הכתרת ג'ורג' השלישי ושרלוט
ההכתרם של ג'ורג' השלישי ואשתו שרלוט למלך ומלכת בריטניה הגדולה ואירלנד התקיימה במנזר וסטמינסטר, לונדון, ביום שלישי, 22 בספטמבר 1761, כשבועיים לאחר שנישאו בקפלה המלכותית בארמון סנט ג'יימס. ההכתרה כללה תהלוכה לפני הטקס מארמון וסטמינסטר אל המנזר, לאחר מכן טקס הכתרה בן שש שעות ולאחר מכן משתה שהסתיים לבסוף בשעה עשר בלילה.
רקע
מיד לאחר מות סבו, ג'ורג' השני, עלה ג'ורג' לכס המלכות ב-25 באוקטובר 1760 בגיל 22.[1] המלך הצעיר עדיין לא היה נשוי, ולכן הוא שאל את לורד בוט על נסיכות גרמניות פרוטסטנטיות מתאימות להיות אשתו. ביולי 1761, הוחלט שהמלך יתחתן עם הנסיכה שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ בת ה-17, שלשמחתו של ג'ורג' לא הראתה עניין בתחומים פוליטיים.[2][3] ב-8 בספטמבר 1761 הגיעה שארלוט לארמון סנט ג'יימס מלווה באחיה, הדוכס אדולפוס פרידריך, כדי לפגוש את המלך, והם נישאו בקפלה המלכותית בארמון סנט ג'יימס באותו היום.[3] הם נישאו בדיוק בזמן לטקס ההכתרה שנערך שבועיים לאחר מכן.
הכנות
ההכתרה תוקצבה ב-9,430 ליש"ט. לפי המסורת, ההכנות הטקסיות היו אמורות להתבצע על ידי הרוזן אדוארד הווארד, הדוכס ה-9 מנורפוק. אך בעקבות קתוליותו של הרוזן התפקיד הועבר לקרוב משפחתו הרחוק, תומאס הווארד, הרוזן השני מאפינגהם. הטקסטים של טקס ההכתרה היו באחריות הארכיבישוף מקנטרברי, תומאס סקר, שערך שינויים מזעריים בלבד מהטקס הקודם, בעיקר כדי להתאים את ההכתרה לבת הזוג ולשקף את העובדה שבריטניה הייתה נתונה במלחמת שבע השנים עם צרפת.
בבניין המנזר נבנו מספר רב של גלריות עץ שהוקמו עבור חברי פרלמנט, שגרירים ומוזיקאים, בעוד שבחלל המרכזי נבנו שלוש קומות של גלריות לציבור. כרטיסים למושב קדמי עלו 10 גינאות כל אחד, בעוד שישבה בנושב גבוה יותר עלתה 50 גינאות. הבנאים התפארו בכך שפגעו ב"לגיון שלם של מלאכים" במהלך עבודות הבנייה.
אולם וסטמינסטר עבר גם הוא שינוי, מכיוון שהוא חולק בדרך כלל על ידי מחיצות עץ לאולמות משפט שונים. באולם הותקנה רצפת עץ לצד שלוש קומות של גלריות לצופים. הגבוהה שבהן הוצמדה לקורות הגג, ואילו הנמוכה ביותר הייתה מצוידת בפתח "לקבלת הפרשות שתן". מעל הדלת הצפונית הוקמה קשת ניצחון בעיצובו של ויליאם אורם, עליה מרפסת לנגנים ועוגב. תאורה סופקה על ידי עשרים וחמש נברשות ענקיות. בחוץ, עמדות זמניות הנותנות תצפית על התהלוכה בין האולם למנזר הוקמו חלקם כללו עד 1,500 מושבים, בעוד שכירת בית שהשקיף על המקום לאותו היום, הייתה עשויה לעלות עד 1,000 פאונד.
כרכרת הזהב, כרכרה סגורה רתומה לשמונה סוסים, הוזמנה תמורת 7,562 ליש"ט (3.54 מיליון ליש"ט = 4.188 מיליון דולר ב-2022, מותאם לאינפלציה)[4] [5] עבור ההכתרה ב-1760 על ידי פרנסיס רודון הייסטינגס, המרקיז הראשון של הייסטינגס, ועוצבה על ידי סר וויליאם צ'יימברס. היא נבנתה בבתי המלאכה בלונדון של סמואל באטלר.[6] הכרכרה לא הושלמה עד 1762, ושימשה להכתרת כל מלכי בריטניה מוויליאם הרביעי ב-1831.
