הגבעה המערבית
הגבעה המערבית היא אחת משתי גבעות עליהן השתרעה ירושלים בתקופת בית שני, ועליה שוכנים בימינו הרובע היהודי, הרובע הארמני, והר ציון. גבולה המזרחי של הגבעה הוא הגיא המרכזי החוצה את ירושלים הקדומה לשתי גבעות: המערבית והמזרחית. חלק מן החוקרים סבורים כי כבר בתקופת בית ראשון שכנה ירושלים לא רק על הגבעה המזרחית, אלא גם על המערבית, ולסברתם זאת התקבל חיזוק, עם מלחמת ששת הימים, לאחר ביצוע חפירות במקום.
המרחיבים והמצמצמים
המרחיבים והמצמצמים, הוא השם בו נהוג לכנות את חוקרי ירושלים הקדומה, על פי השקפת עולמם לגבי גודלה של ירושלים בעת ייסודה, ובתקופת בית ראשון. בעוד שהמרחיבים כוללים את הגבעה המערבית בשטחה של העיר הקדומה, הרי שהמצמצמים סוברים שהעיר נוסדה על הגבעה המזרחית בלבד.
המרחיבים
המרחיב הראשון הוא יוסף בן מתיתיהו, הכותב בפירוש כי "העיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך"[1]. לדבריו החומה הקדומה שהקיפה את הגבעה המזרחית, ואת חלקה הדרומי של הגבעה המערבית, נבנתה על ידי דוד ושלמה[2].
המרחיבים בני ראשית המאה ה-20, הסתמכו במחקרם על פסוקי התנ"ך. בספר יהושע מתואר גבול נחלת שבט יהודה מדרום לצפון: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים צָפוֹנָה"[3] כלומר: כתף היבוסי (היא ירושלים) נמצאת מצפון לגיא בן הינום, ומאחר שהגבעה המערבית נמצאת צפונית לגיא בן הינום, הרי שירושלים הייתה שם כבר בתקופת התנחלות השבטים. תיאור נוסף עליו הסתמכו המרחיבים נמצא בספר דברי הימים: "וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד עַל-כֵּן קָרְאוּ-לוֹ עִיר דָּוִיד. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן-הַמִּלּוֹא וְעַד-הַסָּבִיב וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת-שְׁאָר הָעִיר"[4]. המילוא וסביבותיו, הם הגבעה המזרחית, מכאן מסקנתם כי שאר העיר שאותה בנה יואב הם הגבעה המערבית. גם הפסוק בספר תהילים: "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו"[5] לטענת המרחיבים מעיד, כי ירושלים נבנתה על שתי גבעות שחוברו.
המצמצמים
המצמצמים טענו כי על פי גודלן הממוצע הידוע של ערים בישראל בתקופה הישראלית (בין 20 ל-40 דונם), לא ייתכן שירושלים השתרעה באותה תקופה, על שתי הגבעות גם יחד. המצמצמים התעלמו מהעובדה שיוסף בן מתיתיהו היה תושב ירושלים והכיר את הטופוגרפיה שלה, והאשימו אותו באנכרוניזם. הם הסתמכו על כך שבגבעה המערבית, לא נמצאו, באותה עת, כל ממצאים ארכאולוגיים, הקשורים לתקופת בית ראשון.
חפירות ארכאולוגיות
על מנת להכריע בין דעתם של המרחיבים לדעתם של המצמצמים, היה צורך בהכרעה ארכאולוגית חד משמעית. הכרעה כזאת סיפקה הארכאולוגית הבריטית פרופסור קתלין קניון שחפרה בירושלים בין השנים 1967–1961. לקניון הייתה שיטת חפירה יסודית ביותר אשר נקראה שיטת וילר קניון. על פי שיטה זאת, אזור החפירה מחולק לריבועי חפירה קטנים ואחידים, הנחפרים בזהירות וביסודיות רבה. קניון לא מצאה שרידי יישוב, וקבעה בפסקנות שלא התקיים יישוב ישראלי בגבעה המערבית, כל ימי הבית הראשון.
אך דווקא שיטתה של קניון שהוכיחה את עצמה במקרים רבים, במקרה זה הייתה בעוכריה. החפירות באזור מצומצם לא אפשרו לה לגלות את שגילה הארכאולוג נחמן אביגד שחשף ברובע היהודי את שרידי החומה הרחבה משלהי המאה ה-8 לפנה"ס, והוכיח כי הגבעה המערבית (או לפחות חלק ממנה) יושבה (לכל הפחות מאותו הזמן) והיוותה חלק מירושלים המקראית. קביעה זאת קיבלה חיזוק כאשר נמצאו שרידים נוספים מתקופה זו, ברוב המקומות שבהם העמיקו לחפור.
עם זאת, מסקנתו של אביגד מתייחסת למאה השמינית לפנה"ס, אך טרם נמצאו הוכחות לגבי תקופות שקדמו לה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גליה דורון, ירושלים בימי בית ראשון, מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- הרב יצחק לוי הטופוגרפיה של ירושלים הקדומה, בית המדרש הווירטואלי שליד ישיבת הר עציון
- בית הצופה, סיור וירטואלי, אתר עיר דוד
הערות שוליים
