הדיוויזיה הראשונה (סוריה)
 | |
| סמל הדיוויזיות המשוריינות בצבא הסורי | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 סוריה |
| סוג | אוגדה משוריינת |
| בסיס האם | אל-כיסווה, דרומית לדמשק |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1969[1]–הווה (כ־55 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם |
החטיבה המשוריינת ה-76 החטיבה המשוריינת ה-91 החטיבה המשוריינת ה-153 החטיבה הממוכנת ה-58 |
| פיקוד | |
| יחידת אם | הקורפוס השני |
| מפקדים |
עבד אל-ראני אברהים(מלחמת ההתשה)[2] תופיק ג'האני (מלחמת יום הכיפורים) איברהים סאפי (מלחמת לבנון) |
הדיוויזיה המשוריינת הראשונה היא דיוויזיה משוריינת בצבא הסורי, המשתייכת לקורפוס השני.
במהלך מלחמת יום הכיפורים שימשה הדיוויזיה כוח עתודה, היא נכנסה לפעולה בערב היום הראשון למלחמה וניצלה את הישגי הדיוויזיה ה-5 בפריצת מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה. בשלושת הימים הבאים לחמה הדיוויזיה במובלעת הסורית בדרום הרמה, כשהיא משתתפת בין היתר בקרב על נפח ובלחימה באזור חושניה. במהלך מלחמת לבנון הראשונה ישבה הדיוויזיה בבקעת הלבנון והשתתפה בין היתר בקרב סולטאן יעקוב.
היסטוריה
מלחמת יום הכיפורים
ערך מורחב – הקרב על חושניה (1973)
במלחמת יום הכיפורים שימשה הדיוויזיה, בפיקודו של תופיק ג'האני, כוח עתודה שיועד להיכנס לתוך הגולן הישראלי ברגע שאחת משלשת דיוויזיות הקו (ה-7 בצפון, ה-9 במרכז וה-5 בדרום) יצליחו לחדור את מערך ההגנה. בתקופה זו הורכבה הדיוויזיה מארבע חטיבות לוחמות; החטיבה המשוריינת ה-4, החטיבה המשוריינת ה-91, החטיבה הממוכנת ה-2 והחטיבה הארטילרית ה-64[3].
בבוקר היום השני למלחמה ב-7 באוקטובר 1973, הוכנסה הדיוויזיה ללחימה ותפקידה היה לנוע באזור הפריצה של הדיוויזיה ה-5 בכודנה ורפיד. משם היא הייתה אמורה לנוע לכיוון חושניה, רמת'ניה ולעבר מחנה נפח. כוחות הדיוויזיה ה-5 התעכבו באזורים מדרום לנפח ובאזור אל-על כאשר נתקלו בלחימה עיקשת של שאריות חטיבה 188 וכוחות המילואים הראשונים שהגיעו לרמה, לכן הדיוויזיה הראשונה התעכבה אף היא באזור חושניה. בסיבות השעה 13:30, כוחות מהחטיבה ה-91 וה-58 (הדיוויזיה ה-5) הצליחו להגיע ולהצטרף ללחימה באזור נפח[4]. בין היתר נלחמו כוחות החטיבה ה-91 בכוח של חטיבת המילואים 679 ("כוח רן") באזור צומת נפח, צפון-מזרחית לגדרות המחנה.
ישנם כיום עדויות לכך שהמשימה של הדיוויזיה הייתה מעט שונה ממה שהיא נתפסה במהלך ולאחר המלחמה. תנועת הדיוויזיה לכיוון נפח רמזה לכך שכנראה היא תכננה לכבוש את אזור מרכז הרמה ולנוע מערבה כדי לכבוש את קו נהר הירדן ולמנוע תגבורות ישראליות לרמה, בדומה לתוכנית הקרב של שאר יחידות הצבא הסורי. במאמרו של דני אשר "סיפורה של מפה" משנת 1999, מציין אשר כי במפות קרב שנתגלו לאחר המלחמה, מסתמן כי תוכנית הקרב של הדיוויזיה הייתה לנוע דווקא צפונה ולאגף את הגזרה הצפונית (של כוחות חטיבה 7), היכן שמאמץ ההבקעה הסורי לא צלח. עצירת הדיוויזיה במהלך הקרב על נפח מנע ממנה להשיג את האיגוף המסוכן ומנע את האפשרות להבקעה נוספת ומסוכנת בצפון הרמה[5]. לבסוף, ההגעה של יחידות המילואים של צה"ל בדרום ובמרכז הרמה, הצליחו לבלום את ההתקפה של הדיוויזיה החמישית, הראשונה וחלקים מהדיוויזיה התשיעית ואף לדחוף אותם חזרה אל מעבר לקו הגבול.
