המהפכה השולית

המהפכה השולית, הידועה גם בשם "מהפכת התועלת השולית" (באנגלית:“Marginal Revolution” או “Utility Marginal Revolution” בהתאמה), היא תפיסה כלכלית אשר הביאה לשינוי חשיבה משמעותי בעולם הכלכלה. התפיסה היא פרי יצירתם של ההוגים ויליאם סטנלי ג'בונס האנגלי, קארל מנגר האוסטרי ולאון וולרס (Leon Walras) השווייצרי בסוף המאה ה-19. בהתבסס על ההנחה כי האדם הוא רציונלי ביסודו ומבקש להגשים רצונותיו ושאיפותיו, גורסת התפיסה כי בשוק חופשי אנשים מקבלים החלטות בהסתמך על הסיפוק או התועלת שאותו מוצר יספק להם לדעתם במידת רכישה. בצורה זו ישנה השפעה על מחירו של מוצר מתוך ההנחה כי אדם ימשיך לצרוך את המוצר כל עוד התועלת השולית ממנו שווה למחירו. כנגזרת מכך, ירידה במחיר תביא באופן ישיר לעלייה בביקוש למוצר, ולהיפך – עלייה במחיר המוצר תקטין את הביקוש למוצר. בדרך זו העלתה המהפכה השולית את רעיון הביקוש בכלכלה כקובע את ערך המוצר, ויצאה חוצץ כנגד הכלכלה הקלאסית שגרסה אודות היצע וייצור כמשתנים הבלעדיים הקובעים זאת.

ניצני המהפכה

ברבע האחרון של המאה ה-19 החלה המודעות בענייני כלכלה לגבור בצורה הדרגתית ותאוריות כלכליות רבות החלו להתפתח עקב העניין הרב שנוצר בתחום. דוגמה עיקרית לכך היא האסכולה האוסטרית ("Austrian School") שהייתה קבוצת מלומדים אוסטרים באוניברסיטת וינה – ובהם קרל מנגר עצמו – אשר הייתה בעלת השפעה ניכרת ודשה רבות בעניינים כלכליים והחלה לפעול בין השאר בעקבות השגשוג הכלכלי באוסטריה במהלך השנים 1867-1873 והמיתון הכבד אליו נקלעה מיד לאחר מכן. דוגמה נוספת לעליית חשיבות הכלכלה כתחום היא הפיכתה למקצוע אקדמי אשר בשנת 1871 החל להילמד כמקצוע בפני עצמו באוניברסיטאות באירופה.
הגישה הכלכלית שמשלה בכיפה באותה העת הייתה הגישה הכלכלית הקלאסית אשר נוסדה בסוף המאה ה-18 והוגיה המרכזיים היו אדם סמית וג'ון סטיוארט מיל. סמית' ומיל האמינו כי המערכת הכלכלית היא מערכת חופשית אשר שואפת ונעה למצב אופטימאלי של שיווי משקל – היינו יעילות בייצור וניצולו המלא של הייצור – אשר השגתו תבטיח תעסוקה מלאה לכלל גורמי המשק הלכה למעשה.

ויליאם סטנלי ג'בונס

בשנת 1860 כתב ג'בונס לאחיו: "אחת האמיתות הגדולות והחשובות ביותר היא כי ככל שהכמות של מוצר מסוים שאדם צורך גדלה, כך התועלת או הרווח שהוא מפיק מן המנה האחרונה של אותו מוצר יורדת בהדרגה". במקביל החל ג'בונס לראות את הכלכלה כתחום מתמטי לכל דבר וגרס כי על כלכלנים להיות קודם כל מתמטיקאים. "כלכלה פוליטית היא סוג של מתמטיקה מעורפלת אשר מחשבת את הסיבות והתוצאות של התעשייה", כתב במכתב לאחותו עוד בשנת 1858. "אני מקווה כי אהיה מתמטיקאי ברמה מספקת, שכן בלעדי זאת שום דבר אינו בר השגה בעולם הכלכלי המתפתח של ימינו".
בכך החל הקשר העמוק בין כלכלה ובין מתמטיקה אשר בא לידי ביטוי בעצם הצגת מודלים של כלכלה בהסברים חישוביים מתמטיים.

