הבחירות לראשות העבודה (1969)
| |||||||||||
| הבחירות לראשות העבודה | |||||||||||
| 7 במרץ 1969 | |||||||||||
|
|||||||||||
| מועמד | גולדה מאיר | נמנעים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מספר הקולות | 287 | 47 | |||||||||
| אחוזים | 100 | ||||||||||
| הזוכה: גולדה מאיר | |||||||||||
הבחירות לראשות מפלגת העבודה הישראלית נערכו ב-7 במרץ 1969.[1][2] לאחר מותו של ראש המפלגה וראש הממשלה לוי אשכול, מרכז המפלגה בחר את גולדה מאיר למנהיגת המפלגה.
הבחירות
ב-26 בפברואר 1969 נפטר לוי אשכול, מנהיג מפלגת העבודה וראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה הראשון של ישראל שמת בעת כהונתו. יגאל אלון מונה לראש הממשלה בפועל במקומו של אשכול.[3]
אלון ושר הביטחון משה דיין ביקשו להתמודד על ראשות המפלגה. עם זאת, הם לא היה חלק אינטגרלי בממסד המפלגה, וכל אחד מהם נתקל בהתנגדות משמעותית מצד חלקים משמעותיים במפלגה.[1] אלון נחשב לשמאלני מדי על ידי הסוציאליסטים של "הממסד הישן".[4] דיין היה דמות שנויה במחלוקת, ופופולרי יותר בקרב צעירים מאשר בממסד המפלגה.[4][5] בסופו של דבר, הממסד הישן של המפלגה (שהייתה לו השפעה רבה על תהליך הבחירות) החליט לתמוך בגולדה מאיר.[1][6] מאיר הייתה אחת הדמויות המשפיעות ביותר במפלגת העבודה הישראלית, ואויבת פוליטית של דיין.[4] עם זאת, מאיר נרתעה מלהתמודד לתפקיד, והביעה דאגה לבריאותה במקרה שתיבחר.[7][4] מאיר תמכה באלון לראשות הממשלה.[4]
ב-2 במרץ 1969 נערכה הצבעה בין שרי הממשלה המשתייכים למפלגת העבודה שבה הם העדיפו שמאיר תנהיג את המפלגה. ב-3 במרץ 1969 אישרה הנהגת המפלגה את הבחירה במאיר בהצבעה פה אחד, עם שבעה נמנעים.[8] הנמנעים היו דיין ושישה חברים נוספים מחברי מפלגת רפ"י לשעבר שהתמזגו שנה קודם לכן עם מפלגת העבודה. לאחר בחירת ההנהגה במאיר, דיין הצהיר כי יעמוד מאחורי כל החלטה שמרכז המפלגה יקבל ב-7 במרץ, ולא יתמודד על ההנהגה.[9] זו הייתה הפתעה. מאיר מצידה ציינה לאחר הישיבה כי היא מוכנה לשקול לכהן כראש המפלגה, והעירה, "אני תמיד מקבלת את ההחלטות של מוסדות המפלגה. אחשוב על מה ששמעתי בוועדה הזו, ואז אגיע למסקנה".[4][8]
היו שראו בהצבעה רק בחירת יורש זמני של אשכול, ולא הצבעה ארוכת טווח.[4] לא היה ברור, מפאת גילה ובריאותה, כמה זמן עשויה מאיר לכהן אם תיבחר. רבים שיערו כי היא רק תכהן כראש ממשלת מעבר.
תוצאות ההצבעה
ב-7 במרץ נערכה ההצבעה במרכז המפלגה.[10][2] מרכז המפלגה בחר פה אחד (אם כי היו 45 נמנעים) במאיר לראשות המפלגה. ככל הנראה כמעט כל הנמנעים היו תומכי דיין. לאחר ההצבעה קיבלה מאיר את תפקיד ראש המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השביעית, והצהירה כי תקבל את המינוי כפי שקיבלה את כל החלטות המפלגה הקודמות. היא גם נשבעה לשמור על אחדות בין סיעות הממשלה.
| מועמדים | קולות | % |
|---|---|---|
| גולדה מאיר | 287 | 100% |
| נמנעים | 45 | - |
קישורים חיצוניים
- ג. מאיר - מועמדת "העבודה" והמערך לראשות הממשלה, דבר, 9 במרץ 1969
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Kenig, Ofer (2009). "Democratizing Party Leadership Selection in Israel: A Balance Sheet". Israel Studies Forum. 24 (1): 62–81. ISSN 1557-2455. JSTOR 41805011. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 הנשיא יתחיל ביום א' בהתיעצויות עם הסיעות על הרכבת הממשלה; מרכז "העבודה" יחליט היום על מועמדות ג. מאיר, דבר, 7 במרץ 1969
- ^ שרי "העבודה" מציעים את ג .מאיר לראשות הממשלה, דבר, 3 במרץ 1969
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 "Party Chiefs Back Mrs. Mier; Thant Fears Suez Outburst". The Philadelphia Inquirer. 4 במרץ 1969. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ דב בן-מאיר, מכתב גלוי אל משה דיין, דבר, 5 במרץ 1969
- ^ אליהו אגרס, הרוב המכריע ב"עבודה" ומפלגות הקואליציה בעד מועמדות גולדה מאיר, דבר, 2 במרץ 1969
- ^ ג. מאיר: "תפקיד ראש־הממשלה מטיל עלי מורא", דבר, 5 במרץ 1969
- ^ 8.0 8.1 לשכת "העבודה" אישרה את מועמדותה של גולדה מאיר, דבר, 4 במרץ 1969
- ^ אליהו אגרס, דיין לא יציג מועמדותו, דבר, 3 במרץ 1969
- ^ מודעת הבחירות, ישיבת מרכז המפלגה, דבר, 6 במרץ 1969
| הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הישראלית | ||
|---|---|---|
|
39625087הבחירות לראשות העבודה (1969)