המכלול:מקף וקו מפריד
- סגנון כתיבה
- סגנון עיצוב דפים
בקרב כותבי העברית קיים בלבול בין המקף (הבא לחבר בין מילים) ובין קו מפריד (הבא להפריד בין חלקי משפט). האקדמיה ללשון העברית מודעת לבעיה זו, ובחוברת "כללי הפיסוק" שלה מדגישה: ”יש לשים לב להבדל בין מקף (הבא לחבר) ובין קו מפריד (הבא להפריד)”.
במקלדת התקנית מופיע סימן אחד בלבד ממכלול הסימנים דמויי מקף, יחד עם הקו התחתון בין סימן הפלוס והאפס. כדי להקל על כותבי המכלול, סימן זה יכול לשמש כתחליף לשאר המקפים והקווים המפרידים (סוגים נוספים של מקפים מופיעים בתחתית תיבת העריכה).
דף זה מתאר את סימני הפיסוק בהתאם לכללי האקדמיה ללשון העברית, ואינו מהווה כלל מדיניות מחייבת במכלול.
סימני פיסוק דמויי מקף אנגלי
מקף (עברי) [־]
(ראו סעיף 32 לכללי הפיסוק של האקדמיה ללשון העברית)
מקף משמש לחיבור שתי מילים קשורות. מקומו בגובה ראשי האותיות, למשל באר־שבע. עקב היעדרו של מקף כזה במקלדת התקנית, מתירה האקדמיה ללשון העברית להשתמש במקף הקיים במקלדת – המקף האנגלי, שמקומו באמצע האות, למשל באר-שבע (אם כי היא מעדיפה את המקף הגבוה, העברי). מקף מופיע ללא מרווח לפניו או אחריו, כי הוא מחבר בין מילים, ולא מפריד ביניהן.
לרוב, משתמשים במכלול במקף אנגלי (מקף לא גבוה, שעל המקלדת) ולא עברי. לעיתים נהוג להשמיט את המקף. לדוגמה: באר שבע ובית דין. לקריאה על כללי השימוש במקף – מתי מותר להשמיטו ומתי אסור – ראו את הערך מקף.
המקף האנגלי הוא הסימן היחיד מכל המקפים והקווים המפרידים שנמצא במקלדת הסטנדרטית, -, יחד עם הקו התחתון בין מקש הפלוס ומקש האפס.
המקף העברי מופיע כסימן הראשון בין סימני הפיסוק במצב עריכה במכלול. ה־Alt code[1] של המקף העברי הוא 0206, ועל המקלדת להיות במצב עריכה עברי. ב־Mac יש ללחוץ על ⌘ Command+⇧ Shift+\ או על ⌥ Option+z. במחשבים בהם מותקנת פריסת מקלדת התואמת את טיוטת התקן החדש למקלדת עברית, המקף העברי מתקבל באמצעות Alt+- (במקלדת העברית במערכת ההפעלה חלונות 10 המקף העברי מתקבל כך רק בשימוש בכפתור ה־Alt+- הימני, או לחלופין על ידי לחיצה על Ctrl+Alt+-).
קו מפריד [–]
(ראו סעיף 15 לכללי הפיסוק של האקדמיה ללשון העברית)
קו מפריד בא להפריד בין חלקי המשפט. לפני ואחרי קו מפריד יש מרווח יחיד. זה–אינו השימוש הנכון, אבל זה – כן.
הסימן המשמש כקו מפריד הוא קו מאורך, הקרוי בלעז en-dash. אורכו של קו זה פעמיים מהקו המשמש את המקף האנגלי. לכן יש הנוהגים להשתמש בשני מקפים אנגליים (--) כתחליף לקו מפריד. Word, לדוגמה, מחליף באופן אוטומטי שני מקפים אנגליים, או מקף אנגלי שמשני צדדיו מרווחים, בקו מפריד.
הקו המפריד מופיע כסימן השני בין סימני הפיסוק במצב עריכה במכלול.
בתוכנת Word אפשר להקליד קו מפריד ישירות באמצעות לחיצה על Ctrl+- (המקש - בחלק הנומרי במקלדת). ה־Alt code[1] של הקו המפריד הוא 0150. ב־Mac יש ללחוץ על ⌥ Opt+-. במחשבים בהם מותקנת פריסת מקלדת התואמת את טיוטת התקן החדש למקלדת עברית, הקו המפריד מתקבל באמצעות Alt+= (במקלדת העברית במערכת ההפעלה חלונות 10 המקף העברי מתקבל כך רק בשימוש בכפתור ה־Alt+= הימני, או לחלופין על ידי לחיצה על Ctrl+Alt+=). קוד HTML לסימן הקו המפריד הוא –.
