הבחירות ללוק סבהה (1998)
| |||||||||||
| הבחירות ללוק סבהה | |||||||||||
| 16, 22 ו-28 בפברואר 1998 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 59.99% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | אטאל ביהארי ואג'פאיי | סיטראם קסרי | |||||||||
| מפלגה | מפלגת העם ההודית | הקונגרס הלאומי ההודי | |||||||||
| מספר הקולות | 94,266,188 | 95,111,131 | |||||||||
| מספר המושבים | 182 | 141 | |||||||||
| שינוי במושבים | 21 
|
1
| |||||||||
| אחוזים | 26.59% | 25.82% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 5.30%
|
2.98% 
| |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: מפלגת העם ההודית | |||||||||||
הבחירות ללוק סבהה ב-1998 התקיימו בחמישה פעימות מ-5 בספטמבר ועד ל-3 באוקטובר. הבחירות קבעו את הרכב הלוק סבהה השנים עשר.
לאחר הבחירות הקימה מפלגת העם ההודית, שהובילה קואליציית מפלגות בשם הברית הדמוקרטית הלאומית שזכתה יחד ב-37.2% מהקולות,[1] ממשלה בראשות אטאל ביהארי ואג'פאיי לראש ממשלת הודו בשנית, כשהוא ראש הממשלה הראשון שלא מטעם הקונגרס שכיהן יותר מכהונה אחת.
רקע
הבחירות הקודמות ללוק סבהה שנערכו ב-1996, יצרו מציאות פוליטית לא יציבה: המפלגה הגדולה ביותר, מפלגת העם ההודית זכתה ב-161 מושבים והייתה המפלגה הגדול בלוק סבהה, וראש המפלגה אטאל ביהארי ואג'פאיי הושבע לראש ממשלת הודו במאי 1996. ואג'פאיי נכשל במאמציו להקים קואליציה, והתפטר לאחר שלושה עשר יום בתפקיד. במקומו הושבע לתפקיד ה. ד. דווה גאודה, ראש השרים של קרנאטקה, שהיה לראש ממשלה מטעם ג'נטה דאל ובתמיכה חיצונית של הקונגרס הלאומי ההודי. ממשלתו נפלה באפריל 1997, לאחר שהקונגרס משכה את תמיכתה בממשלתו, אך תחתיה הוקמה ממשלה נוספת מטעם המפלגה, הפעם בראשות אינדר קומאר גוג'ראל. גם ממשלה זו נפלגה לאחר שהקונגרס משכה את תמיכתה ממנה בעקבות פרסום דו"ח ועדת חקירה שחקר את ההתנקשות ברג'יב גנדי טען כי ממשלת דראווידה מונטרה קזגאם בטמיל נאדו הייתה אחראית לכשלי אבטחה שאיפשרו את ההתנקשות. הקונגרס תבעה את הדחתה מהממשלה, ומשלא נענתה משכה את תמיכתה בנובמבר 1997.[2]
בבחירות אלו הקימה מפלגת העם ההודית קואליציה בשם הברית הדמוקרטית הלאומית, שכללה 14 מפלגות.[3]
במפלגת הקונגרס נדחק נשיא המפלגה סיטראם קסרי מהנהלת הקמפיין, שנוהל בפועל בידי סוניה גנדי, שהודיעה על כניסתה לפוליטיקה ב-1997.[4] המפלגה נמנעה מלהקים קואליציית מפלגות תומכת קודם הבחירות, להוציא את ראשטריה ג'נטה דאל בביהר ומפסר מפלגות קטנות שהתמודדו על מושב יחיד.[5]
ההצבעה נוהלה על ידי ועדת הבחירות של הודו, ובעקבות היקפה הגדול נוהלה בחמישה פעימות: 5 בספטמבר, 11 בספטמבר, 18 בספטמבר, 25 בספטמבר ו-3 באוקטובר. תוצאות הבחירות הוכרזו ב-6 באוקטובר.
במקביל לבחירות הארציות התקיימו בחירות במגהלאיה, נאגאלנד, טריפורה והימאצ'ל פרדש.
