הממלכה הבורגונדית
הממלכה הבורדונדית (412-13 עד 534 לספירה), נוסדה על ידי הבורגונדים, שבט גרמאני-ברברי שהגיע מאזור סקנדינביה לאדמת אירופה במסגרת נדידת העמים במהלך המאה החמישית לספה"נ. הממלכה חלשה על שטחים נרחבים באזור חבל הריין, עד אשר נכבשה באופן סופי על ידי הממלכה הפרנקית במהלך המאה השישית לספה"נ. המורשת ההיסטורית המשמעותית ביותר של הממלכה הבורגונדית להיסטוריה היא אסופת חוקים ברברית עצמאית בשם "לקס גונדובדה" אשר פעלה במקביל לחוק הרומי.[1]
היסטוריה
התפוררות גבול הספר בחבל הריין בתחילת המאה החמישית, ונדידת העמים לאורך חבל גאליה, הובילה את הבורגונדים, לחצות את נהר הריין בחורף 406 לספה"נ. הבורגונדים ייסדו את ממלכתם בסביבת העיר מיינץ (כיום בגרמניה, ידוע במקורות היהודים בשם "מגנצא"). בוואקום הפוליטי שנוצר עת הגעתם, תמכו הבורגונדים בשלטון הגאלי-קיסרי קצר המועד של השליטים איובינוס (411–413 לספה"נ) וסבטיאנוס (412–413 לספה"נ).[2] הבורגונדים הוכרזו כ"בעלי ברית" (Foederati) של האימפריה הרומית ולחמו כבעלי ברית של הצבא הרומי. בשל הקרבה הגאוגרפית לאטליה והשתייכות ממושכת לאימפריה הרומית, חלה "רומאניזציה" יחסית מהירה בתרבות הבורגונדית בתחומים רבים הכוללים שפה, מנהגים, יחסי קניין, וכן, המעבר מנצרות אריינית לנצרות קתולית.[3]
מעט מאוד ידוע על קורותיהם של הבורגונדים בשנים שלאחר הפלת שלטונם של איובינוס וסבטיאנוס על ידי הוויזיגותים. ב-435 לספה"נ, לאחר משא ומתן מורכב וטעון במחלוקות, כרתו הבורגונדים ברית עם ה"מגיסטיום מלטיום" (בלטינית: magister militum, מפקד החיילים) אתיוס (Aetius), קצין הצבא ששלט בפועל באימפריה המערבית. אולם זמן קצר לאחר מכן (436–437 לספה"נ) הם הותקפו על ידי צבא ההונים. ייתכן שמתקפה קטלאנית זו הייתה למעשה תחבולה מתוכננת היטב של אתיוס, כיוון שהשתמש בה גם כנגד קבוצות אחרות בגאליה באותו הזמן. מלך הבורגונדים, גונדישר (Gundichar), נהרג ויחד איתו נטבחו במתקפה בורגונדים רבים.[2] מתקפה זו היוותה נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של הממלכה הבורגונדית, וציינה את סופה של ממלכת בורגונדיה הראשונה. מ-413 ועד 436 לספה"נ נמשכה מלכותה של ממלכת בורגונדיה הראשונה, אשר התאפיינה כ"תור הזהב" של הבורגונדים. לתקופה זו נקשרה הילת תהילה בעלת נופך אגדתי, ומזוהות עימה שירת הניבלונגים (Nibelungenlied) ושירת וולדהר (Waldhere).[1] ב-442 לספה"נ, ניצולי הבורגונדים ששרדו את מתקפת ההונים התבססו בסאבויה (כיום חבל ארץ בצרפת), כנראה תחת הוראתו של אתיוס.[2]
הבורגונדים מופיעים כממלכה מחדש בשנות החמישים של המאה הרביעית תחת שלטונם של שני מלכים, גונדיוק (Gundioc) ושילפריק הראשון (Chilperic I), הפעם כבעלי בריתם של הוויזיגותים. ב-451 לספה"נ נלחמו הבורגונדים לצד הרומאים וסייעו להם להביס את אתילה מלך ההונים, ואילו ב-456 לספה"נ הצטרפו הבורגונדים לוויזיגותים במערכה נגד הסאבוים.[4] בתמורה ניתנו להם שטחי אדמה נרחבים, כנראה באזור מרכז עמק הריין ובצדו המזרחי. ב-463 לספה"נ קיבל גונדיוק את משרת ה"מגיסטיום מלטיום", כנראה מגיסו ריקימר (Ricimer) שמשל במקביל באטליה האוסטרוגוטית, ובהדרגתיות הרחיב את שטח הממלכה דרומה לאורך נהר הרון. לא ידוע עוד על קורותיו של שילפריק הראשון. אחיו גונדיוק מת ב-473/4 לספה"נ והממלכה חולקה בין ארבעת בניו. גונדובאד (Gundobad) בנו, ירש את תפקיד דודו כ"מגיסטיום מלטיום" באטליה ב-472 לספה"נ וסיפק את הסיוע הצבאי המרכזי לשלטון הרומי תחת