הנס גאורג גדמר
 | |
| הנס גאורג גדמר | |
| לידה | 11 בפברואר 1900 |
|---|---|
| פטירה | 13 במרץ 2002 (בגיל 102) |
| זרם | פילוסופיה קונטיננטלית, הרמנויטיקה |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה, אסתטיקה |
| הושפע מ | הגל, קירקגור, היידגר, חיים פרלמן |
| השפיע על | רורטי, ריקר, גאורג ברטרם |
הנס גאורג גדמר (בגרמנית: Hans-Georg Gadamer; 11 בפברואר 1900 – 13 במרץ 2002) היה פילוסוף גרמני, שחיבורו הידוע ביותר היה "אמת ומתודה".
חייו
גדמר נולד במרבורג, גרמניה, בנו של כימאי שלאחר מכן היה לרקטור האוניברסיטה שם. גדמר לא המשיך למדעים המדויקים כפי שרצה אביו, והתעניין יותר במדעי הרוח. הוא למד בברסלאו תחת הניגסוולד, אך שב למרבורג על מנת ללמוד עם הפילוסופים הנאו-קנטיאנים פאול נטורפ וניקולאי הרטמן. הוא הגן על התזה שלו ב-1922.
זמן קצר לאחר מכן, גדמר ביקר בפרייבורג והחל ללמוד עם מרטין היידגר שהיה אז מלומד צעיר שעדיין לא קיבל את משרת הפרופסורה. הוא התחבר לקבוצה של סטודנטים שכללה את ליאו שטראוס, קרל לאוית', וחנה ארנדט. הוא והיידגר התקרבו, וכשהיידגר קיבל משרה באוניברסיטת מרבורג, גדמר עבר יחד איתו. השפעתו של היידגר היא שעיצבה את מחשבתו של גדמר והרחיקה אותה מההשפעות הנאו-קנטיאניות המוקדמות יותר של נטורפ והרטמן.
גדמר סיים את לימודיו ב-1929 והעביר את רוב שנות השלושים המוקדמות כשהוא מרצה במרבורג. שלא כהיידגר, גדמר התנגד לנאצים, אם כי לא היה פעיל פוליטית בתקופת הרייך השלישי. הוא לא קיבל משרה בשכר בשנות שלטון הנאציזם ומעולם לא נמנה עם שורות המפלגה; רק לקראת סופה של המלחמה קיבל משרה בלייפציג. ב-1946, האמריקאיים מינו אותו לרקטור האוניברסיטה לאחר שהחליטו כי הוא לא היה נגוע בנאציזם. גדמר לא חיבב את גרמניה המזרחית הקומוניסטית הרבה יותר מאשר את הרייך השלישי, והוא עבר לגרמניה המערבית, כשהוא מקבל משרה בתחילה בפרנקפורט ואחר-כך ירש את קרל יספרס בהיידלברג ב-1949. הוא נשאר שם עד למותו ב-2002.
בתקופה זו הוא סיים את חיבורו החשוב ביותר, "אמת ומתודה" (ב-1960), והשתתף בוויכוח המפורסם עם יורגן האברמאס על היכולת למצוא נקודה אובייקטיבית שאינה תלויה בתרבות ובהיסטוריה, ממנה אפשר לבקר את החברה. הוויכוח לא הגיע למסקנה ברורה, אך סימן את תחילתה של ידידות חמה בין שני האישים. בזכותו של גדמר, זכה הברמאס לפרופסורה הראשונה שלו בהיידלברג. ניסיון ויכוח אחר עם ז'ק דרידה היה פחות מוצלח, מכיוון שהיה אך מעט מן המשותף בדעותיהם. לאחר מותו של גדמר אמר דרידה כי חוסר ההצלחה שלהם למצוא קרקע משותפת היה אחד מהכשלונות הקשים בחייו, והביע כבוד אישי ופילוסופי רב לגדמר.
מחקר
הפרויקט הפילוסופי של גדמר, כפי שהוא הסביר באמת ומתודה, היה להרחיב את המושג "הרמנויטיקה פילוסופית", שהיידגר טבע אך מעולם לא פיתח ביסודיות. מטרתו של גדמר הייתה לגלות את טבעה של ההבנה האנושית. בספר גדמר טוען כי "אמת" ו"מתודה" אינן מתיישבות זו עם זו. השאלה "מהי הבנה?" קודמת לכל פעילות מתודית. גדמר היה ביקורתי כלפי שתי גישות למדעי הרוח. מצד אחד, הוא היה ביקורתי לגישה המודרנית למדעי הרוח שלקחה לה למודל את מדעי הטבע (ואת המתודה המדעית המחמירה). מצד שני ביקר גם את הגישה ההרמנויטית המסורתית, שמקורה בפרידריך שליירמכר ווילהלם דלתיי, שטענו כי הבנה של טקסט פירושה לשחזר את הכוונה המקורית של הכותב.
בניגוד לשתי עמדות אלה, גדמר טען כי לאנשים יש "הכרה מושפעת היסטוריה", הכרה שנובעת מההיסטוריה והתרבות שעיצבו אותה. לפיכך פירוש של טקסט מכיל "מיזוג אופקים" שבו הקורא מאחד בין ההיסטוריה של הטקסט לבין הרקע שלו עצמו. "אמת ומתודה" לא אמורה להיות קביעה פרוגמטית לגבי שיטה "הרמנויטית" חדשה לפירוש טקסטים. גדמר ראה את "אמת ומתודה" כתיאור של מה שאנו עושים כשאנו מפרשים טקסט (גם אם אנחנו לא יודעים זאת).
בנוסף לעבודתו בתחום ההרמנויטיקה, גדמר גם ידוע בפרסומיו הרבים בתחום הפילוסופיה היוונית. אף ש"אמת ומתודה" נעשה למרכזי בקריירה המאוחרת יותר שלו, רוב חייו בצעירותו סבבו סביב מחקר הספרות הקלאסית. לדוגמה, יש שרואים את מחקריו על אפלטון כחשובים לא פחות ממחקריו בהרמנויטיקה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
24729133הנס גאורג גדמר