חשיבותו ותרומתו ההיסטורית

חשיבותו ההיסטורית של ג'בונס היא בכך שהוא היה הראשון שהבין והעלה על נס את חשיבות הערך של מוצר ואת עקרון השוליות, כבר ב-1866 כאשר פרסם רשמית את הגותו. במידה רבה התבסס מנגר על כתביו של ג'בונס כאשר הקדיש עצמו לכתיבה על כלכלה פוליטית עד שזו אכן הבשילה וראתה אור בשנת 1871.
תרומתו המשמעותית של ג'בונס היא הוספת הנדבך החישובי-מתמטי לשם הסברים כלכליים. בסוף המאה ה-19 היה מדובר בדרך מתודולוגית חריגה אשר לא נעשה בה שימוש רב עד אז. ג'בונס, ובמידה רבה ומשמעותית יותר גם וולרס (מנגר לא השתמש כמעט כלל בחישובים מתמטיים ולא היה חסיד השיטה), השתמשו בחישובים מתמטיים רבים ולרוב ספגו מכך ביקורת על כך שהם הופכים את ענף הכלכלה מענף עממי ורחב לענף אקדמי אשר יהיה מנת חלקם של מתי מעט בלבד. הכעס נבע בעיקר מעצם ההפשטה המתמטית שעשו השניים לתופעות חברתיות רחבות, אולם נבלם במידה רבה בעקבות עליית המרקסיזם מספר שנים מאוחר יותר אשר השיב את המשתנים החברתיים כמסבירי מודלים כלכליים. אולם בכך הייתה זו עבור ג'בונס פריצת דרך אשר הציגה בפני הכלכלה כלים חשובים לשם הסבר תופעות ומתן מענה לבעיות שהם מציגות.

קארל מנגר

המהפכה הסובייקטיבית

העובדה כי כוס מים וכוס יהלומים יכולים להיות שווים בערכם לפי הגישה הקלאסית נראתה בעיני מנגר כתמוהה. העובדה כי הגישה הקלאסית אינה לוקחת כלל בחשבון את ערכו של מוצר בעיני הצרכן כמשתנה מסביר בכלכלה נראתה כבלתי מניחה את הדעת בעיני מנגר. בהתבסס על ההנחה כי אדם הוא רציונלי מטבעו ומעוניין בסיפוק רצונותיו, טען מנגר כי ערכו של מוצר לא נקבע אך ורק בהסתמך על כמות העבודה שהושקעה בו או ערך העבודה בפני עצמו, אלא בעצם על הערך הסובייקטיבי שלו בעיני הצרכנים, ולא היצרנים, ובמידת הרצון שלנו להשיג את אותו המוצר:
"ערך מוצר נקבע על ידינו באמצעות הצורה בה אנו רואים אותו וכן באמצעות ההכרה כי אנחנו רואים בו אמצעי לשם סיפוק הצרכים שלנו".
תזה זו של מנגר ידועה בשם "המהפכה הסובייקטיבית" ולוקחת את משתנה כמות העבודה המושקעת במוצר כמשתנה קבוע, ומסבירה את ערכו לא בעלות הייצור אלא בתועלת או בהנאה שהצרכן יכול להפיק ממנו. זהו למעשה הביקוש למוצר, וההיצע – היינו הכמות הזמינה שלו בשוק לצריכה – לא צריכה להוות המשתנה העיקרי.