במהלך ה-7 באוקטובר ועד ה-10 באוקטובר, ישבה הדיוויזיה במובלעת הסורית ("כיס חושניה") שנוצרה בדרום הרמה, בין כודנה, חושניה והר יוסיפון. במהלך ה-8 וה-9 באוקטובר נשחקו רוב יחידות הדיוויזיה, עד שלבסוף ב-10 באוקטובר כל יחידות הדיוויזיה נסוגו לבסוף אל מעבר לגבול[4].
מלחמת לבנון הראשונה
בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, הדיוויזיה בפיקודו של איברהים סאפי הייתה מוצבת בבקעת הלבנון. היא הורכבה באותה עת מהחטיבה המשוריינת ה-91, החטיבה המשוריינת ה-76 והחטיבה הממוכנת ה-58, כל חטיבה משוריינת הכילה כ-160 טנקים והחטיבה הממוכנת הכילה כ-40, כלומר סך הכל הכילה הדיוויזיה כ-360 טנקים (לרוב מסוג T-62)[6]. בנוסף ליחידות אלו, תחת פיקוד הדיוויזיה היה גם גדוד הקומנדו ה-20, אשר שימש בעיקר ככוח נגד טנקים ולצד יחידות הדיוויזה לחמה גם חטיבת חיל הרגלים ה-62 העצמאית[7]. המפגש הראשון בין כוחות סורים וכוחות צה"ל התרחש בסביבת העיירה ג'זין, בחלקו הדרומי של הבקע הלבנונית. כדי להגן על העיירה מפני הכוחות הישראלים המתקדמים, נשלחו למקום מספר יחידות חיל רגלים וקומדו בסיוע גדוד שריון (טנקי T-62) מחטיבת השריון ה-76. בקרב ג'זין שהתפתח, הצליח צה"ל להביס את הכוחות המחופרים ולכבוש את העיירה.
מספר ימים לאחר מכן, כוחות הדיוויזיה נכנסו ללחימה עם כוחות צה"ל אשר תקפו את המתחם הדיוויזוני בו הם ישבו ב-11 ביוני 1982, בקרב סולטאן יעקוב. במהלך הקרב, נסוגו החטיבה ה-91 וה-76 פנימה למבנה הגנתי והחטיבה ה-58 נשארה כעתודה, באותה העת כוחות הדיוויזיה השלישית החלו לנוע דרומה לאורך בקעת הלבנון במטרה לסייע כנגד ההתקפה הישראלית. לבסוף, לאחר קרבות קשים, הצליחה הדיוויזיה לבלום את ההתקדמות הישראלית והמשיכה להחזיק את החלק המזרחי של כביש ביירות-דמשק. למרות האבידות הקשים שספגו הסורים בקרב, הוא נחשב להצלחה רבה משום בלימת המאמץ הישראלי אל מול עדיפות מספרית של צה"ל.
מבנה ויעוד
הדיוויזיה הראשונה נמצאת תחת פיקוד הקורפוס השני, אשר מפקדתו בעיר זבדאני שמצפון-מערב לדמשק על גבול לבנון. תחום האחריות של הקורפוס הוא כל האזור מצפון לדמשק ועד חומס כולל לבנון, כוחות הקורפוס אף הוצבו בלבנון בתקופת הנוכחות הסורית שם בין השנים 1976–2005. הדיוויזיה הראשונה יושבת בבסיס באל-כיסווה, סמוך לעיר דמשק.
לפי הערכות שונות, הדיוויזיה מורכבת כיום מארבע חטיבות; החטיבה הממוכנת ה-58, החטיבה המשוריינת ה-76, החטיבה המשוריינת ה-91 והחטיבה המשוריינת ה-153.[8]
הערות שוליים
- ^ פסח מלובני, מצפון תפתח הרעה: צבא סוריה - עלילותיו ומלחמותיו - מבט מדמשק, תל אביב: המכון לחקר מלחמות ישראל, 2014, עמ' 280.
- ^ מלובני, 2014, עמ' 295.
- ^ [1], עמ' 94
- ^ 4.0 4.1 מתוך סא"ל (במיל') צבי, מערכה התקפית סורית ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, מערכות 314, פברואר 1989 .
- ^ ד' אשר, סיפורה של מפה, מערכות 366, אוקטובר 1999
- ^ מתוך; John Laffin The War of Desperation: Lebanon, UK:Osprey Publishing, 1985, עמ' 33-37.
- ^ מתוך האתר 'לבנון 82'.
- ^ Joseph Holliday, The Syrian Army: Doctorinal Order of Battle, US:Institute for the study of war, 2013
