היסטוריה של אתונה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
אתונה, עיר-מדינה יוונית: פוליס, אחת החשובות והמשפיעות שבערים בעת העתיקה, ממנהיגות העולם היווני; מעצמה רבת-כוח שהגיעה לשיא פריחתה בתקופה הקלאסית, במאה החמישית לפנה"ס; והייתה למרכז מדיני ותרבותי, שהשפעתו ההיסטורית על התרבות האנושית, עד לימינו, עצומה.
אתונה בעת העתיקה
ערכים מורחבים – אתונה העתיקה, היסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה
התקופה הארכאית
אתונה ידועה עוד מהתקופה המינואית כמרכז שלטוני באטיקה. בתקופה הארכאית, הייתה נתונה תחת משטר מלוכני, כמרבית ערי יוון. במהלך המאה השמינית לפנה"ס, איבדו המלכים מכוחם לטובת האצולה, סמכויותיהם הועברו בהדרגה לנושאי משרות מטעמה - ארכונטים, שנבחרו לתקופת כהונה מוגבלת בזמן, ולבסוף בוטלה המלוכה כליל. משטר האצולה האוליגרכי בעל זכויות היתר המופלגות, שקם תחת המלוכה, הביא לפגיעה קשה במצבו המשפטי והכלכלי של הדמוס, העם, עד כדי שעבודו החלקי לאצולה. מצב זה גרם לאי שקט חברתי ולתסיסת מרי. תגובתו הראשונית של המשטר האוליגרכי הייתה הפעלת אמצעים משפטיים קשים כנגד העם. המחוקק דרקון כינס ופרסם לראשונה חוקים, שהיו נוקשים וחד צדדיים עד כדי כך, שיצא להם שם רע עד לימינו - העונש על מרבית העבירות, קטנות כגדולות, היה מוות.
הנה כי כן, התסיסה החברתית לא דעכה, ומראשית המאה ה-7 לפנה"ס אף גברה, עד שאיימה למוטט את העיר. על מנת להשקיט את המרי, נבחר סולון לארכון ומפשר. סולון, מדינאי שהיה מכובד הן על האצולה והן על העם, הכריז על שמיטת חובות כללית והביא הקלה מיידית על העם; בהמשך הנהיג רפורמות מרחיקות לכת במבנה החברתי-פוליטי של העיר, שאפשרו לשכבות נוספות בעם, שלא מקרב האצולה, להשתלב במנגנוני הממשל, וכן ערך שינויים במערכת המשפט - הנהיג מעין תביעה כללית ושיטת משפט הדומה במהותה לשיטת המושבעים. בכך סלל את הדרך להתפתחות הדמוקרטיה האתונאית בתקופה הקלאסית, במאה החמישית לפנה"ס.
אולם, לשלב זה קדמה תקופת הטיראניה - שלטון היחיד העריץ. הופעת הטיראניה באתונה, כמו בערי יוון אחרות, הייתה, באופן פרדוקסלי, כרוכה בהתחזקות כוחו של העם. יחסי הכוחות בתוך אצולה, בין הסיעות השונות, הופרו עם כניסת הגורם החדש, ובמאבק השליטה שהתפתח, ניצח מי שגייס את העם לצדו. פייסיסטראטוס, ראש הסיעה המנצחת באתונה, פורר את האצולה, והצליח על ידי כך להשליט את עצמו על העיר. לאחר שנטל את השלטון לידיו, ביסס את כוחו על צבא ומנגנוני ממשל פרטיים, והשכיל לשלוט מבלי שנאלץ להפר את החוקה הרשמית; כך נהנה ממידה של תמיכה בקרב שכבות רחבות בציבור (אף זו של סולון בערוב ימיו). רק בימי בניו קיבל המשטר את אופיו העריץ הקיצוני, והופל.
