הולדה בעוולה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תובענה בגין הולדה בעוולה היא תובענה של הורים כנגד רופא על שבגלל רשלנות רפואית שלו הם לא הפילו עובר שנולד עם מומים. תובענת ההולדה בעוולה קשורה לעיתים לתביעת היילוד עצמו על חיים בעוולה.

בישראל

משנות ה-80, עת הוכרה בישראל האפשרות לתביעה על חיים בעוולה, ועד העשור השני של המאה ה-21, נכרכו יחד תביעות של הולדה בעוולה עם תביעות של חיים בעוולה. במרץ 2012 המליצה דעת הרוב של ועדת מומחים, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, לבטל את ההכרה בעילת "חיים בעוולה"[1] ולהקים מנגנון פיצוי שיפעל במקרי נכות של למעלה מ-20%[2][3] עיקרי המלצות הוועדה קיבלו תוקף בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ליאור המר,[4] שניתן על ידי השופט אליעזר ריבלין ביום פרישתו מבית המשפט. בפסק דין ליאור המר ביטל בית המשפט העליון את עילת ה"חיים בעוולה" ובמקביל הרחיב את עילת התביעה של ההורים מכוח "הולדה בעוולה". באמצעות עילת תביעה זו האחרונה, יכולים הורים לתבוע פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של הילוד גם לאחר בגירותו ולמשך כל תוחלת חייו המוערכת.

אחד ההבדלים בין תביעה על חיים בעוולה לבין התביעה על הולדה בעוולה היא מועד תחולת התיישנות התביעה. בתביעה על הולדה בעוולה, התביעה היא של ההורים. המועד בו נודע להורים על העוולה היא לרוב בסמוך ללידה, ולכן התביעה מתיישנת כ-7 שנים לאחר הלידה. לעומת זאת, בתביעה של חיים בעוולה, התביעה הייתה של היילוד וההתיישנות נספרת 7 שנים ממועד הגעת היילוד לבגרות. בפסק דין המר, וכן בפסקי דין נוספים בתחום, קבעו שופטי בית המשפט העליון כללי מעבר שאפשרו הגשת תביעות על חיים בעוולה במקרים שבהם התביעה על הולדה בעוולה התיישנה, בטרם ניתנה הלכת המר או סמוך לאחריה.

עילות התביעה

תביעה על הולדה בעוולה אפשרית במקרים בהם בגלל התרשלות בבדיקות במהלך ההריון לא נמצאו מומים שאילו נמצאו היו גורמים להורים לבצע הפלה. בנוסף, בתי המשפט קיבלו תביעות על התרשלות כאשר רופאים או מבצעי סקירת מערכות לא ציינו בפני ההורים את האפשרות לבצע בדיקה מקיפה יותר.[5]

לקריאה נוספת

  • שמואל ילינק, הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים, "אשלי" הוצאה לאור בע"מ, תל אביב, 1997.
  • גיל סיגל, על הולדה בעוולה בישראל וקול קורא לשינוי, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 4 עמוד 10, 2011
  • דניאל שפרלינג "על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל" המשפט י"ד, 541 (2010).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29469232הולדה בעוולה