קו לציון טווח [–]
(ראו סעיף 18 לכללי הפיסוק של האקדמיה ללשון העברית)
השימוש הנפוץ ביותר של קו לציון טווח הוא סימון טווח בין שני ערכים, כגון מספרים, תאריכים, מוצא ויעד ועוד. על פי החלטת האקדמיה הוא עושה שימוש באותו תו כמו הקו המפריד, אולם יש המשתמשים גם במקף האנגלי. למשל: קו חיפה–ירושלים; סעיפים ג–ח; השנים תשמ״ח–תשנ״ג. שימוש נוסף שלו הוא להפריד או להציג יחס בין שני דברים: יחסי ישראל–ארצות הברית; חוק בדר–עופר; נוסחת ניוטון–לייבניץ. דוגמה טובה נוספת נמצאת בשם "תל־אביב–יפו": המקף העברי משמש לחיבור "תל" ו"אביב" לכדי שם אחד, ואילו קו לציון טווח מפריד בין השמות "תל־אביב" לבין "יפו".
אף־על־פי שבמהותו הוא קו מפריד, קו לציון טווח מופיע ללא רווחים מצדדיו. בציון טווח יש לכתוב מימין את הערך הקטן ולאחריו את הערך הגדול. לדוגמה: עמודים 1–12 (ולא 12–1). לכן, 8:00–16:00 מציין את השעות 8 בבוקר עד 4 בצהריים באותו היום, ואילו 16:00–8:00 מציין את השעה 4 בצהריים ועד השעה 8 בבוקר שביום המחרת. הבדל זה עלול לגרום לבלבול בין הקוראים, ומשום כך רצוי להשתמש במילה "עד" לציון טווח שעות.
התו '–' (קו ארוך) שומר על סדר המספרים כפי שהקלדנו אותם: אם נקליד 1, אחר כך '–' ואז 2 נקבל "1–2". לעומתו, התו '-' (מקף אנגלי) מסדר את הערכים בסדר הפוך: אם נקליד 1, אחר כך '-' ואז 2 נקבל "1-2" במקום "2-1". לפיכך, על המשתמשים במקף אנגלי להקליד ערכי טווח מספריים מהסוף להתחלה (קודם 2, אחר כך '-' ואז 1).
סימן מינוס [−]
סימון המינוס (המציין מספרים שליליים), צריך להיות סימן הפלוס ללא הקו האנכי, כך שרוחבם של +5 ו־−5 יהיה זהה. יש המשתמשים בסימן en-dash (קו מפריד) הדומה לסימן המינוס, אך הסימנים אינם זהים. להשוואה, להלן קו מפריד, סימן פלוס וסימן מינוס, יחדיו: –+−.
קיצור לסימן מינוס מופיע בין התווים המתמטיים במצב עריכה במכלול. קוד HTML לסימן המינוס הוא −.
קו ארוך [—]
em-dash לא קיים בעברית.
ראו גם
- הפיסוק – מבחר כללים, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מקף וקו מפריד, אתר "השפה העברית"
- טל כהן, קצר, עבה וגבוה, באתר "האייל הקורא"
- טיוטה לתקן חדש של פריסת מקלדת עברית – פריסת מקלדת שאפשר להתקין בחלונות, לינוקס ומאק; הפריסה מבוססת על פריסה הנפוצה בעברית ומוסיפה יכולת להקליד בקלות את המקף ואת סימני הניקוד.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עבור משתמשי מערכת ההפעלה Windows הזכרנו את ה־Alt code של כמה מהתווים. זהו מספר המאפשר להקליד במהירות גם תווים שאינם מופעים על המקלדת, ומשתמשים בו באופן הבא: ראשית, יש לוודא שמצב Num Lock פעיל, ולעתים יש לוודא גם שהמקלדת במצב עריכה עברי (בעזרת ⇧ Shift+Alt. במקרים אלו הדרישה מוזכרת בדף זה). לאחר מכן לוחצים (מבלי לעזוב) על מקש ה־Alt הנמצא בצד שמאל של המקלדת, מקלידים את מספר ה־Alt code בחלק הנומרי של המקלדת (כאשר אין להתעלם מ־0 אם הוא מופיע בתחילת המספר, כגון ב־0150), ואז עוזבים את מקש ה־Alt. התו המבוקש יופיע בתיבת העריכה.
