הד ארצי
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
| סמליל החברה | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| תקופת הפעילות | 1947–הווה (כ־77 שנים) |
| חברת אם | NMC United |
| משרד ראשי | רמת השרון |
| ענפי תעשייה | תקליטים |
| אנשי מפתח |
משה אדרי (יו"ר) |
| www.nmcunited.co.il | |
הד ארצי היא חברת מוזיקה, העוסקת בהפקת מוזיקה, בייבוא אלבומים מחו"ל ובהפצת מוזיקה ישראלית ולועזית. הד ארצי יחד עם סי.בי.אס היו משנות ה-60 שתי יצרניות התקליטים הגדולות בישראל. בדצמבר 2008, עקב קשיים כלכליים, נרכשה הד ארצי על ידי מתחרתה NMC United.
מלבד מעורבותה בתחום המוזיקה, עוסקת החברה בייבוא ובהפצה של מוצרי מולטימדיה שונים, כגון משחקי מחשב וקלטות וידאו. רשת טאוור רקורדס בישראל הייתה בבעלות הד ארצי, לפני שסניפיה נסגרו.
היסטוריה
החברה הוקמה בתל אביב בספטמבר 1947 כשותפות של צבי לוין עם יוסף גרוסמן, אלכסנדר בורוביץ ואפרים רוטנברג - ובניהולו של אפרים (פליקס) ז׳צ׳ינסקי, שכיהן לפני מלחמת העולם השנייה כמנהל חברת התקליטים הפולנית ״סירנה״[1]. צבי לוין (בגרמנית Hirsch Lewin) החזיק בברלין חנות לספרים עבריים והקים ב-1932 את חברת התקליטים "זמר" (Semer). החברה הקליטה מוזיקה עברית, אידית, חזנות ואריות אופראיות והצליחה במכירות. לוין נשלח ב-1939 למחנה הריכוז זקסנהאוזן וב-1940 גורש לווינה. משם רצה לעלות לארץ ישראל אולם ספינת המעפילים עליה עלה טבעה והוא נותר באיטליה ועלה ארצה ב-1944. בשנת 1946 הקים לוין את חברת התקליטים "קול ציון" שפשטה רגל עוד באותה שנה. הד-ארצי החלה בפעילותה ב-1947 ועל זמריה הראשונים נמנתה שושנה דמארי. משרדי החברה ישבו תחילה בפסאז׳ התור בתל אביב[2]. המפעל לייצור תקליטים הוקם ברמת גן ובשנת 1950 הפכה "הד ארצי" לחברה בע"מ. בהמשך חתמה הד ארצי הסכמים עם כמה חברות תקליטים זרות לייצוג בלעדי בישראל ולהדפסת תקליטים לשוק הישראלי. במאי 1955 הוציאה הד-ארצי את התקליט אריך הנגן הראשון בישראל (של שושנה דמארי). בשנת 1971 הפכה משפחת לוין לבעלים היחידים של החברה.
בשנת 1980 נמכרו 50% ממניותיה לחברת "הוצאת מודיעין", המוציאה לאור של העיתון "מעריב", ועד שנת 2003 הוחזקה "הד ארצי" על ידי חברת הכשרת היישוב בבעלות יעקב ועופר נמרודי ונחשבה לחלק מ"מעריב החזקות". בשנות ה-80 עברה ל"הד ארצי" הפעילות של ספרית מעריב.
החל משנת 1984 שימשו מיקי תוניס ושמואל סחר, לצד איש העסקים וקלידן להקת "תיסלם" יאיר ניצני, כמנכ"לים משותפים. סחר שימש בתפקיד עד שלהי 1999[3] ותוניס, עד סוף שנת 2001. עד תחילת כהונתם בראשות החברה, היו שלמה ארצי ועפרה חזה האמנים הישראלים הבולטים ברפרטואר. מאמצע שנות ה-80 הגדילה החברה את הרפרטואר העברי שלה בהחתמת אמנים כגון דייוויד ברוזה, גידי גוב, יובל בנאי, דני סנדרסון וטיפקס.
באמצע שנות ה-90 הייתה הד ארצי חברה רב-תחומית הבולטת בתעשיית מוצרי הפנאי בישראל - היא עסקה בהוצאה לאור של ספרים (צומת ספרים) והמגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק", בשיווק מולטימדיה (של יצרנית המשחקים Electronic Arts) ווידאו.
