הגבעה המזרחית
הגבעה המזרחית היא אחת משתי גבעות עליהן השתרעה ירושלים בתקופת בית שני, ועליה שכנו הר הבית, המילוא ועיר דוד. בעוד שלגבי הגבעה המערבית קיימת מחלוקת בין החוקרים אם הייתה כלולה בשטחה של ירושלים בתקופת בית ראשון הרי שלגבי הגבעה המזרחית אין כל ספק בכך. ממצאים שבידי החוקרים מראים כי הגבעה המזרחית יושבה בחלקה, כבר בתקופה הכלקוליתית. הגבעה המזרחית היא גבעה צרה ומוארכת, הממוקמת בין שני גיאיות, האחד, מזרחית לה הוא נחל קדרון, והשני ממערב גיא הטירופיאון. אורכה של הגבעה הוא כ-350 מטר, ורוחבה כ-105 מטר, כך ששטחה כולל המדרונות התלולים שמשני עבריה הוא כ-50 דונם[1].
בתחתית הגבעה המזרחית, נובע מעיין הגיחון, שהוא מקור מים רב שנתי, היחיד הזמין באזור, וכפי הנראה קרבתו היא הסיבה להקמתה של העיר על גבעה זאת.
בימי בית ראשון ובית שני, הייתה הגבעה המזרחית החשובה והמרכזית מבין השתיים, ואכן דוד המלך קבע בה את מושבו[2], ושלמה בנה עליה את בית המקדש.
הערות שוליים
- ^ גליה דורון, ירושלים בימי בית ראשון, מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ הקביעה כי דוד שם את מושבו בגבעה המזרחית, מתבססת על השם עיר דוד, ועל השערתה של ד"ר אילת מזר כי "בית האבן הגדול" הוא ארמונו של דוד