מכאן ואילך הוחל תהליך של דמוקרטיזציה במערכות הפוליטיות של העיר. המוסדות הוותיקים שבשליטת האצולה, בעיקר מועצת הזקנים - האריאופגוס - נאלצו לוותר על חלק גדול מסמכויותיהם, ולעומת זאת המוסדות העממיים החדשים - אספת העם ובתי המשפט - צברו כוח וסמכות. לתהליך זה תרמה באופן מכריע פעילותם הנמרצת של אישים שונים, שהדמוקרטיה הייתה נר לרגליהם. שלב מכריע בתהליך התחולל עם הרפורמות המקיפות שביצע המחוקק קלייסתנס. הרפורמות שנערכו במבנה המנהלתי-פוליטי של החברה האתונאית ובמוסדותיה הפוליטיים, הביאו משנה כוח לעם, על ידי החלשת תלותו המנהלתית באצולה.
התקופה הקלאסית
במהלך המאה החמישית לפנה"ס, במקביל לתהליך הדמוקרטיזציה, התחזק מעמדה המדיני של אתונה והיא הפכה למנהיגה בעולם היווני, ולגורם מרכזי בפוליטיקה הבינלאומית האזורית. ככזו, לקחה חלק מכריע בבלימת התפשטותה של האימפריה הפרסית מערבה. שני מסעי המלחמה שערכו הפרסים כנגד ערי יוון - מלחמת פרס–יוון - בחציה הראשון של המאה החמישית, הסתיימו בניצחון היוונים, שבראשם התייצבו אתונה וספרטה. ניצחונותיהם של היוונים בשתי המלחמות, למרות העדיפות המספרית של הפרסים ולמרות הישגיהם במהלך המלחמה - בהם שריפת העיר אתונה - הוכיחו את עליונות הארגון הצבאי של היוונים. במלחמה הפרסית השנייה, היה זה כוחם של האתונאים בים, שהביא למפנה ולניצחון, ומכאן ואילך גברה חשיבותו של הצי האתונאי עבור אתונה במלחמה ובשלום.
לאחר הניצחונות על הפרסים, בא העולם היווני לכדי מאבק פנימי בין שתי מנהיגות הברית היוונית שהתייצבה מול הפרסים, אתונה וספרטה. כל אחת מהן שאפה להרחיב את השפעתה על הערים היווניות, ויצרה ברית נפרדת - מעין גוש מדיני פנים יווני, תחת הנהגתה. אתונה - בראש הליגה האטית-דלית, וספרטה - בראש הברית הפלופונסית. להבדלים האידאולוגיים בין השתיים - אתונה דמוקרטית וחופשית לעומת ספרטה הכיתתית והנוקשה - היה תפקיד לא מבוטל ביריבות ביניהן.
התעצמותה העיקרית של אתונה חלה תחת הנהגתו של המצביא פריקלס, שבמשך שני עשורים שב ונבחר על ידי העם לשמש בתפקידי פיקוד; השקפת עולמו הכתיבה את המדיניות האימפריאלית שנקטה. פריקלס סבר שזו הכרחית לשגשוגה של העיר. ואכן, תחת הנהגתו צמחה העיר והפכה למרכז תרבותי וארכיטקטוני של ממש. ואולם, בסופו של דבר, ההתנגשות עם ספרטה, הסתיימה עבור האתונאים בכי רע. המלחמות הפלופונסיות נמשכו בהפסקות עד סוף המאה החמישית, והביאו לתמורות קיצוניות במשטר האתונאי. לאחר מות פריקלס במגפת הדבר, בראשית המלחמה הפלופונסית הראשונה, הקצין עוד יותר המשטר הדמוקרטי האתונאי, ולהנהגת המדינה הגיעו דמגוגים - מנהיגים עממיים חסרי הכשרה ונמהרים, שהובלו על ידי ההמון להרפתקאות מדיניות וצבאיות, עד לתבוסת אתונה במלחמה. לאחר התבוסה, התבטל לזמן מה המשטר הדמוקרטי ובמקומו הונהגו משטרי עריצות, אך בסופו של דבר הוחזר המשטר הדמוקרטי על כנו.
המלחמות בין אתונה לספרטה, התישו את כוחן של שתי המעצמות הגדולות, ובמאה הרביעית החלה העיר לשקוע. עלייתה של מקדוניה מסמלת את ירידת אתונה. לאחר כניעתה לפיליפוס השני, מלך מוקדון, לא חזרה עוד אתונה לגדולתה עד עצמאות יוון בתחילת המאה ה-19.
