הבית הלבן של הקונפדרציה
 | |
| הבית הלבן של הקונפדרציה, 2015. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | תרבותי |
| כתובת | מפגש רחוב קליי ורחוב 12 |
| מיקום | ריצ'מונד, וירג'יניה |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| בעלים | מוזיאון מלחמת האזרחים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1818 |
| אדריכל | רוברט מילס |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-קלאסית (1818) התחייה היוונית (1844) סגנון איטלקי (1857) |
| מידות | |
| קומות | 3 |
| קואורדינטות | 37°32′27″N 77°25′47″W / 37.540833°N 77.429722°W |
הבית הלבן של הקונפדרציה (באנגלית: White House of the Confederacy) הוא מבנה היסטורי השוכן בשכונת קורט אנד שבריצ'מונד, וירג'יניה. הבית נבנה ב-1818, והוא היה המעון הרשמי הראשי של הנשיא היחידי של קונפדרציית המדינות של אמריקה, ג'פרסון דייוויס, מאוגוסט 1861 ועד אפריל 1865. הבית נחשב כמקבילה של הקונפדרציה לבית הלבן בוושינגטון הבירה.
הבית הלבן של הקונפדרציה היה בבעלות "אגודת הזיכרון הספרותית של הקונפדרציה" בשנים 1894–2014, ולאחר מכן מוזיאון הקונפדרציה התמזג עם מרכז מלחמת האזרחים האמריקנית. הישות המאוחדת היא כיום "מוזיאון מלחמת האזרחים האמריקנית". המוזיאון הפועל במבנה ידוע כבית הלבן של הקונפדרציה. ב-1960 הוא הוכר כאתר היסטורי לאומי.
היסטוריה
הבית הלבן הראשון של הקונפדרציה (אנ') במונטגומרי, אלבמה, היה המעון הרשמי הראשון של נשיא הקונפדרציה ומשפחתו. הבית הלבן השני הוא מבני מחופה בטיח אפור בסגנון האדריכלות הנאו-קלאסית שנבנה ב-1818 על ידי ג'ון ברוקנברו, שהיה נשיא הבנק של וירג'יניה, ותוכנן על ידי רוברט מילס. בין השכנים שהתגוררו בקרבת הבית היו נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ג'ון מרשל, פרקליט ההגנה של ארון בר, עורך הדין ג'ון ויקהאם, והסנאטור בנג'מין ו. לי.
ב-1844 נמכר הבית על ידי משפחת ברוקנברו ועבר בירושה בין משפחות אמידות במהלך התקופה שלפני מלחמת האזרחים, כולל חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ולימים מזכיר המלחמה של הקונפדרציה, ג'יימס סדון. ערב המלחמה רכש את הבית לואיס דבני קרנשו והוסיף לו קומה שלישית. הוא מכר אותו לעיריית ריצ'מונד, שהשכירה אותו לממשלת הקונפדרציה כמעון רשמי.
מגורי משפחת דייוויס
ג'פרסון דייוויס, רעייתו ורינה, וילדיהם עברו להתגורר בבית באוגוסט 1861, והתגוררו בו עד לתום המלחמה. דייוויס סבל מהתקפים חוזרים של מלריה, כאב עצבי מן העצב המשולש (Trigeminal neuralgia), קטרקט בעינו השמאלית, פציעות ממלחמת ארצות הברית-מקסיקו שמהם לא החלים, ומנדודי שינה. בשל כך פעלה בקומה השנייה של הבית לשכתו של דייוויס. היה זה נוהג לא מקובל אז - האגף המערבי של הבית הלבן לא הוסף עד לתקופת נשיאותו של תאודור רוזוולט. מזכירו האישי של דייוויס, קולונל ברטון הריסון, התגורר אף הוא בבית.
משפחת דייוויס הייתה משפחה צעירה יחסית בעת שעברה להתגורר בבית. עם כניסתם לבית, נמנו עליהם דייוויס, רעייתו ורינה, בתם בת השש מרגרט, בנם בן הארבע ג'פרסון הבן, ובנם בן השנתיים ג'וזף. שני ילדי המשפחה הצעירים, ויליאם וורינה אנה ("ויני"), נולדו בבית הלבן ב-1861 וב-1864, בהתאמה. בין חבריהם למשחק של הילדים היו ג'ורג' סמית' פטון, שלימים היה ראש עיריית סן מרינו שבקליפורניה, אביו היה מפקד רגימנט הרגלים ה-22 של וירג'יניה, ובנו, ג'ורג' פטון, פיקד על הארמייה השלישית במלחמת העולם השנייה. ג'וזף דייוויס נפטר באביב 1864, לאחר שנפל מעבר למעקה המרפסת המזרחית של הבית מגובה של 4.5 מטרים. אמו של דייוויס ואחותו היו אורחות קבועות בבית.