אופן קביעת ערך מוצר

"כיצד יכול להיות שליטר מי שתייה אינו בעל ערך בעינינו בנסיבות קבועות, ולעומת זאת כמות קטנה ומזערית של יהלומים או זהב היא בעלת ערך גבוה מאד בדרך כלל? התשובה מאד פשוטה: היהלומים כל כך נדירים בעולמנו שכולם יכולים להימצא על חזה של גברת, וגם הזהב נדיר כל כך עד שניתן להכניסו לחדר אחד. שתיית מים מאידך, היא כה נפוצה עד אשר קשה לחשוב על מאגר מים אחד שיהיה מסוגל להכיל את כל המים בעולם ולכן האדם צורך מים ואינו מרגיש רע להותיר כמות גדולה של מים ללא שימוש. אולם אין זה המקרה עבור יהלומים, שכן הם מאד נדירים. לכן, לכמות מסוימת של מי שתייה אין ערך רב מדי עבור האדם, אולם לכמות מסוימת של יהלומים וזהב יש ערך גבוה מאוד". אולם בכך לא היה הסבר מספק ומנגר פנה להסבר נוסף המאיר את האופן בו מעניק האדם ערך למוצר. מנגר טען כי כל יחידה נוספת של מוצר מסוים – ממנו לאדם יש כבר בכמות רבה – תוסיף פחות תועלת לאותו הצרכן ולפיכך תשפיע ישירות על ערכו.
נניח כי לאיכר יש 100 חביות של חיטה. את הנתח הראשון מהמכסה יקצה עבור עצמו ועבור משפחתו; את הנתח השני יקצה לשם זריעה באדמה למען יבול עתידי; מהנתח השלישי יפיק בירה; הנתח הרביעי יוקצה לבקר; התפוקה החמישית תוקדש להאכלת חיות המחמד שלו וכן הלאה. ניתן לראות בעצם כי ישנה ירידה ברמת החשיבות – הנתח הראשון עבור האיכר ומשפחתו הוא הכי חשוב בעיניו משום שהחיטה חיונית להמשך קיומם. התפוקה השנייה היא שנייה בחשיבותה כראות עיניו, ובוודאי יותר חשוב מהאכלת חיות המחמד שלו. הסבר זה ייוודע לימים בתור המושג "תועלת שולית פוחתת".
ניתן לראות בכך מעין פתרון לפרדוקס המים והיהלומים ("Diamond-Water paradox"). במצב רגיל, היות שהאדם מטבעו רציונלי ושואף למקסם רווחיו, סביר להניח שיעדיף כוס יהלומים על פני כוס מים. אולם, אם אותו אדם מצוי כעת במדבר וצמא גדול מקנן בגופו, כוס יהלומים כלל לא תעניין אותו משום שהיא אינה יכולה להפיק שום תועלת עבורו ולכן יעדיף את כוס המים על פני כוס היהלומים. מכך ניתן להסיק כי הכול תלוי במצב האדם בזמן נתון.

חשיבותו ותרומתו ההיסטורית

בזכות כתביו של מנגר פרצה המהפכה השולית לתודעה. חשיבותו העיקרית הייתה ביצירת אלטרנטיבה לגישה הקלאסית והוכחתה על תופעות בסיסיות בכלכלה כגון קביעת ערכים של מוצרים שונים מקרים שאותם לא הצליחה להסביר. באמצעות גישתו של מנגר ו"המהפכה הסובייקטיבית" נקבע כי ערכו של מוצר הוא סובייקטיבי ולא רק אובייקטיבי דטרמיניסטי, וכך נולד מושג הביקוש – אשר במידה רבה נראה לנו כיום כמתבקש.

לאון וולרס

באוגוסט 1873 פרסם משנתו אודות התועלת השולית ונדהם לגלות מיד לאחר מכן כי הוא לא היה החלוץ בנושא, אלא כבר לאחר כתביהם של מנגר וג'בונס לפחות. חרף זאת, העלה וולרס תרומה גדולה ומשמעותית ביותר ל"מהפכה השולית" בכך שהוא לקח אותה צעד אחד קדימה אל מעבר למה שג'בונס ומנגר כבר הביאוה, והסביר רעיונותיו באמצעים ובנוסחאות מתמטיות לכל דבר – צעד שמנגר נמנע ממנו לחלוטין וג'בונס אמנם עשה אך במידה פחותה מאשר וולרס. וולרס הפך את התועלת השולית לחלק בלתי נפרד מן הגישה הכלכלית הנאו-קלאסית החדשה שנוצרה אל מול הגישה הכלכלית הקלאסית. הוא טען כי תועלת שולית היא הכוח המניע את המכניזם של השוק החופשי וכן כי ככל שצורכים יותר ממוצר מסוים, כך הרצון לקנייה נוספת של המוצר פוחת.

