ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בעידוד השלטונות, הקימו חלוצים יהודים בראשית המאה ה-19 שמונה יישובים חקלאיים במחוז חרסון במערב האימפריה הרוסית. המושבות היהודיות החקלאיות הוקמו באזור שעתיד להיות דרום-מזרח אוקראינה, מצפון לים השחור. בהמשך הזמן התרחבה ההתיישבות למחוזות נוספים באזור, שנקרא באותה תקופה רוסיה החדשה (נובו-רוסיה), מדובר בקרקעות שנכבשו מהאימפריה העות'מאנית בסוף המאה השמונה עשרה. ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה נמשכה כ-135 שנה, עד השמדת יהודי האזור בשואה בספטמבר 1941.

הפניית יהודים להתיישבות חקלאית בדרום אוקראינה

ההתיישבות היהודית בדרום אוקראינה נוסדה בתחילת המאה התשע עשרה, בשנת 1807, בימי שלטונו של הצאר אלכסנדר הראשון. עם עלייתו לשלטון הקים הצאר את "הוועדה לשיפור מצבם של היהודים". בשנת 1804 הוא תיקן את "תקנת היהודים", שקובעת למעשה באופן אנטישמי כי היהודים אחראים לכל הבעיות הכלכליות והחברתיות ברוסיה המערבית, ויש לתקן את מצבם במטרה להגן על החברה מפניהם. במסגרת "תקנת היהודים" נדרש מהם לגור בתחום המושב. אך בצעד ייחודי, העניק הצאר ליהודי רוסיה הגדולה אדמות במחוז חרסון בדרום אוקראינה, לאחר שנים שבהן נאסר עליהם להחזיק בקרקע.

נדידה והתיישבות במחוז חרסון

מחוז חרסון בדרום-מזרח אוקראינה היה המחוז הראשון שאליו הורשו יהודים להגר לצורך הקמת יישובים חקלאיים. כדי לעודד את היהודים להסכים להצטרף ליוזמת הצאר הבטיחו להם פקידיו נחלת קרקע, הלוואה כספית, פטור ממסים לתקופה מסוימת, וגם דחייה ארוכה מגיוס לצבא. לרוב מומשו ההבטחות באופן חלקי או לא מומשו כלל. הדרך של המתיישבים החדשים הייתה לא פשוטה. הם נסעו בעגלות רתומות לסוסים ממחוזות מוגילב וויטבסק שבבלארוס, בצפון תחום המושב. הנסיעה בעגלות, לאורך נהר הדנייפר, ארכה אז ארבעה ואף חמישה חודשים. בדרך אנשים חלו, חלקם נפטרו, אבל אחרים לא התייאשו מהחלום להגיע לאדמה שתהיה שלהם, אף שבדרך המפרכת איבדו את מרבית חסכונותיהם.

משהגיעו החלוצים לעיר קרמנצ'וג הם הופנו על ידי נציגי הממשל למקומות שנועדו להקמת היישובים באזור הדרומי של נהר אינגולץ (אינהולץ). היה זה אזור מישורי רחב ידיים, בעל אופי ערבתי שטוף רוחות. בתחילה הוקמו מבנים ארעיים שבמשך השנים הוחלפו במבני קבע עמידים יותר. לעיתים שכרו המתיישבים פועלים מקומיים שהיו מורגלים יותר לתנאי האזור, וגם אפשר היה ללמוד מהם איך לבצע את עבודת החקלאות שלא הכירו.

המושבות החקלאיות

ראשית ההתיישבות מנתה כ-60 משפחות בארבעה יישובים יהודיים (1807): בוברובי-קוט (כיתוב באנגלית Bobrovyi Kut), סהיידק, יזראליבקה (או בשמה העברי, יעזור) ושדה מנוחה (הגדולה). שנים אחדות לאחר מכן נוסדו ארבע מושבות נוספות (1809): שדה מנוחה הקטנה (כיתוב באנגלית Mala Seidemynukha), קאמינקה, נהר טוב הגדולה ונהר טוב הקטנה (מבוטא באוקראינית – נגרטוב).

בספרו של ליבנה (עמ' 107), מצוטט דו"ח המסכם את היקף ההתיישבות בשנת 1861: במחוז חרסון - 17,000 נפש ב 21 מושבות, במחוז יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) - 10,000 נפש ב 16 מושבות.

אחרי הפוגרומים בשנים 1881–1882, אשר כונו על ידי היהודים "הסופות בנגב", ירדה כמות המתיישבים בדרום אוקראינה. בנספח ג' (עמ' 409) מפרט ליבנה, את שמות היישובים שהיו במחזות חרסון ויקטרינוסלאב בסוף שנת 1885:

מושבות מחוז חרסון (1885)
מושבה משפחות
1 שדה מנוחה הגדולה 11
2 שדה מנוחה הקטנה 30
3 נהר טוב הגדולה 83
4 נהר טוב הקטנה 26
5 בוברובי קוט 104
6 אפינגר 87
7 אינגולץ 128
8 קאמינקה 51
9 איזלוצ'יסטה 53
10 נובי-בריסלב 46
11 לבוב 91
12 נובו פולטאבקה 97
13 רומאנובקה 88
14 נובו ויטבסק 47
15 נובו פודולסק 32
16 נובו קובנה 36
17 נובו ז'יטומיר (רו') 30
18 דוברויה 102
19 איזראילבקה 76
20 סהיידק 35
21 פרומוקלויה 16
22 וולנאיא 24
מושבות במחוז יקטרינוסלאב (1885)
מושבה משפחות
1 גראפסקאיה 26
2 זלנה פוליה 39
3 נדז'נאיי 40
4 סלאדקובודנאניא 28
5 זטישיה 40
6 רבנופול 45
7 חלבודרובקה 21
8 נובו זלאטופול 59
9 ואסיולאיה 27
10 קראסנוסלקה 41
11 מז'יריץ 37
12 טרודוליובובקה 32
13 נצ'איבקה 21
14 פריוטניה 30
15 רוסקושנאי 26
16 בוגודרובקה 36
17 גורקאיה 26

ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה התחילה במחוזות חרסון ודנייפרופטרובסק (יקטרינוסלאב), והתרחבה בשלבים למחוזות שכנים (השמות לפי המוגדר באוקראינה כיום): זפוריז'יה במזרח, מיקולאייב ואודסה במערב, חצי האי קרים בדרום.

בתקופות שבהן המצב החקלאי היה קשה, יצאו חלק מהגברים היהודים בלית-ברירה לעבוד כבעלי מלאכה או סוחרים בעיירות ובערים הסמוכות כדי שיוכלו לכלכל את משפחותיהם שנשארו במושבות. השלטונות התנגדו לתופעה הזאת, אך לא יכלו לעצרה לחלוטין כי עבור המתיישבים היה מדובר בעניין קיומי.

במקביל להתיישבות היהודית החקלאית במחוזות דרום אוקראינה, גרו יהודים גם בעיירות ובערים גדולות. בתחילת המאה התשע-עשרה בהיקף מצומצם, אך לקראת סוף המאה ותחילת המאה העשרים גדלה האוכלוסייה היהודית בערי דרום אוקראינה.

שינויים בעקבות סיום מלחמת העולם הראשונה והקמת ברית המועצות

לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה ב 1917 קרו שני אירועים בהיסטוריה הרוסית אשר השפיעו בעקיפין באופן דרמטי גם על ההתיישבות היהודית בדרום אוקראינה: התפרקות האימפריה הרוסית והצלחתה של המהפכה הבולשביקית, אשר הובילו לכינונה של ברית המועצות בסוף שנת 1922.

כתוצאה מאירועים אלה ובעקבות המידע על ההתיישבות היהודית הציונית בארץ ישראל (העלייה הראשונה, העלייה השנייה), החליטו עשרות רבות מצעירי המושבות החקלאיות הוותיקות לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, במסגרת העלייה השלישית. לצעירים אלה היה רקע חקלאי שעזר להם להיות חלוצים ביישובים החקלאיים שקמו בארץ ישראל באותה תקופה. הם השתלבו בהקמת וביסוס יישובים בעמק יזרעאל, השרון, הגליל ועוד.

משנת 1924 הוכרז האזור הכולל את המושבות היהודיות הוותיקות במחוז חרסון, ובמחוזות נוספים מצפון לים השחור, כחלק מיוזמת הקומזט ליישוב מחדש של יהודים ברחבי ברית המועצות. מסגרת זאת הגדילה מאוד את מספר היהודים באזור, והביאה להקמת מספר קולחוזים יהודיים אוטונומיים בסיוע ארגון הג'וינט, אשר גם מתיישביהם עסקו בעיקר בחקלאות. המושבה הוותיקה שדה מנוחה הפכה למרכז של אחד מהקולחוזים היהודיים ונקראה קלינינדורף, על שמו של מיכאיל קלינין - בכיר במפלגה הקומוניסטית בברית המועצות.

אחרית דבר

ערך מורחב – שואת יהודי אוקראינה

סיפורה של ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה הסתיים בצורה טראגית. בספטמבר 1941 ריכזו הנאצים ועוזריהם את מרבית תושבי המושבות שמצפון לים השחור וירו בהם למוות, בדרך כלל קרוב ליישוב מגוריהם - אלפי אנשים, זקנים וטף. כך הסתיים רצף של 135 שנות התיישבות יהודית חקלאית בדרום אוקראינה.

לאחר שהצבא האדום שחרר את האזור מהנאצים בשנת 1944, שונה שמה של המושבה שדה מנוחה הגדולה, אשר יושבה מחדש על ידי תושבים אוקראינים, מקלינינדורף לקליניסקויה. במשך השנים שאחרי המלחמה, הוקמו שתי אנדרטאות על קברי אחים בסביבה. עם פרוק ברית המועצות ב-1991, הפכה אוקראינה למדינה עצמאית, והאזור שבו התקיימה ההתיישבות החקלאית היהודית הוא חלק ממנה. בשנת 2016, במסגרת מחיקת סימני הקומוניזם על ידי הממשל באוקראינה, שינו הרשויות את שם המקום לקלינובסקויה (כיתוב באנגלית Kalynivs'ke).

עוד בתקופת ברית המועצות החלו צעדי ההנצחה וביקורים של צאצאי המתיישבים (שעזבו את האזור לפני השואה) וקרובי משפחה אשר חיו באזורים אחרים בברית המועצות ובישראל. מתחילת המאה ה-21, נערכים באזור באופן מוגבר יותר סיורים של צאצאי המתיישבים החיים בישראל וקבוצות יהודים אחרות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32406510ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ההתיישבות_היהודית_החקלאית_בדרום_אוקראינה&oldid=1881101"