הירו אונודה
 | |
| הירו אונודה כקצין צעיר, 1944–1945 | |
| לידה |
19 במרץ 1922 קיינן, מחוז ווקיאמה, יפן |
|---|---|
| פטירה | 16 בינואר 2014 (בגיל 91) |
| השתייכות |
 הצבא הקיסרי היפני |
| תקופת הפעילות | 1941 – 9 במרץ 1974 (כ־33 שנים) |
| דרגה | לוטננט שני (סגן משנה) |
| תפקידים בשירות | |
| קצין מודיעין צבאי | |
| פעולות ומבצעים | |
| המערכה בפיליפינים (1944–1945) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מגדל בקר לבשר | |
לוטננט שני (סגן משנה) הִירוֹ אוֹנוֹדַה (ביפנית: 小野田 寛郎; 19 במרץ 1922 - 16 בינואר 2014) היה קצין מודיעין בצבא הקיסרי היפני שנלחם במלחמת העולם השנייה ולא נכנע עד 1974, 29 שנה לאחר תום המלחמה.
שרותו הצבאי
אונודה הוסמך כקצין מודיעין צבאי בבית הספר נאקאנו (אנ'). ב-26 בדצמבר 1944 נשלח לוטננט שני אונודה לאי לובאנג (אנ') בפיליפינים, למערכה בפיליפינים. לפני צאתו פקדו עליו לעשות כל שביכולתו לסכל פלישת אויב לאי, כולל הריסת מסלול ההמראה והנחיתה והמזח במפרץ. כמו כן נאמר לו שאסור לו להיכנע בשום תנאי או לשים קץ לחייו.
עם הגיעו לאי, חבר אונודה לחיילים יפניים שכבר שהו שם. הקצינים באי היו בכירים ממנו ולא נתנו לו לבצע את ההוראות שקיבל, מה שהקל על הכוחות של צבא ארצות הברית והפיליפינים את הפלישה לאי וכיבושו ב-28 בפברואר 1945. תוך זמן קצר נהרגו או נכנעו כל החיילים היפנים שבאי, למעט אונודה ושלושה אחרים. אונודה הורה לקבוצה לברוח לגבעות הסמוכות. מלבדו היו בקבוצה יואיצ'י אקאצו, שואיצ׳י שימאדה וקינשיצ'י קוזוקה.
שהותו במחבוא
אונודה המשיך לחיות באי בחושבו שהמלחמה עדיין נמשכת. תחילה חי בהרים יחד עם שלושת חבריו שנותרו. הפעם הראשונה שראו כרזה שהוטלה מהאוויר המבשרת שהמלחמה נגמרה הייתה באוקטובר 1945. קבוצת חיילים אחרת הבחינה בכרזה נוספת בעת שהרגו פרה כדי לאכול את בשרה. הכרזה, שהושארה על ידי המקומיים, בישרה כי המלחמה הסתיימה ב-15 באוגוסט 1945 ועליהם לרדת מההרים. ואולם החיילים לא האמינו לכרזות מכיוון שקבוצה אחרת נורתה על ידי מקומיים כמה ימים קודם לכן. הם הסיקו כי הכרזות הן תעמולה שנועדה להוציא אותם מהמחבוא, והיריות שכנעו אותם שהמלחמה עדיין נמשכת.
לקראת סוף 1945 הוטלו באזור כרזות נוספות ביפנית, עם הוראות כניעה מגנרל טומויוקי ימאשיטה, מפקד הארמייה ה-14 היפנית (אנ'). כיוון שהתחבאו באזור כבר כמעט כשנה, וכרזות אלה היו הסימן היחידי שהמלחמה הסתיימה, לא בטחו בהן אונודה וחבריו. הם בדקו אותן היטב והגיעו למסקנה שהן מזויפות.
בספטמבר 1949 פרש מהם יואיצ'י אקטסו וב-1950 הסגיר עצמו לידי הצבא הפיליפיני (אנ'), אחרי שחי שישה חודשים בגפו. הנותרים חשו שהסגרה זו עלולה לפגוע בביטחונם ונעשו זהירים הרבה יותר.
ב-1952 הוטלו באזור מכתבים ותמונות מבני משפחתם ובהם בקשה להיכנע. שוב סיכמו השלושה שנותרו בינם לבין עצמם שזו הונאה. ביוני 1953, במהלך תקרית בינם לבין דייגים מקומיים, נורה שימאדה ברגלו ואונודה טיפל בו עד שהחלים. ב-7 במאי 1954 נורה שימאדה ונהרג מאש של יחידת חיפוש שסרקה אחריהם.
