המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/ואלו מגלחין
ואלו מגלחין הוא הפרק השלישי של מסכת מועד קטן. יש בו 9 משניות. הפרק הוא בין הדפים י"ג ע"ב עד כ"ט ע"א.
היתר גילוח במועד
המשנה הראשונה[1] מונה את אלו שמותר להם להתגלח בחול המועד, למרות האיסור לעשות מלאכה במועד הכולל גם איסור תספורת. הכלל הוא שכל אלו שלא יכלו להסתפר מבעוד יום ואין הם אשמים בדבר, לא אסרו עליהם החכמים להתגלח במועד, שכן כל טעמו של האיסור הוא כדי שלא ידחו לכתחילה את התספורת לחול המועד בה הם פנויים ממלאכה, וממילא יכנסו לרגל כשהם מנוולים, אבל אלו שהיו אנוסין התירו להם. המותרים הם: אדם שבא ממקום רחוק (מדינת הים), ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, ומנודה שהתירו לו חכמים, ומי שנישאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע שיצא בתוך הרגל מטומאתו לטהרתו, וכל העולים טטומאה לטהרה.
בגמרא[2] מובאים דבריו של רבי יהודה החולק על המשנה וסובר שהבא ממדינת הים "שלא ברשות" אסור לו להסתפר. על כך קובע רבא שסובר שהמחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אינה באופן שיצא לחופש, (ואם כן היה אסור לו לעשות זאת באופן שיחזור באמצע הרגל ולא יוכל להכין את עצמו), ולא באופן שיצא להביא פרנסה לביתו, אלא באופן שכבר היתה לו פרנסה אחרת ורצה להרויח יותר, שנחלקו האם יש לדמותו למי שיצא ברשות או למי שיצא שלא ברשות.
בגמרא קובע שמואל שקטן הנולד במועד מותר לו להתגלח במועד, ”שאין לך בית האסורים גדול מזה”. גרסה אחרת משמו היא שלקטן מותר תמיד להתגלח גם אם נולד לפני המועד. קיימת הסכמה כי על קטן אין דיני אבילות.
אבילות ברגל
הגמרא משווה בין דיני אבל לדיני מנודה ומצורע[3]:
- אבל אינו נוהג דיני אבילות ברגל מכיון ששמחת הרגל היא עשה של רבים, ולכן היא דוחה את דיני האבילות המוטלים על היחיד ולא על הציבור. דין אבילות החל על מנודה נותר בספק האם הוא חל ברגל, אך הגמרא מביאה ראיה על דינו של מצורע שהוא חל גם ברגל, מכך שדין זה חל על כהן גדול שדינו כל השנה כאדם רגיל בשלושת הרגלים.
- אבל אסור בתספורת, מנודה ומצורע אסורים גם הם מלספר ולכבס כפי שמובא בברייתא.[4]:
- אבל חייב בעטיפת הראש, לא ברור אם גם מנודה חייב בדין זה (הגמרא דוחה את הראיה מעצירת גשמים בה נאמר "והן מתעטפין ויושבים כמנודין" שמא מנודה לשמים חמור יותר). מצורע חייב גם הוא בעטיפת הראש (נלמד מהפסוק "ועל שפם יעטה").
- אבל אסור בהנחת תפילין מכך שהתורה אומרת ליחזקאל בשעה שנצטווה שלא ינהג בדיני אבילות ונצטווה "פארך חבוש עלך". לא ברור מה דינם של מנודה ומצורע.
- אבל אסור בשאילת שלום, כפי שנצטווה יחזקאל בדיני האבילות "האנק דום" (-דממה).
- אבל אסור בלימוד התורה, מנודה ומצורע מותרים. (משנה וברייתא).
- אבל אסור לכבס את בגדיו, וכן מנודה ומצורע (ברייתא מפורשת).
- אבל חייב בקריעה.לא ברור אם גם מנודה חייב בדין זה (תיקו). מצורע חייב גם הוא בקריעה (פסוק מפורש - בגדיו יהיו פרומים).
- אבל חייב בכפיית המיטה, שכן הקב"ה הפך את הצלם אלוקים שהיה על המת. לא ברור מה דין מנודה ומצורע (תיקו).
- אבל אסור בעשיית מלאכה (הפסוק רומז זאת במילים והפכתי חגיכם לאבל, חג אסור במלאכה), מנודה מותר (ברייתא), ספק מה דין מצורע (תיקו).