אתונה כחלק מהאימפריה הביזנטית והעות'מאנית בימי הביניים
בתקופת השתייכותה לאימפריה הביזנטית אתונה הייתה עיירת שדה לא חשובה, אוצרותיה הרבים נשדדו על ידי הקיסרים והועברו לקונסטנטינופול. אטיקה סבלה מפלישות העמים הברברים הגותים והבולגרים. בין 1204 ל-1458 אתונה הייתה במוקד הסכסוך בין הביזנטים, צלבנים ופושטים אחרים.
בשנת 1458 נכבשה אתונה בידי האימפריה העות'מאנית. הטורקים כיבדו את המורשת הקלאסית של אתונה וניסו לשקם את זוהרה מימי עברה. למרות הניסיונות הטורקיים, ירדה אוכלוסיית אתונה עד כדי כך שבמאה ה-17 אתונה הייתה בגודל של כפר קטן. הפגיעה החמורה ביותר הייתה בשלהי המאה ה-17 עם החלשות הזמנית של האימפריה העות'מאנית אחרי המסע הכושל לווינה בשנת 1683. הוונציאנים ניצלו את החולשה של האימפריה ופלשו לאטיקה בשנת 1687. בעת המצור על אתונה, אחד הפגזים פגע במחסן אבק שרפה שהיה ממוקם בסמוך לפרתנון וכתוצאה מהפיצוץ העז, חלק ניכר מהמבנה המפואר נהרס. אחרי הכיבוש, הוונציאנים השתמשו באבנים מהמבנים העתיקים של אתונה לתיקון חומותיה. בניסיון לכבוש את העיר בחזרה הטורקים הציתו את העיר ואוצרות אמנות רבים נהרסו. הרס נוסף היה בסוף המאה ה-18 כאשר הטורקים פירקו חלק נוסף מהמבנים העתיקים לצורך בנייתה של חומה נוספת בשנת 1778. בין 1801 ל-1805 תומאס ברוס העביר חלק מתבליטי הפרתנון למוזיאון הבריטי.
בשנת 1822 המורדים היוונים כבשו את העיר, אך הטורקים הצליחו לגרשם בשנת 1826. הטורקים החזיקו בעיר עד לנסיגתם בשנת 1833. בשנת 1834 אתונה נבחרה לעיר הבירה של הממלכה העצמאית של יוון, לאחר תקופה קצרה בה שימשה נַאפְפְּלִיוֹ כעיר בירה. בשלב זה העיר הייתה כמעט ריקה מתושבים וכללה קומץ מבנים למרגלות האקרופוליס בסמוך לשכונת פלאקה המודרנית.
אתונה ביוון העצמאית
אתונה נבחרה לבירה בגלל הרגשות העזים שהפיחה ההיסטוריה ביוונים ולא בגלל חשיבותה היחסית. בעת שלטונות של אוטו (1832–1862) העיר עברה שינויים רבים והרשויות יזמו מפעלי בנייה רבים. אחרי שחרור העיר והפחת תקווה חדשה בלבבות היוונים, העיר התחילה לגדול במהירות. כמיליון פליטים מאסיה הקטנה בחרו לשוב למולדתם ורבים מהם הגיעו לאתונה. הוורמאכט שלט באתונה במהלך מלחמת העולם השנייה אחרי שהגרמנים הביסו את היוונים בשדה הקרב. בשנת 1944 פרצה מלחמת אזרחים בין הקומוניסטים שנתמכו על ידי ברית המועצות לבין הרויאליסטים שנתמכו על ידי הבריטים.
אחרי מלחמת העולם השנייה העיר קלטה תושבים רבים שחיפשו בה פרנסה. אחרי כניסת יוון לאיחוד האירופי הוצפה העיר באזרחים שניסו לשפר את מצבם הכלכלי בעקבות נחשול הכסף שזרם לעיר.
קישורים חיצוניים
32648120היסטוריה של אתונה