תוצאות הבחירות
| |||||
| מפלגה | מושבים | קולות | אחוזים | שינוי | |
|---|---|---|---|---|---|
| הקונגרס הלאומי ההודי | 141 | 95,111,131 | 28.30% | 1
| |
| מפלגת העם ההודית | 182[א] | 94,266,188 | 26.59% | 21
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) | 32 | 18,991,867 | 5.16% | 
| |
| מפלגת סמג'וואדי | 20 | 18,167,640 | 4.93% | 3
| |
| בהוג'אן סמג' | 5 | 17,186,779 | 4.67% | 6
| |
| ג'נטה דאל | 6 | 11,930,209 | 3.24% | 40
| |
| ראשטריה ג'נטה דאל | 17 | 10,229,971 | 2.78% | ||
| טלוגו דזאם | 12 | 10,199,463 | 2.77% | 4
| |
| טרינמול קונגרס | 7 | 8,920,583 | 2.42% | חדש | |
| אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית | 18 | 6,731,550 | 1.83% | 18
| |
| שיוו סנה | 6 | 6,528,566 | 1.77% | 9
| |
| סמאטה | 12 | 6,491,639 | 1.76% | 4
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו | 9 | 6,429,569 | 1.75% | 3
| |
| דראווידה מונטרה קזגאם | 6 | 5,308,388 | 1.44% | 11
| |
| טמיל מניאלה קונגרס | 3 | 5,169,183 | 1.40% | ||
| ביג'ו ג'נטה דאל | 9 | 3,669,825 | 1.00% | ||
| שירומאני אקאלי דאל | 8 | 3,001,769 | 0.81% |
| |
| לוק שקאטי | 3 | 2,548,725 | 0.69% | ||
| מפלגת ראשטריה ג'נטה הכלל הודית | 1 | 2,071,643 | 0.56% | ||
| המפלגה סוציאליסטית המהפכנית | 5 | 2,032,585 | 0.55% | ||
| הריאנה לוק דאל (ראשטריה) | 4 | 1,956,087 | 0.53% | ||
| מרמולרצ'י דראווידה מונטרה קזגאם | 3 | 1,602,504 | 0.44% | ||
| פטאלי מקאל קטצ'י | 4 | 1,548,976 | 0.42% | ||
| המפלגה הרפובליקנית של הודו | 4 | 1,351,019 | 0.37% | ||
| ג'הרקנד מורקטי מורכה | 0 | 1,324,548 | 0.36% | ||
| גוש הקדמה הכלל הודי | 2 | 1,213,965 | 0.33% | ||
| מפלגת סמג'וואדי ג'נטה (ראשטריה) | 1 | 1,181,083 | 0.32% | ||
| אסום ג'אנה פרישד | 0 | 1,064,977 | 0.29% | ||
| הריאנה ויקאס | 1 | 875,803 | 0.24% | 2
| |
| הליגה המוסלמית ועידת מדינת קרלה | 2 | 800,765 | 0.22% | ||
| הוועדה הלאומית של ג'מו וקשמיר | 3 | 784,669 | 0.21% | ||
| כל הודו מג'ילס-א-איתאהדול מוסלמין | 1 | 485,785 | 0.13% | ||
| הקונגרס ההודי אינדירה (חילונית) | 1 | 457,510 | 0.12% | ||
| ג'נטה | 1 | 444,305 | 0.12% | 1
| |
| חזית המיעוטים המאוחדת, אסאם | 1 | 357,759 | 0.10% | ||
| קרלה קונגרס (M) | 1 | 356,168 | 0.10% | ||
| מפלגת האיכרים והעובדים של הודו | 1 | 269,609 | 0.07% | ||
| ועדת דרישת המדינה האוטונומית | 1 | 184,241 | 0.05% | ||
| מפלגת הקונגרס של מדינת מניפור | 1 | 190,358 | 0.05% | ||
| ארונאצ'ל קונגרס | 2 | 172,496 | 0.05% | ||
| החזית הדמוקרטית של סיקים | 1 | 102,440 | 0.03% | ||
| 136 מפלגות נוספות | 0 | ||||
| עצמאיים | 2 | 8,719,952 | 2.37% | ||
| שני נציגי הקהילה האנגלית-הודית (ממונים) | 2 | – | |||
| סך הכל | 545 | 368,376,700 | 100.00 | ||
- ^ המפלגה זכתה ב-179 מושבים ושלושה עצמאיים שחברו אליה לאחר הבחירות
לאחר הבחירות
תוצאות הבחירות לא העניקו רוב ברור לאף מפלגה או קבוצה, אך הברית הדמוקרטית הלאומית שבהובלת מפלגת העם ההודית הובילה בפער ניכר, כשהיא מציגה תמיכתם של 256 מושבים לאחר הבחירות, 182 מהם חברי המפלגה. הקונגרס הציגה את תמיכת 171 מושבים, בהם 141 מטעם המפלגה. החזית המאוחדת שבהובלת הג'נטה דאל התפוררה, כאשר המפלגה זוכה ב-6 מושבים והחזית כולה זוכה ב-97 מושבים. מפלגת העם ההודית זכתה בתמיכתם של ארבעה מפלגות אזוריות, הגדולה שבהם הטלוגו דזאם, ומספר עצמאיים לאחר הבחירות, שהביאו לה 22 מושבים נוספים ורוב דחוק של 278 מושבים (מתוך 543, שישה מעל מחצית הבית).[5] אטאל ביהארי ואג'פאיי הושבע לראשות ממשלת הודו בשנית, והממשלה בראשותו החזיקה מעמד כעשרים חודשים, עד לפרישת אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית מהקואליציה שגרמה להקדמת הבחירות ללוק סבהה השלושה עשר ל-1999.
בקונגרס הלאומי ההודי הובילה התבוסה להדחת נשיא הקונגרס סיטראם קסרי, שהואשם על ידי תומכי סוניה גנדי באחריות לכישלונה של המפלגה בבחירות, ומינויה של סוניה לנשיאת הקונגרס.[4]
הלוק סבהה ה-12 כיהן לתקופה הקצרה ביותר בתולדו הודו: 413 יום.[6]
קישורים חיצוניים
- 1998 Lok Sabha / Parliamentary Election Results, India Votes
הערות שוליים
- ^ 1998 Lok Sabha / Parliamentary Election Results, India Votes
- ^ Prateek Jalan, The Indian Parliamentary elections of 1998, Electoral Studies Volume 18, Issue 1, מרץ 1999, עמ' 124-127
- ^ Analysing the BJP's performance, frontline.The Hindu, 21 במרץ 1998
- ^ 4.0 4.1 Darpan Singh, Sitaram Kesri, the Congress president who had his dhoti pulled, India Today, 28 בספטמבר 2022
- ^ 5.0 5.1 Sudha Pai, “The Indian Party System under Transformation: Lok Sabha Elections 1998”, Asian Survey vol. 38, no. 9, 1998, עמ' 836–52, JSTOR 2645621
- ^ Dipu Rai, The rise of BJP and the shifting political landscape in India, India Today, 14 בדצמבר 2023
| בחירות בהודו | |
|---|---|
|
37673615הבחירות ללוק סבהה (1998)