תהלוכה
ההכתרה הייתה אירוע שעורר ציפייה רבה. באותו בוקר הרחובות המו בני אדם שהמתינו להופעתם של המלך והמלכה החדשים. בסביבות השעה 9:00 בבוקר, ג'ורג' ושרלוט יצאו מארמון סנט ג'יימס, כל אחד על גבי אפיריון לאולם וסטמינסטר, שם התאספו בני אצולה מוזמנים, פקידי ממשל ובני בית המלוכה.[7]
בעקבות מסורת עתיקה, המשתתפים שנאספו באולם חיכו לבואה של תהלוכת בכירי הדת מהמנזר הנושאים את הכתרים. לאחר מכן חולקו אלה לבעלי הזכות לשאת אותם בתהלוכה הראשית מהאולם למנזר. בהזדמנות זו, היה עיכוב ממושך כי סגן הרוזן מרשל שכח כמה דברים חשובים; לא סופקו כיסאות למלך ולמלכה, לא הייתה חרב מדינה, והיה צריך לשאול אחת מהלורד ראש העיר של לונדון, ולא הייתה חופה שמתחתיה היו אמורים המלך והמלכה ללכת לכן גם זו אולתרה.
התהלוכה הקצרה ברגל בין וסטמינסטר הול למנזר וסטמינסטר הייתה החלק היחיד בטקס שהיה גלוי לקהל הרחב וקהל עצום מילא לא רק את המדרכות אלא גם את החלונות והגגות של הבתים שמסביב, ביחד עם טריבונות עץ שנבנו במיוחד. המסלול עבר מניו פאלאס יארד, לאורך רחוב הפרלמנט, רחוב ברידג' ורחוב קינג עד לדלת המערבית של המנזר, שלאורכה נבנה שביל עץ זמני רחב כך שניתן יהיה לראות את המשתתפים ביתר קלות. עם זאת, 2,800 החיילים שעמדו משני הצדדים חסמו את הנוף והם נאלצו לדחוף לאחור את ההמונים הנלהבים עם הצד השטוח של חרבותיהם ובקתות רובי המוסקטים שלהם. המלך והמלכה נכנסו למנזר מעט אחרי 13:30 כאשר "תשומת הלב והכבוד ששניהם הקדישו לטקס" זכו להתייחסות חיובית.[7] התהלוכה והטקס היו כל כך ארוכים שהמלך לא הוכתר עד 15:30 באותו אחר הצהריים.[8]
הטקס
את טקס ההכתרה ערך הארכיבישוף סקר. החלק הראשון של הטקס, ההכרה והשבועה, חייבו את הקהילה לתת את הסכמתה בקריאה "אלוקים ישמור את המלך ג'ורג'", ולאחר מכן נשבע המלך וחתם על שבועת ההכתרה. בשלב זה ניתנה דרשה קצרה בת 15 דקות על ידי הבישוף של סולסברי, רוברט היי דראמונד (כמה מקורות קובעים בטעות שהיא ניתנה על ידי הארכיבישוף).[דרוש מקור] לאחר מכן החלה המשיחה בשמן "קדוש" ובשיאו של הטקס, הוכתר מלך בריטניה ואירלנד על ידי הארכיבישוף. חלק זה של הטקס לווה בתרועות חצוצרה במנזר ואדם שישב גבוה על הגג נתן אות לירי של תותח בגרין פארק ובצד השני של העיר במצודת לונדון. לאחר מכן, הוצעה הכתרה קצרה יותר של המלכה ולבסוף קיבלו המלך והמלכה את האוכריסטיה. לאחר שהחליפו את הגלימות הטקסיות שלהם, המלך, המלכה האצילים והבישופים חזרו לאולם וסטמינסטר באותו סדר שבו הגיעו; הטקס נמשך שש שעות והיה חושך כשהם עזבו את המנזר.