הקיסר גליקריוס (473-4 לספה"נ). בהמשך, נטש גונדובאד את אטליה על-מנת להיאבק עם אחיו, גודיגיסל (Godigisel), שילפריק השני (Chilperic II) וגודומאר (Godomar), על חלקו בממלכה הבורגונדית. הסכם החלוקה אליו הגיעו ב-474 לספה"נ היה בלתי יציב בעליל, והמחלוקות בין האחים נמשכו. שילפריק השני, אשר שלט בליון וג'נובה, נרצח על ידי גונדובאד בתאריך לא ידוע. ב-500 לספה"נ גודיגיסל גייס את עזרתו של המלך הפרנקי כלוביס והגלה את גונדובאד אחיו ממלכתו, כאשר האחרון נאלץ לבקש מקלט באביניון (כיום בצרפת). לאחר עזיבת הפרנקים, צר גונדובאד על גודיגיסל אחיו בויין (כיום בצרפת), תפס אותו ועינהו למוות. גונדאבד תפס את מקומו ואיחד מחדש תחת שלטונו את כל שטחי הממלכה הבורגונדית.[2] ב-476 לספה"נ, בעקבות הדחת הקיסר הרומי רומולוס אוגוסטולוס והתפוררות השליטה של האימפריה הרומית בחלקה המערבי, התנתקה הממלכה הבורגונדית מרומא והפכה לממלכה עצמאית תחת שלטונו של גונדאבד. האחרון מלך עד 516 לספה"נ, ותחת שלטונו הורחבו גבולות הממלכה הבורגונדית לכדי השטח הגאוגרפי הגדול ביותר בהיסטורית הממלכה: מצפון-מערב עד לאזור לאנגר (צפון-מזרח צרפת של ימינו), מצפון-מזרח עד צפון הרי היורה (צפון-מערבית להרי האלפים), ממזרח עד לאלפים, וממערב בין נהר הרון לחלק העליון של נהר הלואר. לתקופה קצרה הממלכה כללה אף את פרובאנס בדרום, אך השטח אבד במהרה לאוסטרוגותים.[1]
על אף השתייכותו לנצרות האריאנית, הסכים גונדבאד לקבל מסות תאולוגיות מאביטוס, הבישוף הקאתולי של ויין. גונדבאד יצר אסופת חוקים בורגונדית המקבילה לחוק הרומי בשם "לקס גונדובדה". חוקים אלו נחקקו ונאכפו בזמנו של גונדבאד ואף הוכרזו כחלק מהחוקה הרשמית בשטח שלטונם של בניו. בנו סיגיסמונד (Sigismund), חלק עמו את הממלכה טרם פטירתו של גונדבאד ב-516 לספה"נ. היה זה תחת שלטונם המשותף כאשר המיר סיגיסמונד את דתו מנצרות אריאנית לנצרות קתולית. כתוצאה מכך הוא הקים את מנזר הקדוש מוריס (Saint-Maurice d'Agaune or Saint-Maurice-en-Valais). סיגיסמונד נישא לנסיכה אוסטורגוטית, בתו של תיאודריק האוסטורוגוטי, כחלק מרשת קשרים דיפלומטית מסובכת אשר ניסה ליצור האחרון על-מנת להגן על אטליה. ב-522 לספה"נ, סיגיסמונד, אשר עד אז נישא מחדש, הוציא להורג את בנו סיגריק (Sigeric) בעוון חשד במעורבות אפשרית במזימה להדחת המלך. הוצאה זו להורג נתפסה בעיני רבים כלא-צודקת, וייתכן ותרמה להיחלשותה הפוליטית של הממלכה. ב-523 לספה"נ, במהלך הפלישה הפרנקית, סיגיסמונד ומשפחתו נכנעו למלך הפרנקי כלודומר (Chlodomer), אשר כתוצאה מכך הגלה אותם לאורליאן (כיום בצרפת). אחיו של סיגיסמונד, גודומאר (Godomar) (524-32 לספה"נ), השתלט על הממלכה הבורגונדית, והדף התקפה פרנקית מחודשת ב-524 לספה"נ, אשר בה נהרג כלודומר הפרנקי. המזל לא האיר פנים פעם נוספת לגודומאר כאשר תקפו הפרנקים שוב ב-532 לספה"נ. הוא הובס, נשבה ונאסר, וב-534 לספה"נ הממלכה הבורגונדית התפוררה וחולקה באופן סופי בין השליטים הפרנקים.[2]
שלטון החוק - "לקס גונדובדה"
