היפרקלצמיה

היפרקלצמיה
Hypercalcaemia

סידן
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/240681
DiseasesDB	6169
MeSH	D006934
MedlinePlus	000365
סיווגים
ICD-10	E83.5

היפרקלצמיה היא פגיעה במשק הסידן הנגרמת על ידי עודף סידן בנוזל החוץ תאי. המצב ההפוך להיפרקלצמיה הוא היפוקלצמיה - חוסר סידן בדם.

רמת הסידן מצויה בנוזל החוץ תאי (לרבות נוזל הדם), בכמות מועטה מאוד, כאשר מחצית ממנו הוא סידן יוני (פעיל ומבוקר), כ-40% ממנו קשור לחלבונים בעלי מטען שלילי, וכ-10% מהסידן בנוזל החוץ תאי מצוי בקומפלקסים יחד עם יוני ציטראט, פוספאט, ביקרבונאט ותרכובות אחרות.

היפרקלצמיה, היא עליה בסידן היוני. רמת הסידן הכללי עשויה לעלות מבלי שתהיה עליה בסידן היוני, למשל, במצבים כגון מצבי התייבשות (אז תחול עליה בריכוז האלבומין הקושר את הסידן בדם). באופן הפוך, ייתכנו שינויים ברמת הסידן היוני ללא שינוי בסך הסידן הכללי (מאזן חומצה ובסיס), במצבי חמצת, למשל, קטן הקישור של סידן לאלבומין, וכך מועלית רמת הסידן היוני בדם, ולהפך במצבים של בססת.

קשה עד בלתי אפשרי להגיע לעודף צריכת סידן ממזונות טבעיים. אחת הדוגמאות לכך היא בני שבט המסאי, שצריכת הסידן שלהם עומדת על כ-5,000 מ"ג ליום ואף יותר מזה (הרמה המומלצת לפי ה-DRI היא עד 1,300 מ"ג ליום). חרף צריכת הסידן המוגברת מהמזון, לא פיתחו בני השבט את המחלה.. היפרקלצמיה מופיעה רק בצריכה לא מבוקרת של תוספי מזון המכילים סידן.

תסמינים של היפרקלצמיה

התסמינים של היפרקלצמיה מופיעים במערכת שונות בגוף, ויכולים להשתנות בחומרתם כתוצאה מחומרת עליית רמת הסידן בדם ובקצב העלייה שלו.

• פגיעה במערכת העצבים - היפרקלצמיה עלולה לגרום לחרדה, דיכאון, הפרעות קוגניטיביות, הפרעות אישיות ופסיכוזות, שינויים במצב הכרה- עד כדי אובדן ההכרה, כמו גם חולשת שרירים, הפרעות הליכה, החזר (רפלקס) גידי ירוד.
• פגיעה במערכת הקרדיווסקולרית- יתר סידן עלול לגרום ליתר לחץ דם, לקיצור מקטע QT באק"ג, להפרעות הולכה וקצב- הופעת חסם עלייתי חדרי AV-block מדרגה 1, ברדיקרדיה, הופעה של הסתיידויות בשסתומי הלב, בשריר הלב ובעורקי הלב, וכן תהליך של היפרטרופיה בחדר שמאל.
• פגיעה במערכת העיכול- היפרקלצמיה עלולה להביא לתופעות של עצירות, חוסר תיאבון, בחילה, הקאות, הופעה של אולקוס, או דלקת חדה של הלבלב כתוצאה משקיעה של סידן בתעלת הלבלב.
• פגיעה בכליה- הפרעות בריכוז השתן וגרימת סוכרת תפלה נפרוגנית על ידי פגיעה בביטוי תעלות המים בכליה (איבוד מים בשתן- וריבוי שתן כתוצאה מכך) ופגיעה בבניית מפל ריכוזים עקב השקעת סידן. יצירת אבנים בכליות, היפרקלציאוריה, נפרוקלצינוזיס- שקיעת סידן בתאים טובולריים, נמק של תאים, אטרופיה של הטובולי, אי ספיקת כליות.

פגיעות נוספות: פגיעה בעור, כלי דם, מפרקים, קרנית (band keratopathy), קלציפילקסיס- תופעה נדירה הנגרמת כתוצאה משקיעת סידן בשכבת המדיה של העורקים, המביאה לנמק עורי והמאופיינת בפרוגנוזה גרועה.

סיבות הגורמות להיפרקלצמיה

קיימות סיבות שונות אשר עלולות לגרום להיפרקלצמיה. כך למשל, פירוק מוגבר של העצם גורם לשחרור של סידן אל הדם ועליה ברמת הסידן בדם. ספיגה מופרזת של סידן במעי או ספיגה מופרזת של סידן בכליה מביאים גם הם לעליה ברמת הסידן בדם.

