היקיקומורי

היקיקומורי (יפנית: ひきこもり או 引き籠もり, בתרגום חופשי: מתחבא, מסתגר) הוא המושג היפני לתופעה בה אדם מבודד את עצמו מהחברה באופן קיצוני, בעקבות גורמים אישיים וסביבתיים שונים. המונח היקיקומורי מתייחס גם לתופעה הסוציולוגית וגם לאנשים המשתייכים אליה.

פסיכולוגים מערביים משווים את ההיקיקומורי עם חרדה חברתית ואגורפוביה, אך האמונה התרבותית היפנית מתייחסת לתופעה כאל סטייה חברתית - ולא כאל בעיה פסיכולוגית.^[1]

הגדרה

משרד הבריאות היפני הגדיר היקיקומורי כאדם שמסרב לצאת מביתו, ומתבודד למשך תקופה של לפחות שישה חודשים. בעוד רמת התופעה מגוונת אצל אנשים שונים, במקרים חמורים ההיקיקומורי מתבודד למשך שנים. לעיתים קרובות, התופעה מתחילה כסרבנות בית ספר, הכוונה היא לאנשים שמסרבים להגיע לבית הספר מסיבות דיכאוניות או חרדתיות (ולא מסיבות שכיחות, כמו שעמום או עצלנות). בשנת 2010, העריך משרד הבריאות היפני שכ-700,000 היקיקומורי מתגוררים ביפן, ושגילם הממוצע הוא 31.^[2]^[3] עם זאת, יש המעריכים את מספרם במיליון איש ויותר.^[4]

סיבות משוערות לתופעה

לתופעה, אשר נחשבת בעיה תרבותית מהותית ביפן, יכולות להיות מספר סיבות. הדרישות והלחצים של החברה היפנית יכולים להיות משתקים עבור בני נוער רגישים. חלקם מרגישים כי אינם יכולים לעמוד בציפיות מהם שכן טרם גיבשו זהות עצמית (הונְנֶה, 本音) וחזות ציבורית (טאטֶמַאֶה, 建前) החיוניים לחיים הבוגרים ביפן. בשיח אודות התופעה רווחת הדעה כי החברה היפנית הפוסט-תעשייתית אינה מספקת למתבגרים טקסי חניכה משמעותיים החיוניים לעיצוב תפקידם כבוגרים אחראיים בחברה.

גורמים משפיעים

ניתן לזהות שלושה גורמים מרכזיים שעלולים להביא נער עם נטייה מוקדמת להתבודדות קיצונית:

חברת שפע פוסט-תעשייתית, כפי שקיימת ביפן, משמעה אפשרות של ההורים לתמוך בילד מתבודד לתקופה בלתי-מוגבלת. תופעה זו אינה קיימת בקרב משפחות בעלות מעמד כלכלי נמוך יותר, שכן נער שפורש מלימודיו נדרש לעבוד למחייתו, וכך ההתבודדות מפסיקה בשלב מוקדם.
חוסר יכולת של המשפחה להשפיע על המתבגר, סגנון הורות חסר סמכות או קשר תלותי בין הורה לילד. פעמים רבות המשפחה אינה יודעת לזהות את התבודדותו הבעייתית ההולכת וגוברת של המתבגר ואינה יכולה להתמודד איתה. לעיתים המשפחה נוקטת בצעדים שעשויים להביא להחמרת המצב, בשל חוסר ידע. התופעה גם מלווה בבושה רבה למשפחה, מה שמונע פנייה לעזרה מגורמים מוסמכים.
כלכלת יפן נמצאת במיתון במשך שנים. הדור הקודם וזה שלפניו עדיין נהנים מעבודה מובטחת לכל החיים בתאגידים גדולים וחברות יציבות. אולם לאנשים צעירים היוצאים לשוק העבודה, מחכה מציאות קשה של אבטלה מתגברת וביטחון תעסוקתי נמוך. כדי למצוא עבודה טובה נדרשים לימודים אינטנסיביים בסביבה תחרותית ביותר מגיל קטן. עבור בני נוער מסוימים, העתיד המאיים והחוסר במטרה ברורה בחיים יכולים להביא למצב של היקיקומורי.
התופעה נתפסת עדיין כסטייה ולא כבעיה, וגורמת למשפחות רבות בושה והדחקה של הבעיה בלי לתת מקום כדי להציף אותה על פני השטח ולהתמודד איתה בצורה אישית וקולקטיבית (בין המשפחה לילד ובין הילד לעצמו והתמודדות כמצב חברתי).