המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/הלוקח עובר חמורו

הלוקח עובר חמורו הוא הפרק הראשון במסכת בכורות.

שותפות עם גוי

דין בכורה בשותפות גוי

המשנה הראשונה בפרק עוסקת באדם שקנה את עובר חמורו של עובד כוכבים, או המוכר לו - דבר שאסור על פי ההלכה, או מי שקנה חמור בשותפות עם גוי, או מי שיש לו חלק בבהמתו של הגוי בהסכם הנקרא "מקבל" שעליו לפטם את החמור ולהאכילו ובתמורה מקבל חלק בוולדות, או להיפך שהחמור הוא של היהודי והגוי הוא "מקבל", בכל המקרים האמורים, בכורו של החמור פטור מדין פדיון פטר חמור. דין זה נלמד מהפסוק "בישראל", משמע - אבל לא באחרים..

נחלקו האמוראים מה דין בכור שרק חלק ממנו שייך לגוי. לפי רב הונא אפילו אם יש לגוי חלק באוזנו של הבכור הוא פטור מבכורה, לפי רב חסדא רק דבר שעושה אותו נבילה, ולפי רבא אפילו דבר שאם ינטל ממנו הוא יהפך לטריפה.

מכירת בהמה גסה לגוי

הגמרא עוסקת בהרחבה באיסור למכור לגוי בעל חיים, איסור המוזכר במשנה זאת ומוסבר בגמרא באיסור מדרבנן משום שהגוי עובד בה בשבת, וחוקרת מה היא שיטתו של רבי יהודה שסובר שמותר למכור לגוי חמור שהינו "שבורה" דהיינו שאחד מאיבריו אינו פעיל, ומסתפקת האם טעמו הוא מכיון שהאיסור למכור לגוי בעל חיים חל רק על בהמה שלימה, וממילא עובר מותר גם כן במכירה, או שמא ההיתר למכור שבורה הוא מכיון שאין זה מצוי ואם כן לפי רבי יהודה מותר גם למכור לגוי עובר. למסקנה גם עובר בכלל האיסור.

שאלה נוספת היא אם מותר למכור בהמה לעובריה, מצד אחד יש לומר שכאן מתירים אפילו חכמים כיון שהמכירה אינה גמורה אלא חלקית - לעוברים בלבד, או שמא כאן אוסר אפילו לרבי יהודה כיון שעלולים לחשוב שכמו שמותר למכור בעל חיים בריא חלקית מותר גם למכור בעל חיים בריא באופן מלא.

קדושת בכורי כהנים ולויים ובהמתם

המשנה הבאה עוסקת בדין חיוב בכור על כהנים ולוים ובהמתם, וקובעת שהם פטורין מדין בכורה בקל וחומר, אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן. בגמרא מתנהל דיון בין אביי לרבא האם הכוונה לגבי פטור הלוים עצמם מדין בכור או לגבי דין פטור בהמותיהם שפטרו את בהמות בני ישראל.

דיון נוסף מתנהל בגמרא באריכות האם קדשו הבכורות של בהמות בני ישראל גם במדבר או שרק אלו שהיו בכורות בשעת יציאת מצרים נתקדשו בקדושת בכור. למסקנת הגמרא המחלוקת היא רק משעת שנמנו ישראל בחומש במדבר, אבל לפני כן ברור שנתקדשו הבכורות בקדושת בכור.

בהמה שילדה כמין בהמה אחרת

המשנה הבאה עוסקת בדין בהמה שילדה כמין בהמה אחרת, לדוגמא חמור כמין סוס או להיפך, הן לענין הבכורה בה הפטור מוחלט ככל שהנולד שונה מצורת אמו (גם אם פרה לדוגמא ילדה כמין חמור, כך שעל שניהם יש דין בכורה). בגמרא. מוסבר כי אמנם אם הוולד דומה במקצת לאמו, ככל שהשינוי אינו מוחלט, חלים עליו דיני בכורה, בין בבכור בהמה טהורה ובין בבכור בהמה טמאה. הגמרא מסתפקת האם דין זה הוא רק בבהמה טהורה שילדה כעין בהמה טהורה אחרת (לדוגמא פרה ועז), או גם בפרה שילדה כמין חמור (כיון שבשניהם יש דין בכורה), או אולי אפילו בשני סוגי בהמות טמאות, וגם אם לא אולי לכל הפחות באלו שדומים (כגון חמור וסוס שאין להם קרניים).

בענין היתרם לאכילה קובעת המשנה ש”בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור”.

נושאים נוספים

• בגמרא מובאים שני שאלות ששאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי: 1. בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות בכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות להיכן הלכו, והשיב לו שאותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור מפקיע בכור. 2. בגביית הכסף לבנין המשכן אנו מוצאים 201 ככר כסף, ואחת עשרה מנה, ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, היכן ההפרש? והשיב לו שמנה של הקדש הינו כפול משל הדיוט.