הגירה יוצאת
המונח הגירה יוצאת (Emigration) מתייחס לתנועה של אוכלוסייה החוצה מהמדינה בה יש לאנשים תושבות ו/או המדינה בה הם גרים,[1] מתוך הכוונה להתיישב במדינה אחרת ולעזוב את מדינת המוצא לצמיתות.[2]
ישנם סיבות שונות שדוחפים או מפתים אנשים להגר למדינות אחרות. לעיתים ההגירה היוצאת עשויה לנבוע מרצון לברוח מנסיבות שליליות כמו מחסור בקרקע או במקומות עבודה, או בשל יחס לא הוגן. אנשים רבים עשויים להתעניין במיוחד בהזדמנויות אשר זמינות במדינות אחרות. בריחה מתנאים מעיקים, ההפיכה לפליט, ובקשת מקלט על מנת לקבל מעמד של פליט במדינה זרה עשויים לעיתים רבות להוביל לכך שאדם נשאר לצמיתות במדינה אליה הוא היגר.
הגירה יוצאת יכולה גם להתייחס למקרים בהם קבוצות אוכלוסייה נאלצו לנטוש את מדינת מולדתם, לדוגמה במסגרת טרנספר כפוי או איום בדבר טיהור אתני.[3] פליטים ומבקשי מקלט מהסוג הזה נאלצים לרוב להתמודד עם מכשולים רבים על מנת להשתלב במסגרות החדשות.[4]
היסטוריה
הגירה אנושית היא תופעה מתמשכת שקיימת לכל אורך ההיסטוריה האנושית. ההגירה גדלה במיוחד במהלך עידן התגליות. במהלך מאה ה-15, ובמיוחד בעקבות גילוי אמריקה, חלה עלייה ניכרת בהגירה מאירופה לעולם החדש. במסגרת הקולוניזציה של אמריקה, אוסטרליה, אוקיאניה, וחלקים מאפריקה במאות הבאות אירופאים רבים היגרו לאותם האזורים. במקביל, סחר העבדים האטלנטי הגיע לשיאו במאה ה-18, ובמסגרתו בוצעה הגירה כפויה של עבדים מאפריקה אשר הייתה בעל השפעה עצומה על התרבות, החברה והכלכלה של מדינות רבות.
לאורך המאה ה-19 והמאה ה-20 בעיקר משפחות אירופאיות ממעמד הפועלים והמעמד הנמוך חיפשו הזדמנויות חדשות באמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית ובאוסטרליה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה הגירה גדולה במיוחד לאמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, בעוד שבאסיה מהגרים סינים רבים עברו למדינות דרום מזרח אסיה. אירועים בולטים נוספים במאה ה-20, כולל חלוקת הודו, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, השואה והגירושים ההמוניים שבוצעו בברית המועצות(אנ'), הביאו לשינויים מהותיים בדפוסי ההגירה ברחבי העולם.
המניעים העיקריים שמשפיעים על ההגירה היוצאת
המניעים שדוחפים
- תנאי חיים ירודים או צפיפות אוכלוסין גבוהה
- היעדר הזדמנויות תעסוקה או הזדמנויות ליזמות
- אין אפשרות ללמוד
- איום במעצר או בעונש
- רדיפה או חוסר סובלנות על בסיס גזע, דת, מין.
