזבסט ובחומרים מזהמים אחרים.
• השקעה בתחבורה ציבורית, עידוד המעבר מרכבות ואוטובוסים לרכבות קלות.
• התנגדות לאנרגיה גרעינית ותמיכה במעבר הדרגתי לאנרגיית רוח.
• ביטול עונש המוות.
• התנגדגות להפרטת המים.

ראו גם

• מפלגות פוליטיות ביפן
• פוליטיקה של יפן

לקריאה נוספת

• Dolan, Ronald E. and Robert L. Worden (eds.). Japan: A Country Study. GPO for the Library of Congress, 1994.

קישורים חיצוניים

• אתר המפלגה (ביפנית).
• הרכב בית הנבחרים לפי מפלגה, אתר בית הנבחרים של יפן.
• רשימת חברי בית היועצים, אתר בית היועצים של יפן.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22006199המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (יפן)