הבית ננטש במהלך הפינוי של ריצ'מונד ב-2 באפריל 1865. תוך 12 שעות השתלטו עליו חיילי הגיס ה-18 בפיקודו של מייג'ור גנרל גודפרי וייצל, מבלי שנגרם לו נזק. נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, ששהה בסיטי פוינט (כיום הופוול, וירג'יניה) הסמוכה, הפליג במעלה נהר ג'יימס כדי לסייר בעיר הכבושה, וביקר במעון לשעבר של דייוויס במשך כשלוש שעות, אם כי סיורו התקיים רק בקומה הראשונה, שכן הוא חש שיהיה זה בלתי ראוי להיכנס לקומה השנייה ששימשה למגורי משפחת דייוויס. אדמירל דייוויד דיקסון פורטר התלווה לנשיא לינקולן במהלך הביקור בבית, והם קיימו בבית מספר פגישות עם פקידי ממשל מקומיים, ביניהם בריגדיר גנרל ג'וזף רייד אנדרסון.
לאחר המלחמה
במהלך תקופת השיקום שימש הבית הלבן של הקונפדרציה כמטה המחוז הצבאי הראשון, שתחת אחריותו הייתה וירג'יניה, ובפרקי זמן מסוימים הוא שימש כמעונו של המפקד של מחלקת וירג'יניה. בין אלו ששירתו שם היו המייג'ור גנרלים אדוארד אורד, אלפרד טרי, הנרי האלק ואדוארד קנבי. באוקטובר 1870, כאשר הסתיימה תקופת השיקום בווירג'יניה, קיבלה עיריית ריצ'מונד בחזרה את הבעלות על הבית, ושיכנה בו את בית הספר המרכזי של העיר, אחד מבתי הספר הציבוריים הראשונים בריצ'מונד שלאחר המלחמה.
ב-1890, כאשר הודיעה העירייה על כוונותיה להרוס את הבית כדי לפנות מקום לבניין מודרני יותר לבית הספר, הוקמה אגודת הזיכרון הספרותית של הקונפדרציה, מתוך כוונה להציל את הבית הלבן מהריסה.
מוזיאון הקונפדרציה
אגודת הזיכרון הספרותית של הקונפדרציה גייסה כספים כדי לפתוח במקום מוזיאון ורכשה את הנכס מהעירייה. המקום נפתח לציבור ב-1896 והבית היה למשכנו של מוזיאון הקונפדרציה במשך שמונה עשורים. השם "הבית הלבן של הקונפדרציה" החל להיות בשימוש נפוץ. ב-1960 נרשם הבית במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, וב-1966 הוא הוכר כאתר היסטורי לאומי. ב-1969 הוא הוכנס למרשם המקומות ההיסטוריים של מדינת וירג'יניה. ב-1976, כאשר הושלמה בנייתו של הבניין החדש של מוזיאון הקונפדרציה, האוספים והמוצגים שבבית הלבן הועברו למבנה החדש.
שימור המבנה ופתיחתו מחדש לציבור
בשנים 1976–1988 הוביל המוזיאון פעולת שימור רחבה של הבית, שבסופו של דבר השיבה לחלקו החיצוני ולשתי הקומות הראשונות שלו את חזותם מתקופת המלחמה. במהלך מלאכת השימור הושם דגש על פרטים ועל השלמת הריהוט מהתקופה במלואו. הבית נפתח לביקורי הציבור ביוני 1988.
קישורים חיצוניים
- הבית הלבן של הקונדפרציה באתר מוזיאון הקונפדרציה (באנגלית)
- הבית הלבן של הקונפדרציה באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית (באנגלית)
- הבית הלבן של הקונפדרציה באתר המחלקה למשאבים היסטוריים של וירג'יניה (באנגלית)
- הבית הלבן של הקונפדרציה באנציקלופדיית וירג'יניה (באנגלית)
33015079הבית הלבן של הקונפדרציה