מוזיקה
1761 היא ההכתרה היחידה הידועה שבה כמעט כל המוזיקה נכתבה על ידי אותו מלחין, ויליאם בויס, שהיה המאסטר של המוזיקה של המלך. בויס האמין, כנראה בטעות, שהוא הוזמן לכתוב הגדרות מוזיקליות חדשות לכל טקסטי ההכתרה המסורתיים. למרות שהשלים שמונה קטעי מקהלה לטקס, הוא כתב לארכיבישוף סקר מכתב בו סירב לשכתב את הלחן להמנון "צדוק הכהן" מכיוון ש"אי אפשר לקבע אותה בצורה נכונה יותר ממה שכבר נעשה על ידי מר הנדל" (הנדל כתב ארבעה מההמנונים בהכתרה הקודמת). הארכיבישוף כתב בחזרה ואמר שהמלך מסכים, ומאז נעשה שימוש במהנון "צדוק הכהן" של הנדל בכל הכתרה.
סעודה
הטקס הסתיים במשתה הכתרה, הלורד סטיוארד, הלורד הקונסטבל העליון וסגן הרוזן מרשל הגיעו על גבי סוס. הסועדים הנכבדים נאלצו לשבת בחושך עד שבכניסתם של המלך והמלכה, כל 3,000 הנרות הודלקו כמעט בבת אחת באמצעות רשת של יריעות פשתן שאמנם היו מרהיבות, אך הרעיפו על האורחים פתיתים של אֵפֶר.
כאן שוב התגלה ארגון לקוי כיוון שלא סופקו שולחנות לברונים של נמלי סינק ולראשי המועצות של העיר לונדון, שהיו צריכים לקבל קומות מכובדים. ראשי המועצות קיבלו את השולחן של מסדר האמבט אשר בתורם תפסו את מקומם של קציני המדינה הבכירים. הברונים של סינק פורט הושתקו רק על ידי לורד טלבוט (אנ') שאתגר אותם לדו-קרב. טלבוט אימן בקפידה את סוסו ללכת אחורה הרחק מכיסאות המלכות, אולם לא ניתן היה למנוע מהסוס להיכנס שוב ושוב לאולם בהליכה לאחור כשאחוריו לעבר המלך, מה שגרם לשמחה רבה בקרב המתבוננים.
המשתה הסתיים לבסוף בשעה 22:00 כשהמלך והמלכה יצאו בכיסאות האפיריון שלהם; כפי שדרשה המסורת, דלתות האולם נפתחו אז לציבור, שלקח את כל מה שנשאר מאחור, לרבות צלחות, סכו"ם ומפות שולחן.
חגיגות אחרות
בלונדון חגג קהל רב ברחובות. למרות שהמועצה אסרה על הדלקת מדורות בליל ההכתרה מטעמי בטיחות, נראה שהדבר זכה להתעלמות רחבה, זאת למרות חיילי הפרשים שסיירו בעיר. ראש הממשלה, הדוכס מניוקאסל, הדליק אחת מחוץ לביתו בלונדון ונתן בירה להמונים, בעוד אחרים האירו את בתיהם בפנסים. במקומות אחרים, יום ההכתרה צוין על ידי שירותי הודיה בכנסיות, נשפים אזרחיים, זיקוקי דינור ומשתה שנערכו לעניים על ידי נדיבים עשירים. בשבועות שלאחר מכן הציגו התיאטראות בווסט אנד של לונדון שחזורים של ההכתרה; ההצגה בתיאטרון דרורי ליין הסתיימה עם "מדורה אמיתית ואספסוף אמיתי" על הבמה, בעוד ההפקה בתיאטרון רויאל, קובנט גארדן כללה את המקהלה האמיתית של מנזר ווסטמינסטר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "George III (r. 1760–1820)". The Royal Family (באנגלית). 2015-12-31. ארכיון מ-23 באוגוסט 2018. נבדק ב-2021-12-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "George III | Biography, Madness, & Facts". www.britannica.com (באנגלית). נבדק ב-2021-12-23.
- ^ 3.0 3.1 Percy Hetherington Fitzgerald (1899). The Good Queen Charlotte (באנגלית). New York Public Library. Downey. pp. 32–33.
- ^ "Gold coach a 'bumpy ride'". BBC News. 4 ביוני 2002. נבדק ב-27 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Value of 1760 British pounds today | UK Inflation Calculator".
- ^ Bates, Stephen (6 במאי 2023). "Nothing but drizzle was permitted to rain on this parade. So why did Charles look so glum?". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 Dominick Miller, The Coronation of George III, Mackinac State Historic Parks, 2018-09-21 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "George III". Westminster Abbey (באנגלית). ארכיון מ-15 במאי 2020. נבדק ב-2021-12-24.
{{cite web}}: (עזרה)
37851064הכתרת ג'ורג' השלישי ושרלוט