החל מראשית כניסתם לשטחי האימפריה הרומית, הוכרזו הבורגונדים כ"פאודיטי" (בעלי ברית) של האימפריה ונכללו תחת החוק הרומי. חוק זה הורחב לפרובינציה הבורגונדית, והיה בשימוש נרחב כאשר ייסדו הבורגונדים את ממלכתם במאה החמישית לספה"נ. עם זאת, כאשר הגיעו הבורגונדים לשטחי האימפריה, היו ברשותם אסופת חוקים שבטיים ברבריים אשר היו נהוגים בקרבם. הבורגונדים נקטו בעמדות סובלניות ולא כפו את החוק הבורגונדי הנהוג על תושביהם הרומאים. הם ניסו ליצור קודקס חוקים אשר יהיה הוגן הן עבור הבורגונדים והן עבור הרומאים, ולשפוט על-פי חוקי הרומאים את הרומאים (Leges romanae), ועל-פי חוקי הברברים (Leges babarorum) את הבורגונדים. גונדובאד (474–516 לספה"נ), מלך הבורגונדים, לקח על עצמו את מלאכת קיבוץ החוקים, וייצר את אסופת החוקים "לקס גונדובדה", אחת מאסופות החוקים הראשונות המוכרות בקרב השבטים הברברים. הייתה זו המורשת העיקרית של הבורגונדים להיסטוריה, ואחד הניסיונות הראשונים של השבטים הגרמאניים לכונן מערכת חוקים שתתקיים במקביל למערכת החוקים הרומית. לרומאים אסופת חוקים זו הייתה מוכרת כ"לאקס רומאנה בורגונדיום", אך נראה שהייתה זו גרסה מאוחרת ל"לקס גונדובדה" המקורית. כך או כך, לא יודעים כיום לתארך במדויק את זמן כתיבת אסופת החוקים. ה"לקס גונדובדה" כלל חוקים בתחום הפלילי, הפרטי והמנהלי, אך לא נועד להחליף את חוק הרומי אשר היה בשימוש. אסופה זו היוותה קובץ הוראות מרחיבות לשימושם של השופטים, אך לא כקודיפיקציה מחודשת של החוק הרומי. אולם ה"לקס גונדובדה" לא השפיעה לאורך זמן. ב-532 לספה"נ, לאחר כיבוש הפרנקים את הממלכה, הרחיבה אסופת החוקים הוויזוגתית את הקודקס הבורגונדי, עד שלבסוף החליפה אותו לחלוטין.[1] "לקס גונדובדה" הועבר בשלושה עשר כתבי יד, אשר כולם מתוארכים למאה התשיעית ואילך. חמישה מכתבי היד כוללים כמאה וחמישה סעיפים, והשאר כשמונים ושמונה סעיפים, כאשר לחלק מכתבי היד מספר משתנה של סעיפים נספחים. על-פי השערות החוקרים, ספר החוקים לא נוצר כולו בזמן נתון, ומעדויות פנימיות בטקסט ניתן לזהות כי שמונים-ושמונת הסעיפים הראשונים הם קדומים יותר ומהווים מהדורה ראשונה ומוגמרת של ה"לקס גונדובדה".[1]
היהודים תחת שלטון הממלכה הבורגונדית
הממלכה הבורגונדית, אשר הקדימה את הממלכה הפרנקית במעבר מנצרות אריינית לנצרות קתולית, אכלסה יישובים יהודים רבים על אדמותיה, ובניהם ליון, ויאן ומקון. ביחס לשכנותיה, המדיניות הבורגונדית כלפי האוכלוסייה היהודית התאפיינה בקשיחות, ומצאה את ביטויה ב"לקס גונדובדה". במסגרת חוקים אלו, ניתן למצוא שלילה של נישואי תערובת, ונקיטת עונשים חמורים כלפי זוגות אשר הפרו איסור זה. חוק נוסף קובע כי יהודי המכה נוצרי ייענש על ידי קטיעת גפו העליונה, אלא אם כן יפדה עצמו ב-75 סולידי. חמור מכך, אם יהודי יכה כהן דת נוצרי דינו מוות ורכושו יופקע עבור אוצר הממלכה. בחוקים אלו ניכרת השפעה של חקיקה המאפיינת את הקיסרות הרומית-נוצרית, וכן, קנאות דתית קתולית. בנקיטת מדיניות נוקשה זו, היו שונים המלכים הבורגונדים מרוב המלכים המרובינגים אשר התאפיינו בעמדה סובלנית הרבה יותר כלפי היהודים. מכאן, סביר להניח כי סיפוח הממלכה הבורגונדית לממלכת הפרנקים לאחר כיבושה על ידי השושלת המרובינגית, שיפר את מצבם של היהודים בתקופה זו באזורים גאוגרפים אלו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Drew Katherine Fischer, The Burgundian Code, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 1972
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Collins Roger, כרך 14, "The Western Kingdoms”, The Cambridge Ancient History, Cambridge: Cambridge University Press, 2012 [2000]
- ^ 3.0 3.1 פרישמן אשר, האשכנזים הראשונים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008
- ^ לימור אורה וחן ויצחק., כרך א', ראשיתה של אירופה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003
31931794הממלכה הבורגונדית