עלי עבדאללה סאלח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עלי עבדאללה סאלח
עלי עבדאללה סאלח, 2004
עלי עבדאללה סאלח, 2004
לידה ממלכת תימןממלכת תימן בית אל-אחמר (ער'), תימן
נרצח תימןתימן צנעא, תימן
דת אסלאם שיעי, זיידים

עלי עבדאללה סאלחערבית: علي عبد الله صالح, תעתיק מדויק: עלי עבדאללה צאלח; 21 במרץ 1942 - 4 בדצמבר 2017) כיהן כנשיא הרפובליקה הערבית התימנית (צפון תימן) משנת 1978 עד לשנת 1990. עם איחוד תימן ב-1990 הפך לנשיא המדינה המאוחדת. ב-23 בנובמבר 2011 העביר את סמכויותיו בפועל כראש מדינה לסגנו עבד רבו מנסור האדי, בהסכם שנקבע בו כי ייערכו בחירות במדינה, בעקבות ההפגנות בתימן בשנת 2011, שהיו חלק מגל המחאות בארצות ערב. נרצח על ידי כוחות אנסאר אללה בצנעא[1].

קריירה ציבורית

סאלח היה אחד ממנהיגי ההפיכה האנטי-מלוכנית בשנת 1962. לאחר רצח הנשיא אחמד אלגשמי בשנת 1978 הפך לנשיא הרפובליקה הערבית התימנית (צפון תימן) משנת 1978 עד לשנת 1990. עם איחוד תימן ב-1990 הפך לנשיא המדינה המאוחדת. נבחר ישירות לנשיאות בשנת 1999 כאשר זכה ב־96% מהקולות בבחירות בהן נכחו משקיפים בינלאומיים. המתמודד האחר, א-שעבי, היה חבר במפלגתו של סאלח "הקונגרס הכללי של העם", אולם התמודד כעצמאי.

71 אחוזים מהתימנים החליטו במשאל עם ב-20 בפברואר 2001 להאריך את כהונת הנשיא מחמש לשבע שנים, ואת כהונת הפרלמנט מארבע לשש שנים. המשאל גם יצר מועצה מייעצת בעלת כוח חקיקה (המתחרה עם הפרלמנט הנבחר על ידי העם), הממונה על ידי הנשיא. לפיכך, ארגון Freedom House הלא-ממשלתי שיפר בדו"ח "החירות בעולם" את דירוג רמת החופש הפוליטי במדינה מ-6 ל-5 (6 פירושו היעדר כל חופש פוליטי, ו-1 פירושו חופש פוליטי מקסימלי).

ביולי 2005, במהלך החגיגות לציון יום השנה ה-27 לכהונתו כנשיא תימן, הכריז סאלח כי לא ישתתף בבחירות הבאות לנשיאות בספטמבר 2006[2]. אולם ביוני 2006 שינה את דעתו, והחליט להסכים לייצג את מפלגתו בבחירות. הוא הסביר את מהלכו בכך שהיה נכון להעביר את השלטון, אולם נכנע לאור "לחצי ההמון ופניות העם התימני". מוחמד א-רובעי, מנהיג האופוזיציה, טען בתגובה כי החלטת הנשיא "מוכיחה כי הנשיא לא היה רציני בנוגע להחלטתו הקודמת. הייתי מעדיף שהוא לא היה מכריז על פרישתו. אין צורך בפארסה הזו"[3].

בבחירות לנשיאות ב-20 בספטמבר 2006 זכה סאלח ב-77.2 מקולות המצביעים. יריבו העיקרי, פייצל בן שמלאן, זכה ב-21.8 אחוזים. לטענת הממשל האמריקני, "הבחירות עמדו בקריטריונים של בחירות חופשיות והוגנות"[4]. ב-27 בספטמבר הושבע סאלח לכהונה נוספת.

בתחילת 2011, בהשראת ההפיכה בתוניסיה וההפגנות במצרים, פרצו הפגנות גם בתימן[5], ובעקבותיהן הודיע סאלח כי לא יאריך את כהונתו מעבר לשנת 2013 ולא יעביר את השלטון לבנו[6]. ב-23 באפריל שנת 2011, הודיע הנשיא סאלח כי הוא מוכן לרדת מהשלטון בתוך כמה חודשים בתמורה לחסינות משפטית. ב-18 במאי חתם סאלח על הסכם עם קבוצות אופוזיציה בתימן שיתפטר מהנשיאות בתוך חודש, אך חזר בו ב-22 במאי, וההפגנות נמשכו. ההפגנות התדרדרו עד כדי, בעיני רבים, למלחמת אזרחים בין המפגינים לתומכי השלטון בתימן. ב-3 ביוני נפצע סאלח באורח קשה (40% כוויות) בעקבות שיגור של רקטות על ארמונו, ובעקבות הפיגוע הוטס לערב הסעודית על מנת לקבל שם טיפול רפואי. סגנו של סאלח, עבד רבו מנסור האדי, החליף אותו כנשיא בפועל. ב-23 בספטמבר, לאחר כשלושה חודשי היעדרות, דווח כי סאלח שב לארצו.

ב-21 באוקטובר 2011 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד החלטה הקוראת לסאלח לחתום על הסכם שלפיו ישים קץ לדיכוי האלים של ההפגנות בארצו, ולפרוש מתפקידו כנשיא המדינה. ב-23 בנובמבר חתם סאלח בטקס שנערך בערב הסעודית בחסות בית המלוכה הסעודי ובנוכחות מנהיגי האופוזיציה בתימן על הסכם העברת סמכויות לסגנו אל-האדי. ההסכם נוסח על ידי מדינות המפרץ וקבע כי סאלח ישמור זמנית על תוארו, אך יעביר את סמכויותיו במהלך החודש הקרוב לסגנו. תוך שלושה חודשים יתקיימו בחירות בתימן לתפקיד הנשיא, שבהן לא יתמודד סאלח, אך ההסכם העניק לו ולמקורביו חסינות מפני העמדה לדין."הפילוג של עשרת החודשים האחרונים השפיע באופן משמעותי על תימן בתחומי התרבות, הפיתוח והפוליטיקה", אמר סאלח. רבים מבני משפחתו של סאלח ממשיכים לאייש תפקידי מפתח בצבא ובכוחות הביטחון, שמפולגים בין תומכיו למתנגדיו[7].

ב-25 בפברואר 2012 הושבע סגנו של סאלח עבד רבו מנסור האדי לנשיא תימן החדש[8]. סאלח עזב לארצות הברית.

ב-4 בדצמבר 2017 חוסל סאלח על ידי כוחות החות'ים לאחר קרב עם המורדים בצנעא.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי עבדאללה סאלח בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0