- שחיתות פוליטית, אין שקיפות ממשלתית או שאין חופש ביטוי
- חוסר יכולת למצוא בן/בת זוג לנישואין
- אין חופש דת, ואסור שלא להשתייך לשום קבוצה דתית
- מחסור או צנע
- גיוס חובה לצבא, מלחמה מתמשכת או בשל פיגועי טרור
- גירוש בכפייה
- מיתון או קריסה כלכלית
- רעב המוני או בצורת
- בשל מלחמת תרבות בין קבוצות שונות באוכלוסיית המדינה
המניעים שמפתים
- איכות חיים גבוהה יותר, צמיחה כלכלית או יוקר מחיה נמוך יותר
- האפשרות להצטרף לקרובי משפחה או קהילה של מהגרים מאותה מדינת המוצא
- האפשרות להתעשר באופן מהיר יותר
- יותר הזדמנויות עבודה או הבטחה לשכר גבוה יותר
- שגשוג גבוה יותר
- אפשרויות לימוד מוצלחות יותר (כולל אוניברסיטאות למבוגרים והאפשרות של K-12 לילדים)
- כאשר אחרים מוכנים לשלם את עלות הנסיעה (לדוגמה כאשר קרובי משפחה מציעים זאת)
- לקיחת חלק בהקמה של אומה חדשה
- לקיחת חלק בהקמה של קהילה תרבותית או דתית ספציפית
- חופש פוליטי
- הזדמנויות תרבותיות
- הזדמנויות רבות יותר למצוא בן או בת זוג
- אקלים נוח יותר
- קל יותר לבקר במדינות השכנות
- מיסים נמוכים יותר
סטטיסטיקות
בעוד שהגירה נכנסת מתועדת היטב בכל העולם, במדינות רבות יש מעט תיעוד לגבי האוכלוסייה שעזבה את המדינה באופן זמני או קבוע. משום כך הערכות לגבי הגירה יוצאת לעיתים רבות חייבות להסתמך על מקורות משניים כמו רישומים של הגירה נכנסת במדינות אליהם אותם האנשים היגרו, או רישומים מסוכנויות אחרות.
בארמניה, למשל, כמות האנשים שהגירו החוצה מארמניה מחושבת על ידי ספירת כל האנשים שמגיעים או עוזבים את המדינה באמצעות מטוסים, רכבות, או אמצעי תחבורה אחרים. במקרה של ארמניה ההערכה היא שבסביבות 1.5% מאוכלוסיית המדינה עוזב את ארמניה מדי שנה.[5] למעשה, זו אחת המדינות בהן ההגירה היוצאת הפכה לחלק מרכזי בתרבות הארמנית מאז המאה ה-20. לדוגמה, בין 1990 ל-2005 עזבו את המדינה בסביבות 700,000 עד 1,300,000 ארמנים. הכמות הגדולה של המהגרים הארמנים היא תגובה ישירה לקשיים הסוציו-פוליטיים והקשיים הכלכליים במדינה. היעדים העיקריים של המהגרים הארמנים הם רוסיה, צרפת וארצות הברית.[6]
הטלת הגבלות על הגירה יוצאת
ישנן מדינות שמגבילות את היכולת של אזרחיהן להגר למדינות אחרות. לאחר שנת 1668 הקיסר הסיני של שושלת צ'ינג אסר על הגירה יוצאת של סינים מהקבוצה האתנית האן למנצ'וריה. בשנת 1681 הורה הקיסר על בניית מחסום מיוחד כאשר על הסינים נאסר לעבור אותו לתוך טריטוריות בשליטה מנצ'ורית או מונגולית.[7]
רפובליקות ברית המועצות החלו ליישם גם הגבלות מהסוג הזה החל משנת 1918. באזורים רבים החוקים וההגבולות ברפובליקות של ברית המועצות החמירו עם השנים עד כדי כך שאפילו הגירה בלתי חוקית הייתה כמעט בלתי אפשרית עד 1928. על מנת לעשות זאת הרשויות החלו לעשות ביקורת דרכונים באזורים שונים בתוך המדינה, והתושבים קיבלו אישורי פרופיסקה ("מקום מגורים") בה הוגדרה רק עיר אחת.
ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, ברית המועצות כבשה מספר מדינות במרכז אירופה, כאשר רוב האוכלוסייה שהתגוררו באותם המדינות חתרו לעצמאות ורצו שהסובייטים יעזבו. בשל כך, מסוף מלחמת העולם השנייה ועד תחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 מעל ל-15 מיליון אנשים היגרו ממדינות מזרח אירופה אשר היו תחת שליטה סובייטית למדינות הגוש המערבי. בתחילת שנות ה-50 רוב מדינות הגוש המזרחי בחרו ליישם את המדינות הסובייטית על מנת למנוע הגירה יוצאת. ההגבלות שהוטלו במדינות הגוש המזרחי עצרו את רוב ההגירה יוצאת ממדינות הגוש המזרחי למדינות הגוש המערבי, כאשר רק 13.3 מיליון אנשים היגרו מערבה בין השנים 1950 ל-1990. עם זאת, מאות אלפי תושבי גרמניה המזרחית היגרו מדי שנה לגרמניה המערבית דרך "פרצה" בגבול שבין מזרח למערב ברלין. ההגירה היוצאת הוביל ל"בריחת מוחות" מאסיבית מגרמניה המזרחית לגרמניה המערבית של אנשי מקצוע משכילים צעירים, כאשר עד 1961 קרוב ל-20% מאוכלוסיית גרמניה המזרחית היגרה לגרמניה המערבית. בעקבות כך ב-1961 הקימה גרמניה המזרחית מחסום תיל אשר בהמשך הוסב לחלק מורחב של חומת ברלין אשר גרם לסגירה של הפרצה. ב-1989 נפלה חומת ברלין, ולאחר מכן אירע האיחוד של גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית ושנתיים לאחר מכן התפרקה ברית המועצות.
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 סין, מונגוליה וקוריאה הצפונית בחרו גם ליישם מדיניות הדומה למדינות הסובייטית על מנת למנוע הגירה יוצאת. קוריאה הצפונית ממשיכה עד היום למנוע הגירה יוצאת, ויש לה את אחד מאיסורי ההגירה המחמירים ביותר בעולם כיום, למרות שלאורך השנים חלק מאוכלוסיית קוריאה הצפונית הצליחה להגר באופן בלתי חוקי לסין. מדינות נוספות בעת המודרנית אשר הגבילו באופן מהותי, בזמן זה או אחר, את ההגירה היוצאת כוללות את אנגולה, מצרים,[8] אתיופיה, מוזמביק, סומליה, אפגניסטן, בורמה, קמפוצ'יאה הדמוקרטית, לאוס, צפון וייטנאם, עיראק, דרום תימן, וקובה.
ראו גם
- הגירה נכנסת
- הגירת יהודים מגרמניה הנאצית ומאירופה הכבושה בידי הגרמנים
- ירידה
- תושב זר
- בריחת מוחות
- נדידת עמים
- ארגון ההגירה הבין-לאומי
- טרנספר
- פליט
- מחסום הפרדה
- שנאת זרים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "emigrate". Miriam-Webster Dictionary. ארכיון מ-2017-08-18.
- ^ "Emigration". Oxford Dictionary. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
- ^ Szkudlarek, Betina; Nardon, Luciara; Osland, Joyce S.; Adler, Nancy J.; Lee, Eun Su (באוגוסט 2021). "When Context Matters: What Happens to International Theory When Researchers Study Refugees". Academy of Management Perspectives (באנגלית). 35 (3): 461–484. doi:10.5465/amp.2018.0150. ISSN 1558-9080.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lee, Eun Su; Szkudlarek, Betina; Nguyen, Duc Cuong; Nardon, Luciara (באפריל 2020). "Unveiling the Canvas Ceiling : A Multidisciplinary Literature Review of Refugee Employment and Workforce Integration". International Journal of Management Reviews (באנגלית). 22 (2): 193–216. doi:10.1111/ijmr.12222. ISSN 1460-8545. S2CID 216204168.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Barsoumian, Nanore (2013-01-22). "To Greener Shores: A Detailed Report on Emigration from Armenia". The Armenian Weekly (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-04-24.
- ^ "Migrant support measures from an employment and skills perspective (MISMES)" (PDF). Working Together Learning for Life. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2021-04-29. נבדק ב-2021-04-29.
- ^ Elliott, Mark C. "The Limits of Tartary: Manchuria in Imperial and National Geographies." Journal of Asian Studies 59, no. 3 (2000): 603–46.
- ^ Tsourapas, Gerasimos (2016). "Nasser's Educators and Agitators across al-Watan al-'Arabi: Tracing the Foreign Policy Importance of Egyptian Regional Migration, 1952–1967" (PDF). British Journal of Middle Eastern Countries. 43 (3): 324–341. doi:10.1080/13530194.2015.1102708. S2CID 159943632. אורכב מ-המקור (PDF) ב-20 בנובמבר 2016. נבדק ב-4 בדצמבר 2016.
{{cite journal}}: (עזרה)
38155478הגירה יוצאת