רבי משה יצחק דרשן
 | |
| לידה |
1828 ה'תקפ"ח אוזרנידה |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 1899 (בגיל 71 בערך) ז' בכסלו ה'תר"ס לידא |
| כינוי | המגיד מקלם |
| מדינה | בלארוס |
| מקום פעילות | נובימוש, זאגר, אושמיאן, מינסק, סלונים ועוד. |
| השתייכות | תנועת המוסר |
| תחומי עיסוק | מגיד מישרים |
| תפקידים נוספים | מחבר ספר |
| רבותיו | רבי ישראל מסלנט |
| בני דורו | רבי יצחק בלאזר, רבי שמחה זיסל זיו ועוד. |
| חיבוריו | תוכחת חיים |
| אב | נח |
| צאצאים | בנו רבי בן ציון |
רבי משה יצחק דרשן (כונה המגיד מקלם וביידיש קעלעמר מגיד, ה'תקפ"ח – ז' בכסלו ה'תר"ס (1828 – 9 בנובמבר 1899)) היה רב, מגיד מישרים ומחבר ספר 'תוכחת חיים'. בתחילת דרכו דיבר בעיקר על נושאים עיוניים פילוסופיים, אך בהשפעת רבי דוד שלמה גרודזנסקי החל להתמקד יותר בדרשותיו בתיקון המידות ובזהירות בדיני ממונות.
ביוגרפיה
ילדותו ונישואיו
רבי משה יצחק דרשן נולד בעיירה אוזרנידה על יד סלונים (בלארוס) בשנת ה'תקפ"ח לאביו רבי נח שהיה מלמד עני, אביו נפטר כשהיה בן עשר והוא גדל והתחנך אצל סבו בסלונים. בהמשך למד בישיבת סלונים[1].
בגיל שמונה עשרה התחתן עם בת עיירה סמוכה ועבר לגור שם, הוא קיבל נדוניה מועטת והתחיל לעסוק במסחר, אך הוא לא הצליח בכך ולאחר שנה נאלץ לשוב לסלונים לחפש פרנסה.
מגיד מישרים
כבר בתחילת דרכו הוא היה דרשן מעולה, אך הוא סירב לקבל תמורת כך תשלום, דבר שהגדיר כ"חילול הקודש". מאוחר יותר נאלץ מחוסר פרנסה למסור שיעורים מטעם חברת 'זבחי צדק' תמורת סכום נמוך מאוד - חצי רובל לשבוע.
גם בתפקיד זה הוא לא החזיק מעמד משום שנהג למסור דרשות פילוסופיות עמוקות מתוך ספרי 'חובות הלבבות' (לרבינו בחיי אבן פקודה) ו'מבחר הפנינים' (לרבי שלמה אבן גבירול) והדברים לא תאמו לשומעים הפשוטים. לכן הוא עזב את סלונים ועבר לנובימוש לכהן שם כמגיד אך גם שם חזרה התופעה על עצמה והוא עבר לאיוויה.
באיוויה התוודע לרב העיר רבי דוד שלמה גרודזנסקי שהבחין בכשרונו והבין את טעותו ולימד אותו שהמון העם לא מבין ולא מעוניין לשמוע על אחדות הבורא או השראת הנפש אלא דברים של 'אסור' ו'מותר'. הרב דרשן קיבל את עצתו וחיפש דרך חדשה לדרשותיו.
כששמע על תנועת המוסר ומחוללה רבי ישראל מסלנט הוא נסע לקובנה, שם שהה רבי ישראל באותו זמן, כדי ללמוד ממנו תורה ומוסר. הגרי"ס זיהה אף הוא את כשרונותיו והשאירו אצלו, שם למד יחד עם רבי יצחק בלזר (ר' איצל'ה פטרבורגר), רבי שמחה זיסל זיו ('הסבא מקלם'), רבי לייב חסיד ועוד את תורת המוסר ובראשה את היסוד שיש לעבוד על מצוות שבין אדם לחברו יותר מבין אדם למקום.
על פי הוראת רבו רבי ישראל הוא החל מוסר דרשות ומקים בתי מוסר. הוא דרש באופן קבוע בעיירות כמו: זאגר, אושמיאן, מינסק, סלונים שם הוא שימש כ'מגיד של העיר' (מגיד דמתא), אך הוא לא יכל להמשיך במסגרת מצומצת זו והחל להרחיב את דרשותיו לערים ועיירות נוספים ושמו התפרסם ברחבי הארץ. הוא החל להקים בערים השונות ארגוני גמילות חסדים, ביקור חולים, תלמודי תורה וישיבות. הוא היה נוהג ליסוע לעיירות, מברר אצל יהודי המקום מה טעון שיפור וודורש בנושא..
בתולדות חייו המצורף לספרו מתארים את דרשותיו: ”בעת דרשתו היו מצטופפים המונים, עולים על הכסאות והשולחנות, מטפסים על החלונות, נתלים על הקירות, ועומדים בפיות פעורים לבלוע כל מילה היוצאת מפיו. על פני השטח הגדול של הראשים הצפופים, נשמע קולו הנעים והצלול של המגיד, וכעין זרם חשמלי מזעזע את השומעים ...”
תוכחת חיים
הוא ליקט עשר דרשות מדרשותיו לספר שנקרא 'תוכחת חיים' והדפיסו לראשונה בוילנא בשנת ה'תרנ"ז[2] הספר נדפס שוב במהדורת צילום בירושלים בשנת ה'תשמ"ב עם תולדות חייו[3].
על הספר הוא לא מבקש הסכמה משום רב משום זקנותו ורצונו שלא להטריח את הרבנים והוא נסמך על דעת רבי יחזקאל לנדא שאין צורך לתת סמיכה לספרי מוסר, כמו שכל המגידים אינם מקבלים הסכמה אלא ההסכמה היא מכח מצוות תוכחה.
אחרית ימיו
בשנת ה'תרנ"ח חלה ועבר לגור בלידא אצל בנו רבי בן ציון שהיה גם הוא דרשן, ולאחר שנתיים של ייסורים נפטר ביום חמישי, ז' בכסלו ה'תר"ס (9 בנובמבר 1899) בגיל 72[4].
קישורים חיצוניים
- רבי משה יצחק דרשן, תוכחת חיים, מהדורת ירושלים, ה'תשמ"ב, באתר היברובוקס.
- רבי משה יצחק דרשן, תוכחת חיים, באתר אוצר החכמה.
- אין להחניף לשום אדם סיפור על הנהגתו של ר' משה יצחק דרשן המגיד מקלם זצ"ל באתר דבר תורה.
הערות שוליים
- ^ צינוביץ, משה, עץ חיים, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ תמונת עמוד השער לספר באתר בידספיריט.
- ^ ספר תוכחת חיים באתר הספרייה הלאומית.
- ^ ראו כאן בפורום אוצר החכמה.