בשנת 1995 החליטה ההנהלה להיכנס לתחום הקמעונאות. לשם כך הוקמה רשת חנויות "טופ 10", שפתחה מספר סניפים בקניונים ובסניפי השקם. בסוף שנת 1998 רכשה הד ארצי את חנויות טאוור רקורדס וב-1999 איגדה אותן לרשת אחת, שהפכה לרשת חנויות המוזיקה של החברה. לרשת היו למעלה מ-40 סניפים בשיא פעילותה[4]. משנה זו סבלה "הד ארצי" מהפסדים קשים, שהיוו רקע לסכסוך בין בעלי המניות בחברה, משפחת נמרודי וולדימיר גוסינסקי[5]. בנובמבר 2001 החליטו בעלי מעריב להחליף את המנכ"ל מיקי תוניס ואת יו"ר הדירקטוריון רון ויסברג[6]. באפריל 2002 הוחזר תוניס לניהול החברה מחוסר מחליף מתאים ובאוקטובר אותה שנה נכנס אלי נחום לתפקיד. נחום הודיע במפתיע על פרישתו לאחר שישה שבועות ופינה את התפקיד לרוני קליינפלד.
ב-2003 נמכרה עבור 5 מיליון ש"ח לקבוצה בראשות איש העסקים חנן רויכמן[7]. במרץ 2003 הודיעה חברת האחים וורנר שלא תמשיך את החוזה שלה עם הד ארצי[8]. כתוצאה מכך החליטה הד ארצי להתמקד במוזיקה ישראלית. במאי 2007 החליטה חברת BMG להפסיק את הפצת את תקליטיה בישראל דרך הד ארצי ובחרה ב-NMC כנציגה הבלעדי. עקב כך עברה החברה להתמקד בשיווק מוזיקה ישראלית בלבד.[9]. הד-ארצי הייתה החברה הראשונה שהפיצה בישראל מוזיקה על גבי דיסק און קי.
בשנים 2007-2002 שימש רוני קליינפלד בראש החברה, ומאז אוגוסט 2007, שימש גיל אדמוני כמנכ"ל. ב-29 בדצמבר 2008 נמכרה החברה למתחרתה אן אם סי תמורת ארבעה מיליון ש"ח[10]. בשנים 2012-2011 נסגרה פעילות "טאואר רקורדס"[11].
לייבלים
| שם | ז'אנר מוזיקלי | מנכ"ל |
|---|---|---|
| לייבלה | מוזיקת עולם | אשר ביטנסקי |
| AG הפקות | ים תיכוני | אבי גואטה |
| לבנטיני | היפ הופ | קובי אוז |
קישורים חיצוניים
- א. חנני, ה'פסטורלית' של בטהובן ו...שירי שושנה דמארי: עשור לחברת התקליטים הישראלית "הד ארצי", מעריב, 24 בפברואר 1957
- עוזי לבנה ושחר רן, מחליף תקליט, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2007
- נויה כוכבי, עכבר העיר אונליין, השמועות על מותו של הדיסק היו מוקדמות, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2009
- שי שלו, איך נפלה הד ארצי, באתר גלובס, 20 במרץ 2003
הערות שוליים
- ^ י.פפר, ״חלום סימפוני״ של קצין שבוי, באתר הבקר, 13.12.1957
- ^ פסאג' התור - תל אביב 100. האנציקלופדיה העירונית, באתר sites.google.com
- ^ הד ארצי - סחר פורש, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1999
- ^ אסנת כותן, מיזוג בין רשתות התקליטים טופ-10 וטאואר רקורדס, באתר גלובס, 25 בפברואר 1999
- ^ גולן פרידנפלד , עופר נמרודי משיב לגוסינסקי: למה נזכרת רק עכשיו בעסקת הד-ארצי?, באתר גלובס, 2 בפברואר 2007
- ^ רותם שטרקמן, הד ארצי נפרדת מהמנכ"ל מיקי טוניס, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2001
- ^ עופר נמרודי וצבי חפץ מכרו את הד ארצי למשפחת רויכמן ב-5 מיליון שקל, באתר TheMarker, 16 באפריל 2003
- ^ ארי קטורזה, מי עושה את מדונה?, באתר ynet, 12 במרץ 2003
- ^ אור ברנע, מהיום: הד ארצי לא תפיץ יותר מוזיקה לועזית, באתר ynet, 1 במאי 2007
- ^ אלכס פולונסקי, NMC United רכשה את הד ארצי, באתר של "רשת 13", 30 בדצמבר 2008 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ אילנית חיות, 14 סניפי טאוור רקורדס נסגרו; בלוקבסטר הפסיקה לפעול, באתר גלובס, 8 במרץ 2012
25495633הד ארצי