הלן קאזס בן עטר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הלן קאזס בן עטר (בצרפתית: Hélène Cazès-Benathar;‏ 27 באוקטובר 1898 - 7 ביולי 1979) הייתה עורכת דין יהודיה מקזבלנקה, שהובילה את מאמץ הסיוע לאלפי הפליטים היהודים מאירופה שהגיעו למרוקו ואלג'יריה במהלך מלחמת העולם השנייה. עמדה בראש הוועד לטיפול בפליטים זרים (בצרפתית: Comité d’Assistance aux Réfugies Étrangers) אשר היה אחראי לסיוע לפליטים.

קורות חייה

הלן (נילי) קאזס בן עטר נולדה ב-27 באוקטובר 1898 בעיר טנג'יר שבמרוקו למשפחה יהודית-מרוקאית אמידה. אמה הייתה מרים נהון ואביה עמרם קאזס, איש עסקים מצליח.[1] משפחתה של הלן עברה לקזבלנקה בשנת 1917, ואביה מילא תפקיד בכיר בקהילה היהודית בעיר. הלן התחילה את לימודיה בבית ספר לבנות של כל ישראל חברים בטנג'יר והמשיכה את לימודיה בבית ספר תיכון לבנות בקזבלנקה.[2] היא סיימת את לימודיה בהצלחה וזכתה לתעודת הגמר הצרפתית (Baccalauréat). היא המשיכה ללימודים גבוהים, והשלימה תואר בעריכת דין מאוניברסיטת בורדו הצרפתית. בשנת 1920, בעודה בת 22, היא נישאה למשה בן עטר, נשיא אגודת בוגרי כי"ח במרוקו. באופן יוצא דופן לתקופה, היא שמרה על שם משפחתה (קאזס) והוסיפה לצדו את שם משפחתו של בעלה (בן עטר). לזוג היו שלושה ילדים.

בעלה משה בן עטר נפטר בשנת 1939. לאחר מותו היא ירשה את תפקידו ומונתה לנשיאת אגודת בוגרי כי"ח במרוקו. כמו כן היא הייתה פעילה במספר רב של ארגונים יהודים נוספים; היא הייתה פעילה ציונית - המייסדת והנשיאה הראשונה של סניף ויצו בקזבלנקה, פעילה בג'וינט וכן פעילה בשירות ארגון הצלב האדום במרוקו.

פעילותה במלחמת העולם השנייה

פעילותה למען הפליטים היהודים מאירופה החלה ב-5 ביולי 1940 לאחר שניגשה לסייע לספינת פליטים מאירופה, יהודים ולא-יהודים, שהגיעה לנמל קזבלנקה ומשטר וישי סירב לאפשר לנוסעיה לרדת ליבשה. כאשר הגיעה הלן לנמל, הוצע לה כפעילת הצלב האדום לטפל בפליטים. הלן הסכימה והחלה בפעילותה לדאוג לפליטים למגורים, אוכל, לבוש, טיפול רפואי והגנה. לשם מטרות אלו ייסדה את הוועד לטיפול בפליטים זרים (בצרפתית: Comité d’Assistance aux Réfugies Étrangers). בן עטר עמדה בראשות הוועד, ובנוסף היו פעילות בו מספר נשים נוספות. פעילות הוועד מומנה באמצעות כספי תרומות מהקהילות המקומיות של יהודי מרוקו, ארגונים יהודים בינלאומיים כגון הג'וינט וארגוני סיוע לא יהודיים כגון "השירות הלאומי לפליטים" מארצות הברית וארגוני עזרה קווייקרים.

כ-20 אלף פליטים יהודים מאירופה עברו בצפון אפריקה ובמיוחד בקזבלנקה במהלך מלחמת העולם השנייה, לרוב חסרי כל או עם אמצעים מוגבלים, ונרדפים על ידי הרשויות של משטר וישי. אלפים מתוכם נשלחו למחנות עבודה במזרח מרוקו. הוועד היה הארגון המרכזי שניהל את הטיפול בפליטים הללו, והיה אחראי הן לאסירים שהיו כלואים במחנות העבודה על גבול מרוקו-אלג'יריה והן לפליטים במצוקה מחוץ למחנות. באחת מפעולותיה הראשונות, הלן הפכה את אולמי אגודת כי"ח בקזבלנקה למעונות פליטים לקליטת ראשוני המגיעים. בהמשך מספר אולמות נוספים בקזבלנקה נהפכו גם הם למרכזי קליטה של פליטים.