היפר-פראתיירואידיזם ראשוני

ערך מורחב – היפר-פראתיירואידיזם ראשוני

אלו הם מצבים בהם הורמון ה-PTH, המופרש מהפראתיירואיד (בלוטת יותרת התריס), מופרש באופן מוגבר, וגורם לתופעות של היפרקלצמיה (והיפופוספטמיה). זוהי הסיבה השכיחה ביותר להיפרקלצמיה אצל חולים שאינם מאושפזים. ההיארעות השנתית המשוערת של המחלה באוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית היא 1:1000, כאשר השכיחות עולה עם הגיל, ויש יותר נשים לעומת גברים אשר קיים בהן היפרפראתיירואידיזם ראשוני. הסיבות לקיומו של מצב זה יכולות לנבוע כתוצאה מגידול או אדנומה של הפראתיירואיד, ולעיתים יש תסמונות משפחתיות הקשורות במצב זה. הטיפול יכול להיות ניתוחי (הסרה של הבלוטות החולות) או טיפול בחומרים המדמים סידן- קלצימימטיים.

היפרקלצמיה עקב ממאירות

היפרקלצמיה עקב ממאירות: (HHM)- ב-1941 הועלתה השערה (fuller Albright) לפיה גידולים שונים גורמים לתופעות של היפרקלצמיה כתוצאה מהפרשת חומר דמוי PTH. חומר זה זוהה לראשונה ב-1987, והוא בעל דמיון רב למבנה של PTH עצמו. חומר זה נקשר אף הוא לקולטן של PTH על רקמות המטרה, וגורם להיפרקלצמיה ולהיפופוספטמיה, בדומה ל- PTH. לחומר זה ניתן השם PTH related peptide. זוהי הסיבה השכיחה ביותר להיפרקלצמיה עקב ממאירות.

סיבות נוספות הגורמות להיפרקלצמיה במנגנון של ממאירות, הן בלימפומה מסוג B, הגורמת לעיתים להפרשה עודפת של קלציטריול (קלציטריול מיוצר על ידי תאים נוספים בגוף מלבד בכליה, כגון ליפוציטים, ובלימפומה ייתכן כי יהיה יצור מוגבר של קלציטריול אשר יביא לספיגה מופרזת של סידן במעי). סיבות אחרות קשורות בהפרשה של לימפוקינים וציטוקינים מתאי גידול, אשר משחקים תפקיד באקטיבציה של אוסטאוקלסטים וגורמים לשחרור סידן לדם, או במקרים נדירים יחסית- הפרשה של PTH אקטופי על ידי גידול.

בדיקות מעבדה, במצבים של HHM (היפרקלצמיה עקב ממאירות) יאופיינו בירידה ברמת הקלציטריול, זאת לעומת היפרקלצמיה ממקור של היפר-פראתיירואידיזם ראשוני, אשר יאופיינו בעליה ברמת הקלציטריול.

היפרקלצמיה משנית לעודף ויטמין D

עקב נטילה מופרזת של ויטמין D לאורך זמן, תהא ספיגת סידן מוגברת במעי ופירוק עצם מוגבר. המטבוליט העיקרי אשר אחראי לתופעת ההיפרקלצמיה אינו קלציטריול אלא 25 הידרוקסיויטמין D- אשר מיוצר בכבד ואינו נמצא תחת בקרה (שלב אחד טרם הפיכתו לקלציטריול). מטבוליט זה נקשר לקולטן לקלציטריול וגורם להיפרקלצמיה. בעבר ניתן היה לראות זאת במצבים של הרעלת ויטמין D, וניתן לראות זאת גם במחלות לימפופרוליפרטיביות, סרקואידוזיס ומחלות גרנולומטטיות נוספות. (כך למשל, בתאים הלימפופרוליפרטיביים, קיים יצור מוגבר של המטבוליט הפעיל של ויטמין d).

תסמונת ויליאמס

תסמונת ויליאמס היא מחלה תורשתית נדירה, אוטוזומלית דומיננטית, שבה ההיפרקלצמיה מופיעה בינקות וחולפת בגיל 2–4 שנים, כתוצאה מהפרעה במטבוליזם של ויטמין D.

היפרקלצמיה משנית לתרופות

ישנן תרופות הגורמות להיפרקלצמיה, כך למשל:

• תיאזידים - משתנים אשר מביאים לספיגה פסיבית מוגברת של סידן באבובית המקורבת והמרוחקת.
• ויטמין A - אכילה מופרזת של ויטמין זה מביאה לפעילות מוגברת של האוסטיאוקלסטים אשר גורמים לספיגת עצם ושחרור סידן לדם.
• ליתיום - תרופה זו משפיעה על הקולטן לסידן - נדרשות רמות גבוהות יותר של סידן כדי לדכא את ההפרשה של PTH, קיים אצל כ-5% עד 10% מהמטופלים.

מחלות אחרות הקשורות בהיפרקלצמיה

ישנן מחלות אנדוקריניות אחרות, שאינן קשורות לפעילות הפראתיירואיד, המאופיינות בהיפרקלצמיה. כך למשל, פעילות יתר של בלוטת התריס מביאה להיפרקלצמיה קלה. כנ"ל במצבים של פאוכרומוציטומה, או של אי ספיקת בלוטת יותרת הכליה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היפרקלצמיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25774572היפרקלצמיה