אונודה וקוזוקה, המשיכו לחיות במסתור עוד 18 שנה, עד שב-19 באוקטובר 1972 נורה קוזוקה ונהרג על ידי המשטרה המקומית ואונודה נותר לבדו. אף על פי שהוכרז רשמית כחלל כבר בדצמבר 1959, התקרית עוררה תשומת לב ותקווה שאולי הוא עדיין בחיים. משלחות חיפוש נשלחו אחריו, ללא הצלחה.
ב-20 בפברואר 1974 פגש אונודה את נוריו סוזוקי (אנ'), נושר קולג' מיפן שטייל בעולם, וחיפש את "סגן אונודה, דוב פנדה ואת 'איש השלג הנורא', על פי סדר זה". השניים התיידדו, אך אונודה סירב עדיין להיכנע, עד שלא יקבל פקודה מקצין גבוה ממנו בדרגה. סוזוקי חזר ליפן עם תמונה שלו ושל אונודה כהוכחה לפגישה המשותפת. הממשלה היפנית איתרה את מפקדו הישיר של אונודה, רב-סרן יושימי טניגוצ'י שעתה היה מוכר ספרים. טניגוצ'י טס ללובאנג, הודיע לפקודו שהמלחמה הסתיימה בהפסדה של יפן והורה לו להניח את נשקו. ב-9 במרץ 1974, לאחר כ-29 שנים במסתור, הסתיימה המלחמה עבור סגן משנה אונודה, והוא נכנע בהוראת מפקדו הישיר. רובהו מסוג אריסקה (אנ') היה כשיר ומוכן לקרב, והוא נשא עמו גם את חרבו, 500 כדורים וכמה רימוני יד. תשעה חודשים אחרי אונודה נכנע החייל היפני האחרון ששרד את מלחמת העולם השנייה, טראו נקמורה (中村輝夫) שהסתתר באי מורוטאי, אחד מאיי מאלוקו שבאינדונזיה.
על אף שהרג כ-30 פיליפינים מקומיים בתקריות שונות לאורך השנים, והיה מעורב בחילופי יריות עם המשטרה, התחשבה ממשלת הפיליפינים (אנ') בנסיבות ואונודה זכה לחנינה מהנשיא פרדיננד מרקוס.
חייו האזרחיים
עם חזרתו ליפן, צבר אונודה פופולריות כה רבה עד שכמה אנשים הפצירו בו להציג את מועמדותו לבית הנבחרים היפני. זמן קצר לאחר כניעתו כתב אונודה אוטוביוגרפיה בשם "אין כניעה: מלחמת שלושים השנים שלי", ובו תיאר את קורותיו כלוחם גרילה בפיליפינים במלחמה שמזמן נגמרה. אולם אונודה מאס בפרסום שזכה בו, ולא ראה בעין יפה את הריחוק מהמסורת היפנית והפטריוטיות, שגילה ביפן לאחר שובו הביתה.
ב-1975 עזב את יפן לברזיל, שם גידל בקר לבשר. ב-1976 התחתן והיה למנהיג בקהילה היפנית המקומית. ב-1980 קרא על צעיר יפני שרצח את הוריו והחליט לחזור ליפן. עם חזרתו ליפן ב-1984 הקים מחנה לחינוך צעירים בשם "בית הספר בטבע על שם אונודה" שלו סניפים בכמה מקומות.
ב-1996 ביקר אונודה בלובאנג ותרם $10,000 לבית הספר המקומי. רעייתו הייתה ליושבת ראש התאגדות הנשים היפניות השמרניות. אונודה נהג לחלק את זמנו בין יפן לברזיל. בברזיל הוא חי שלושה חודשים בשנה. ב-6 בדצמבר 2004 קיבל מדליה מחיל האוויר הברזילאי.
אונודה נפטר בינואר 2014 בבית חולים בטוקיו, כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות.
בתרבות הפופולרית
ב-1981 הוציאה להקת הרוק המתקדם קאמל אלבום קונספט בשם "Nude" המבוסס על סיפור חייו של אונודה.
בשנת 2015, סדרת הטלוויזיה ארצ'ר כללה פרק המבוסס על סיפורו של אונודה, בו מופיע חייל יפני אשר משוכנע כי מלחמת העולם השנייה טרם נגמרה בשנות ה-2000. הפרק שודר כשנה לאחר מותו של אונודה במציאות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הירו אונודה- המלחמה נגמרה, אנא צא החוצה
- ריאיון עם אונודה ב-Japan Times
- שלושים שנה בג'ונגל, ראיון
- החייל שלא נכנע, מאת Alan Bellows
- הי, המלחמה נגמרה, כתבה מאת Steve Silverman
- AP, החייל היפני שסירב להיכנע מת בגיל 91, באתר ynet, 17 בינואר 2014
מה יש בזה - פרק 19 - גיבורים לא נכנעים, סרטון בערוץ "מה יש בזה", באתר יוטיוב (אורך: 34:57)
35088951הירו אונודה