שלטון וישי במרוקו ראה את "הוועד לעזרה לפליטים זרים" כאחראי בפועל לפליטים המצויים במדינה. להלן היו יחסים טובים עם גורמים בשלטון הצרפתי, ולא פעם ניצלה ממאסר ומחקירות משטרתיות בענייני עזרתה לפליטים יהודים מאירופה. כך למשל במאי 1941, בעקבות מעצרם של שני פליטים שנמלטו ממחנה המעצר של המשטרה הצרפתית, נעצרה אחת מפעילות הוועד ובן עטר הצליחה לחמוק ממאסר רק בזכות התערבותו של ראש לשכת עורכי הדין. המשטרה הצרפתית דרשה לקבל לידה את מסמכי הוועד אך אלה הוסתרו, וכך נעלמו מעיני "הוועדה הגרמנית" שפעלה במרוקו.[3]

הוועד ניסה למצוא עבודה לחלק מהפליטים דרך פניות לארגונים שונים ולקהילות היהודיות מהערים השונות של מרוקו, כדי שלא תהיה לשלטון הצרפתי עילה לגרשם למחנות ההסגר. הוועד גם נתן מדי חודש קצבה קטנה למשפחת הפליט שנשלח למחנה או לפליטים ששהו במחנות עם ילדיהם. כך למשל הוועד שלח מדי חודש, דרך אשת קשר במחנה סידי אל-יאיש, 300 פרנק עבור כל מבוגר ו-200 פרנק עבור כל ילד. הוועד מימן סיוע הומניטרי לפליטים ממגוון סוגים; תיקוני משקפים, טיפולי שיניים, קניית ביגוד חורף ועוד.

ביולי-אוגוסט 1942 הצליחה בן עטר להשיג לקבוצת ילדים מצרפת אשרות להגעה לקזבלנקה כדי להצילם מרדיפה. במקרה אחר בן עטר הלוותה כסף מיהודים מקומיים כדי לממן כרטיסי נסיעה לפליטים מקזבלנקה לאי מרטיניק, כדי למנוע את שליחתם למחנות העבודה במזרח מרוקו. ניסיון זה סוכל על ידי הרשויות הצרפתיים שלא הסתפקו במסמכי הזיהוי והמעבר שבידי הפליטים. המשטרה איימה על בן-עטר שהיא תישלח בעצמה למחנה העבודה, אך הדבר נמנע בהתערבותו של פקיד צרפתי בכיר. עקב תקרית זאת פעילות הוועד נאסרה לזמן-מה והוא נאלץ לשנות את שמו.

לאחר המלחמה

משנת 1948 הלן בן עטר החלה לסייע לארגונים ציונים שטיפלו בעליית יהודים לישראל ונתרמה לעלייה ההמונית של יהודים מקהילות צפון אפריקה. בשנה 1954–1955 יצאה למסע הרצאות בקרב יהדות ארצות הברית למען גיוס תרומות לישראל. לאחר עצמאות מרוקו בשנת 1956, היא ניהלה משרד עורכי דין שעבד במקביל בפריז וקזבלנקה, אך בשנת 1962 התיישבה באופן קבוע בפריז. באותה שנה מונתה לחברת המועצה המנהלת של ארגון הסעד היהודי בצרפת (FSJU). היא גם הייתה בין מייסדי הארגון של יהודים יוצאי מרוקו בצרפת ובשנת 1967 מונתה לעמוד בראשותו. היא חוותה טראומה אישית קשה לאחר מות בנה בגיל 39 בלבד בשנת 1969. לאחר מותו, הלן החלה לנטוש בהדרגה את משרותיה הציבוריות. היא המשיכה לעבוד בעריכת דין באופן חלקי מספר שנים נוספות, אך בריאותה התדרדרה. היא פרשה לבסוף מפעילותה בשנת 1978, ונפטרה שנה לאחר מכן, ב-7 ביולי 1979 בגיל 80. להלווייתה הגיעו מספר נציגים מארגוני הצלה בזמן השואה שבאו להביע את הערכתם לפועלה. על מצבתה חקוק "לאמנו, אישה אגדית שהצילה רבים כל כך ממצוקתם".

הלן תרמה את הארכיון האישי שלה ל"ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" בירושלים. הארכיון הוא אוסף מסמכים שמכילים תיעוד רב של פעילות "הוועד לעזרה לפליטים זרים". הוא כולל בין השאר את חילופי המכתבים של עו"ד בן עטר עם שלטונות צרפת, עם ראשי קהילות יהודיות מרחבי מרוקו ועם הארגונים היהודים מארצות הברית; הג'וינט והיאס. כמו כן הוא כולל רשימות מלאות של פליטים במעבר או במעצר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Michal Ben Ya'akov. "Cazès-Benathar, Hélène." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013. Reference. 29 August 2013
  2. ^ CAZES-BENATHAR Hélène באתר AFMEG.
  3. ^ שלום בר־אשר, פליטים יהודים מאירופה הנאצית בצפון אפריקה, יד יצחק בן צבי doi: https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/peamim114_115_TEUDA.pdf
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32343758הלן קאזס בן עטר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הלן_קאזס_בן_עטר&oldid=1899625"