תאוריית שווי המשקל הכללי

עיקר הטיעון של וולרס גורס כי רק באמצעות סחר חופשי יוכלו בני האדם להשיג יחסיות בין התועלת השולית לבין מחירים. בכך יש לצרכנים כוח להשפיע על קביעת המחירים בשוק החופשי.
לפי הטיעון של וולרס, לכל מוצר ישנה "פונקציית ביקוש" אשר מבטאת שילוב של ארבעה גורמים:

1. כמות המוצר המבוקשת בהתאם למחיר.
2. מחירו היחסי של המוצר לעומת מוצרים אחרים.
3. רמת ההכנסה של הצרכנים.
4. מערכת הרצונות וההעדפות של הצרכנים.

לעומת פונקציית הביקוש, קיימת פונקציית היצע עבור כל מוצר בשוק שמבטאת את הכמות שהצרכנים יספקו לשוק בהתחשב הגורמים הבאים:

1. עלות הייצור.
2. רמת הידע הטכנולוגי הנדרש.

באמצעות היקף הצריכה (שנקבע על ידי העדפות הצרכנים ובעצם לפי הערך הסובייקטיבי שהם מעניקים למוצרים), הדינאמיקה בין ההיצע וביקוש לכל מוצר בשוק בעל משתנים קבועים נעה לכיוון שיווי משקל, אולם אין זה שיווי משקל בשוק בעל מוצר יחיד אלא שיווי המשקל של כלל השווקים במשק אחיד באופן סימולטני, כיאה לשוק בתקופת הכלכלה המודרנית. כך, עצם פעילות הסוחרים מניעה את כוח השוק ומביאה אותו בפועל לידי שיווי משקל כללי ומשפיעה על יכולת קביעת המחירים בו.

חשיבותו ותרומתו ההיסטורית

ייחודיותו של וולרס נמדדת ראשית במובן המתודולוגי בו פיתח את תורת ה"מהפכה השולית" – מתודולוגיה מתמטית, אשר כאמור לא הייתה נפוצה כלל באותה העת ואף עוררה זעם וחמה לא פעם. אולם, ייחודיותו המשמעותית יותר הייתה יצירת הקשר האנליטי בין תועלת שולית לבין מחיר שוק וכאן הוא הצליח הרבה יותר מאשר ג'בונס ומנגר. מנגר ניסה לקשור בין השניים כפי שעשה וולרס, אולם לא הצליח להגיע לרמת תוקף והתאמה גבוהים דיים כדי להוכיח טענתו. בכך היה וולרס לפורץ דרך מבחינת הגות כלכלית ופרץ את הסכר עבור הוגים רבים נוספים אשר באו להוסיף על רעיונו, בין השאר קנת' ארו (Kenneth Arrow), ג'רארד דברו (Gerard Debreu), וליונל מקנזי (Lionel McKenzie) בשנות החמישים של המאה העשרים.

האם הייתה זו אכן מהפכה?

מבחינה כרונולוגית, הרי שהמהפכה השולית לא הייתה תגליתם הבלעדית של ג'בנוס, מנגר ווולרס והם לא היו הראשונים אשר הגו אודותיה. שלושים שנה לפני פרסומו הראשון של ג'בונס, פיתחו ויליאם לויד (William Forster Lloyd) וסמואל לונגפילד (Samuel Mountiford Longfield), שני כלכלנים בריטים, את ההבדל בין תועלת כללית לשולית ולמעשה הם אלה שהיו הראשונים שדנו במושג, גם אם לא נקרא אז בהכרח בצורה זו. יתרה מזאת, מלבד לויד ולונגפילד היו אלה ג'ול דופוויט (Jules Dupuit) והרמן גוסן (Hermann Heinrich Gossen) אשר, כבר בשנות החמישים של המאה ה-19, הראו עניין רב אודות רעיון התועלת השולית וניסו למצוא את הקשר בינו לבין התנהגות צרכנים.
אולם כל אלה לא השכילו לפתח את התורה אל מעבר למה שעשו בפועל ג'בונס, מנגר ווולרס. לכן מבחינה זו ניתן לראות את המהפכה כתהליך מתמשך, אשר במשך 40 שנה (1834-1874) ובהתפרס על מספר מדינות שונות, היה נחלתם של מספר כלכלנים ונבנה בשלבים הדרגתיים. לא הייתה זו, אם כן, "מהפכה" במובן המודרני כפי שאנו מכירים אותו כיום ואופי התקופה השפיע רבות על התפתחותה.
מן הצד השני, יש הרואים דווקא באופי התקופה כגורם אשר בגינו יש לראות את ה"מהפכה השולית" כמהפכה לכל דבר מעצם הנסיבות שבה. העובדה כי רעיון המהפכה נהגה בתקופה הטרום-גלובלית על ידי מספר כלכלנים שונים אשר חשו בו כמבעבע מתחת לפני השטח, במספר מדינות שונות ללא שום התקשרות ותיאום ביניהם בשלביה המוקדמים, היא זו אשר מעניקה לה ייחודיותה. יכול מאד להיות כי לו היו מתקשרים זה עם זה, הייתה לובשת המהפכה אופי יחידני, מסודר ומאורגן יותר ובמידה רבה מאבדת מן הייחודיות שבעצם התגלגלותה והתפתחותה.
סיבה נוספת אשר בגינה ניתן לראות ב"מהפכה השולית" מהפכה לכל דבר היא העובדה שהיא הצליחה היכן שהגישה הקלאסית כשלה באותה העת. הגישה הנאו-קלאסית אשר נולדה מן ה"מהפכה השולית" היא זו אשר היה בידה לספק הסברים היכן שהגישה הקלאסית נותרה אילמת וחסרת קול.
היה זה ההיסטוריון והפילוסוף תומאס קון אשר תיאר את המדע כרצף של התפתחויות מדעיות עוקבות ברצף באמצעות חידוש ותיקון התאוריות המדעיות ששלטו עד תקופת זמן מסוימת. מבחינה זו יש בהחלט לראות את המהפכה כגורם חשוב בהתפתחות ענף הכלכלה וההיסטוריה הכלכלית וכנקודת ציון דרך אשר לא ניתן בשום פנים להתעלם ממנה. המהפכנות והחדשנות לפיכך של ג'בונס, מנגר ווולרס היא שימת הדגש על ביקוש ולא עוד על ההיצע; על תועלת הצרכן ולא על עלות הייצור; על חשיבות הערך של המוצר בעיני הצרכנים; על ההעדפות הרציונליות של הצרכנים כמשתנים העיקריים; ועל יכולת הצרכנים להשפיע על מחירים בשוק.
לפיכך הפך הרבע האחרון של המאה ה-19 לתקופה מהפכנית כאשר כלכלנים החלו לאמץ פרדיגמות ולעבוד לאורן. ג'בונס, מנגר וולרס יצרו פרדיגמה אשר היוותה כצומת דרכים משמעותית ובעלת חשיבות מרכזית בכלכלה אשר ממנה הסתעפו נתיבים רבים בחקר הענף.

ביבליוגרפיה

• Blaug, Mark, Economic Theory in Retrospect. Cambridge: Cambridge University Press, 1997.
• Collison Black R.D., A.W. Coats and D.W. Goodwin, The Marginal Revolution in Economics – Interpretation and Evaluation. Durham: Duke University Press, 1973.
• Menger, Carl, Principles of Economics. Alabama: Ludwig Von Mises Institute, 2007.